זהות כפולה: הודי או ישראלי?

ב "cloud9" (בהודו נוהגים להגיד הרקיע התשיעי ולא השביעי – וזו המשמעות של השם הזה) הגסט האוס של טל וארצ'נה בבגסו – דרמסלה, לא תמצאו חדר ריק. טל הוא אישיות הכובשת את הישראלים בבגסו, כולם מכירים אותו בזכות העברית הרהוטה והראש המבין עניין – יש האומרים עליו "ישראלי לכל דבר". ארצ'נה, היא אשתו הטרייה של טל – וכל מי שתשאלו יגיד שהיא ההודית הכי יפה בבגסו.

איך הכל התחיל?

"הגסט האוס הזה היה הבית של סבא שלי. התחלנו לבנות אותו לפני יותר מעשור. התחלנו בקטן, ארבעה חדרים, כל פעם הוספנו עוד חדר ועוד חדר. כשהייתי בן 19, פתחתי פה מסעדה, למשך שנתיים – שלוש. בזכות המסעדה הזו הכרתי מלא ישראלים שנהיו חברים שלי, ביניהם גם בחורה ישראלית.בגיל 21 החלטתי לטוס לישראל. התכנון המקורי היה לטוס לשלושה חודשים ולחזור. אבל הגעתי לתל אביב ופשוט נתקעתי שם. היה לי כיף וטוב.הלכתי לאולפן ללמוד עברית, עבדתי במסעדות, למדתי טבחות. את הבחורה הישראלית שהכרתי בהודו, פגשתי שוב בארץ ואז היינו יחד תקופה. מדי שנה הייתי חוזר לבקר בהודו לחודשיים – ואז שוב חוזר לישראל. לא מיהרתי להקים משפחה".

 

אז למה בעצם חזרת להודו?

"לא מצאתי את עצמי לגמרי, הרגשתי חצי שייך לישראל חצי שייך להודו וזה בילבל אותי…  ב – 2012, כשבאתי לבקר בהודו, ההורים התחילו לשאול שאלות. למה אני לא מתחתן, ואולי הם יכירו לי בחורה- ואז הכרתי את ארצ'נה. חזרתי לישראל לעוד שנה…במהלך התקופה הזו בישראל, התחילו לעלות לי שאלות לראש 'אני כבר עשר שנים פה…מה אני עושה פה? מה יהיה איתי..?' ואז בנובמבר 2013 חזרתי להודו וארצ'נה ואני התחתנו. חשבתי שאני שוב אחזור לארץ בקרוב, אני מאוד אוהב את תל אביב. אבל ארצ'נה וההורים שלי לא רצו שאסע, ביקשו שאשאר…הצעתי לארצ'נה שניסע יחד אבל היא לא ממש בעניין. אז בנתים אני פה! ההחלטה לא סופית אף פעם, תמיד יש לי בראש שאני עוד אחזור לארץ"

 

"תמיד יש לי בראש שאני עוד אחזור לארץ" טל צ'והן

 

איך זה מרגיש פתאום לחזור להודו?

"זה מאוד מוזר. בעיקר החודש הראשון. יש דברים בהודו שאני לא מאמין שעדיין קיימים…אנשים תמימים, מנטליות שונה לגמרי. למשל היום כשאני רואה גברים הולכים יד ביד או מחובקים זה נראה לי מוזר. פעם זה לא היה נראה לי מוזר. רמת החיים שונה, אנשים פה לא יודעים מה זה רמת חיים. היחס בין נשים וגברים שונה. יש הבדל גדול מאוד. הנשים עובדות יותר קשה מהנשים בישראל. הן למעשה עושות הכל. הגבר בגישה שהוא המלך בבית. בישראל אין דבר כזה. האישה ההודית עובדת קשה בלי לשאול שאלות, זה ברור שזה מה שהיא צריכה לעשות"

הגישה שלך כלפי ישראלים השתנתה?

"אני יודע יותר דברים עכשיו על הישראלים. אני יודע שישראלים אוהבים לאכול אוכל טוב ואיכותי. למדתי שהישראלים יותר מתקשרים, יש הרבה תקשורת אוהבים לדבר על הכל להציף את הכל. הודים לפעמים לא ממש יודעים איך לתקשר. יש דברים שנשארים לא ברורים לפעמים ואנשים לא תמיד מבינים מה הם רוצים. היום אני יודע יותר איך לתקשר עם ישראלים, יותר מבין את הראש שלהם".

 

"אני יודע שישראלים אוהבים אוכל טוב ואיכותי" (למעלה: מטיילי דרמסלה מחכים בתור לקבל וואפל בלגי. למטה: לקוחות הגסט האוס של טל מתפנקים על וואפל מתוק)

 

מה אתה מרגיש יותר, הודי או ישראלי?

"כשאני עם הישראלים אני מרגיש ישראלי…אני אפילו מוצא את עצמי חושב בעברית. עם ההודים אני מרגיש הודי, אבל לפעמים נפלטות לי אפילו איתם מילים בעברית…"

מה אתה חושב על הישראלים בהודו?

"ההתנהגות הישראלית בהודו זה ממש על בסיס טיפים והנחיות שהם מקבלים מחברים בישראל. הם מתנהגים לפי זה, שופטים מראש. הם לא מתנהגים להודים כמו שיתנהגו בארץ לבעל עסק. הםלא ילכו למקום אם לא שמעו עליו קודם מחבר אחר. יש תופעת עדר, ישראלי אחד ימליץ על מקום ואז השני יבוא ישר לשם כי ירגיש שהוא גם חייב להיות שם. אבל הישראלים הם ההכנסה העיקרית של ההודים וזה לא סוד. לפחות במקומות המתוירים.בנוסף ישראלים זה עם מאוד חברותי, מתחברים מהר לאנשים".

השנה טל פתח דוכן של וואפל בלגי ברחובות בגסו. המטיילים הישראלים מאוד מתחברים אליו וגם אוהבים את הרעיון החדשני, כך שתמיד תראו חבר'ה יושבים אצל טל ומקשקשים איתו על החיים.

 

למה דווקא וואפל בלגי?

"רציתי להביא משהו שאף אחד לא עשה בהודו. לא הייתי נעול דווקא על וואפל בלגי, כל דבר שיהיה חדיש ושונה היה תופס. בדקה התשעים החלטתי לפתוח וואפל, קניתי את המכונה מישראל וגם ציוד מטבח, תבניות, כלים – ציוד לעוגות (כי מוכר גם מאפים). בשנה הבאה אני מתכנן לפתוח מסעדת גורמה, פסטות שאני אכין, אוכל  יפני וכמובן שגם קצת אוכל ישראלי"

 

"רציתי להביא משהו שאף אחד לא עשה בהודו"