עד כמה קשה להיות בחורה שמטיילת בהודו? גל האוזר אולי לא כיוונה לכך, אך זכתה לטיול מאתגר מכל הבחינות: הנסיעה בלוקאלים לא קלים, מפולות הסלעים, קלקול הקיבה, בעליו של בואט-האוס שניסה לכלוא אותה ואת חבריה אצלו, נסיעה של שלושה ימים על אופנוע בגשם וברוחות ועוד... איך היא שרדה את כל אלה? הכול בכתבה הבאה
גל האוזר, בת 22 מכפר סבא, חזרה רק לפני שבוע מהטיול בהודו. היא עדיין מספרת על הכול כאילו זה קרה רק אתמול. אפילו לאחר שעברה כל כך הרבה תלאות בדרך, היא עדיין צוחקת בכל פעם שהיא מספרת על הודו.
גל, תספרי לנו קצת על המסלול שעשית
"טיילתי 3 חודשים בהודו ולפני זה הייתי חודש בפיליפינים. כמעט ואין שם ישראלים כי מאוד התייקר שם. עכשיו חזרה קצת הפופולאריות לאזור, בעיקר כאתר לצלילות שאליו מגיעים חובבי הצלילה. בהודו הגעתי לפארואטי, לה, קשמיר, דרמסאללה וספיטי. קלקול הקיבה הראשון שלי במהלך הטיול היה בספיטי. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא".
כשמתחילים לדבר על הודו, גל מייד נזכרת בחוויית הדגל שלה משם – הנסיעה בלוקאל (האוטובוס המקומי) מקשמיר לדרמסאללה, שנמשכה 30 שעות. היא מספרת: "זה היה הזוי ביותר. היינו שלוש בנות ובחור אחד. לא התכוונו לעשות את זה, רצינו ג’יפ בהתחלה וזה לא הסתדר. החלטנו לנסוע לג’אמו והדרך לשם היא רק בלוקאלים".
כל מה שיכול היה לקרות, קרה להם בשלושת הימים האלה: מפולת סלעים באמצע הדרך, יום ההולדת לשיווה עם אנשים שרוקדים באמצע הדרך כשהם אוחזים בתמונות של שיווה ומחלקים סמוסות (מאפה בצק מטוגן), תינוק שהקיא עליהם, נוסעים גברים שיצאו לדחוף את הלוקאל שנתקע באמצע הלילה, ועוד.
"הגענו אחרי 18-20 שעות לג’אמו. אמרו לנו לברוח משם כל עוד אנחנו יכולים. התחנה המרכזית שם היא פחד אלוהים, האנשים והילדים שם שכבו על הרצפה ונראו כמו גופות. גם לא מבינים שם מילה באנגלית. הסתובבנו, ניסינו לדבר איתם, לשאול מתי יוצא האוטובוס לדהרמסלה, וכל זה אחרי שלא אכלנו כלום כבר איזה יומיים. בסוף לקחנו אוטובוס לכפר נידח באזור דהרמסלה. אמרו לנו שייקח לנו ארבע שעות להגיע לשם. אחרי ארבע שעות שאלנו מתי מגיעים וענו לנו שבע שעות".
זה לא קל. נסיעה בלוקאל. צילום: גל האוזר
זאת לא גל. סתם, זאת כן. צילום: גל האוזר
בסך הכל, מספרת גל, הם בילו משהו כמו 30 שעות בלוקאלים, בלי הפסקה. "כבר היינו בשלב של הצחוק, הרבה מעבר לייאוש. זו הייתה חוויה מאוד מחשלת".
מה את יכולה לומר על קשמיר? זה אזור שהרבה מטיילים חוששים להגיע אליו
"שווה להגיע לקשמיר כי זה אזור מטורף ויש שם טרקים מדהימים! אבל האנשים שם ממש קשים – הרגשנו שהם לא ממש אוהבי אדם. נסעתי עם ארבעה בנים לשם והרגשתי די בטוחה, אבל עדיין זה היה לא פשוט.
זה לא גל. צילום: גל האוזר
מה גרם לך להרגיש ככה?
"זה מהרגע שמגיעים לשם – לא הרגשנו הכי רצויים. יש שם בואט-האוס (גסטהאוס שממוקם על סירה) ממש נחמד, שכל הישראלים נמצאים בו בקשמיר ויש בו גם מסעדה, אבל ממש קשה למצוא אותו כי הם לא אומרים עליו כלום, ממש כלום. כל אחד רוצה שתגיע אליו. ההרגשה היא שכולאים אותך בבואט-האוס. כשאתה כבר מגיע לאחד, אתה חייב לעשות הכל אצלו ולשלם לו על כל דבר. היה גם סיפור שרצינו לעבור לבואט-האוס אחר והבעלים התעקש להתקשר לשם ודיבר איתם ואז אמר לנו שאין שם מקום. שווה לנסוע לקשמיר, אבל לא בשביל להיתקע שם בבואט-האוס, שזה יכול להיות לא נעים בכלל".
בקרוב בירקון? הבואט-האוס בקשמיר. צילום: גל האוזר
היו לך עוד חוויות מעניינות בתור בחורה בהודו?
"את ספיטי גם עשינו בלוקאלים. גם תפסנו טרמפ בקבינה של טאטא (רכב שטח מקומי), היינו שלוש בנות, ושלושה בנים הודים שמשמשו אותנו ללא הרף".
גל חוותה את הודו לא רק דרך לוקאלים וטרמפים עם מקומיים אלא גם על אופנוע. היא מתארת את החוויה: "בלה נסעתי על אופנוע, נסיעה מטומטמת אבל מפגרת לחיוב. שלושה חבר’ה ישראלים עצרו והציעו לנו לטייל איתם, בלי להכיר, בלי קסדה, על אופנוע, פעם ראשונה בחיים, בחור שנוהג שלושה ימים על אופנוע. נסענו בגשם, ברוח, בלילה והגענו לכפרים מחוץ ללה, חטפתי כוויה מהאגזוז… והיה כיף לאללה".
גל מוסיפה שהייתה גם באמריצר ושזה היה יום מהנה במיוחד עבורה כי יצא לה לרקוד עם ההודיות בטקס חילופי המשמרות בגבול הודו-פקיסטן. היא מספרת שהיא אפילו השתמשה בתמונות של ההודיות בתיק העבודות שלה לבית הספר "שנקר", עליו היא עובדת בימים אלו.
באמריצר, עם החברות ההודיות. צילום: גל האוזר
איך את רואה את הטיול בהודו, עם כל החוויות המחשלות, בתור בחורה? הרגשת יותר קשיים מהבחורים שטיילת איתם?
"בגדול לא הרגשתי יותר מדי שונה בתור בחורה, חוץ מהלבוש, למשל בקשמיר, שבשיא החום הבחורים לובשים קצר ואנחנו הבנות עם ארוך ועם צעיף על הראש, או בכללי בהודו, שלא נעים ללכת עם מכנסיים קצרים גם כשחם. אבל חוץ מזה הרגשתי יחסית מאוד בטוחה כבחורה בהודו, למרות שהייתי רק בצפון ושם האנשים יותר רגועים ונעימים. אני מניחה שבדרום זה יהיה קצת שונה".
לסיום, ביקשתי לדעת מה גל חושבת על טיול לבד בהודו, כבחורה. תשובתה הייתה שאף שהגיעה לבד מהבית, לא מצאה את עצמה לבד לרגע: "כל הזמן מצאתי אנשים חדשים וחברים חדשים לטייל איתם. הלילה הראשון שבו ישנתי לבד בחדר היה ביום האחרון שלי בדלהי, לפני שטסתי הביתה.אבל אחרי הטיול הזה, הייתי אומרת שבטיול הבא לא תהיה לי בעיה לטייל קצת לבד בהודו. זאת נראית לי חוויה מטורפת".
כתיבה: נטע ארזי
עריכה: הדר סתיו