כשאבי, שייח’ ושמש ביקרו בישראל

האימפריה של שמש בבגסו ובקיבוץ

את סמי ושישט (שמש) אני זוכרת עוד מהטיול הראשון שלי להודו. נער צעיר שהחליט לנהל חנות אינטרנט (לפני דור הוייפי והסמארטפונים) ולהיות סוכן נסיעות. מאז הרבה דברים השתנו ועם השנים הבחור הצעיר צבר לו קהל לקוחות קבוע ומעבר לכך- המון חברים וחברות מהארץ. מה שעשה את ההחלטה לבקר בארץ למשך חודש וחצי לקלה יותר.

 "כשאתה לא רואה את הארץ(ישראל) ורק את האנשים(הישראלים) – זה ממש עושה חשק לראות את הארץ. איך המדינה , מה זה תל אביב , חיפה…. ירושלים. אני עובד כמעט 10 שניםעם ישראלים ואחרי כ"כ הרבה שנים החלטתי לבקר בישראל את החברים שלי וגם כמובן בשביל החוויה ולראות מדינה אחרת".

 

אחרי 10 שנים עם ישראלים בהודו הגיע הזמן לראות מה קורה שם. שמש בסוכנות בבגסו.

 

ואיך זה לראות את כל הישראלים , שאתה רגיל לראות בהודו , בישראל עצמה?

"הישראלים מאוד עסוקים כשהם בישראל" , שמש מחייך , "כולם עסוקים בעבודה , בלימודים. בהודו הם רגועים , לא דואגים לגבי כלום".

איך הייתה הנחיתה עבורך?

"הייתי בהלם, הבניינים גדולים. אין לנו בצפון הודו בניינים כאלו. כשהייתי בטיסה וראיתי את כל הבניינים הגבוהים לפני הנחיתה, הייתי בשוק! כמו שאתם באים לדלהי בפעם הראשונה. גם אני הייתי בהלם בנחיתה. זה נחמד דווקא , חוויה טובה."

איפה היית בארץ?

"ברוב הזמן הייתי בצפון אבל גם תל אביב , חיפה , ירושלים… ובקרית שמונה , תל חי , קיבוץ דפנה. אני אוהב את הפאב "הפטריה." הייתי בכל כך הרבה מקומות , מהמוכרים יותר והמוכרים פחות. אני יכול להגיד מהחוויה שלי , שישראל מאד מאד יפה. היא כ"כ שונה מהודו. יש כביש טוב , אורות ברחובות , נוף יפה וירוק בצפון. זה מעניין בהשוואה למדינה אחרת. ואנשים כל כך נחמדים. פעם אחת הלכתי לאיבוד- ומישהו בתל אביב ממש עזר לי. זה עזר לי להרגיש בנוח שאתה לא מכיר אף אחד ואנשים עוזרים לך ומכוונים אותך. גם כשהייתי בחיפה לא ידעתי מתי לרדת מהאוטובוס , שאלתי מישהו איך להגיע וכיוונו אותי עד המקום. זה לא כמו בהודו- לא שולחים אותך בריקשה או מונית , אפשר ללכת ברגל."

 

שמש זה קטיף בקיבוץ?!

 

שמש מראה לי תמונות ומספר על האנשים היקרים לו:

"יש לי חברים ממש טובים מישראל כמו אחים. אנחנו בקשר כל הזמן , עוזרים אחד לשני. אפילו בעסקים. למרות שכסף זה לא הכל. כסף עוזר לשרוד את החיים. ישראלים היו ממש טובים לתיירות. בגסו טובה לישראלים כי אנחנו נותנים להם שירות טוב והם רוצים לחזור שוב ושוב , אנשים לא מרמים אותם. הם נהנים פה , אין ספק".

 

 

שמש וחברים בעיר ובקיבוץ.

 

אתה יכול לדמיין את עצמך חי בישראל?

"כשאתה אוהב את האנשים , והארץ- אין סיבה לא לעבור לארץ אחרת. אפילו לתקופה."

 

אבל ישראל מלאת סטרס והמון לחצים לעומת החיים שאתה רגיל אליהם בהודו.

"לדעתי אנחנו יוצרים את הלחץ , לא המדינה…. לחץ בא מאיתנו- אנחנו יוצרים אותו. תראי כמה אנשים יש לי ביום , לפעמים 20 אנשים ביום שבאים ושואלים את אותה שאלה , מצב שהוא מלחיץ. אבל אני לוקח את זה בקלות- מקשיב לכולם ועוזר לכל אחד ואחד. אני לוקח את זה בקלות. בישראל יכול להיות שאנשים פשוט לא לוקחים מצבים בקלות. אבל קל לי להגיד את זה , אני לא חי בישראל".

 

 

מה הדבר הכי טוב שהיה בישראל?

"חוץ מזה ששמעתי המון את עידן רייכל , הזמן שהיה לי עם האנשים שאני אוהב ובמיוחד מישהי שהייתה לצידי כל התקופה."

 

כשיפו הרגישה כמו בית

מי שלא מכיר: שייח הוא בעל החנות הוותיקה במיין באזאר של מעילי עור "שייח הגדול הכול יכול". החנות שלו נועדה גם לכאלה שרוצים רגע לשתות מים או קפה שחור , לנחות בשלווה ולהתייעץ ולדבר עם מישהו שמבין אותם. לפני 3 שנים בביקורו הראשון בישראל (מאז היה עוד ביקור במאי האחרון) לא היה מי שעצר כשטיילנו שנינו ברחוב שנקין בתל אביב. ושם פגשנו את מיטב התרמילאים של "אני הייתי בהודו רק בתחילת שנות ה90 אני בהלם שאתה בארץ" שנתנו לו אהבה כאילו היה אחד מהסלבריטאים של העיר.

"הרגשתי טוב שאנשים זוכרים אותי. כאלה שלא היו בהודו כבר 10 שנים. ובאופן מפתיע יש כאלה שאני בעצמי זוכר. אולי בגלל כל התמונות שתלויות על הקיר".

ומהתמונות שעל הקיר רצית לראות את כולם בארץ?

"אחרי המון שנים שאני עובד עם ישראלים רציתי לראות מאיפה הם באמת באים. לא היה לי שוק בנחיתה. הייתי מוכן לה מנטאלית. אני שמעתי , ראיתי וחקרתי כ"כ הרבה על ישראל שכבר הייתי מוכן. מה שכן , אני זוכר שיצאתי מהשדה תעופה והתפלאתי שאין כמויות אדירות של אנשים ברחוב. זה לא כמו שמגיעים לדלהי ורואים המון אנשים מסביב. הרגשתי ממש טוב".

 

איך אתה רואה את הישראלים בישראל?

"במדינה שלכם אתם מאוד שונים ממה שאתם פה. לפעמים יותר נחמדים. אני מרגיש שיש אנשים  , ממש לא כולם , אבל עדיין יש אנשים שבאים לפה ונותנים תחושה שהכול פה שלהם. אני יכול להבין את זה , לפעמים , מדובר בחבר’ה צעירים אחרי צבא שבאים לנוח. אבל מדובר במיעוט."

 

המון ישראלים בהודו. אצל שייח בחנות.

 

אחרי ישראל אני יכול להבין מאיפה באים הישראלים ואיך הם מתנהגים. אבל אל תשכחו שאני מהבוקר עד הלילה עם ישראלים. אפילו אנשים שמשעמם להם , לא מרגישים טוב או קצת אבודים באים לפה לשבת איתי ולדבר."

 

ירושלים של זהב ולא במיין באזאר

 

בין כל הערים, הכפרים והקיבוצים שייח הכי אהב את יפו "החנויות, המסעדות, הסמטאות היפות. יש מסגדים יפים והים שקרוב. יש את המסגד שהייתי הולך אליו באופן קבוע. זה הרגיש לי קצת כמו הבית. אבו חסן והזקן והים- אחלה מקומות לאכול. גם בארץ גרתי ממש ליד יפו. כ"כ הרבה אנשים בקרו אותי כשביקרתי כאן שזה נתן לי תחושה הכי טובה שאפשר לבקש". שייח גם מגלה לי שכבר קיבל הצעה לשיתוף פעולה עם רשת אופנה בעלת סניפים בארץ אבל הוא החליט להשאיר את ישראל כמקום לביקור ומנוחה.

מבחינת עסקים אני מעדיף לשמור על העסקים שלי בהודו , כבר קבלתי הצעה מהעין השלישית אבל אני לא רוצה להיות גרידי. אני שמח אם מה שיש לי עכשיו. אלוהים נותן לי הרבה ממה שמגיע לי ככה שאני שמח"

 

מתי הביקור השלישי?

"אולי במרץ?"

 

 

ישראל מחכה לו. חיפה

 

מורנסי באהבה

 

את אבי מורנסי (בעל החנות למצעים המפורסמת) רובכם בוודאי מכירים מהשופינג של המצעים והמפות. אבל האם גם אתם הייתם מאותם אנשים שדאגו שאבי לא יישאר לבד לרגע אחד?

"המפגש עם הישראלים חימם לי את הלב גם בהודו וגם בישראל. בארץ בקרתי 3 פעמים , ניראה לי שראיתי כמעט את כל ישראל. אבל הסיבה העיקרית שהגעתי לישראל זה לפגוש את החברים שלי. לראות את החיים שלהם בארץ , להבין את החיים שלהם ובכל זאת בין כל העבודות של כולם ושאר עיסוקים פנקו אותי בלי הפסקה בארץ. חיממו לי את הלב כמו שאמרתי."

איך זה בא לידי ביטוי?

"הרגשתי שאנשים עושים בשבילי דברים כי הם רוצים. כמו חברים שבאו במיוחד ממגדל העמק ולקחו אותי אליהם הביתה ונתנו לי אפילו צימר בצפון".

 

 

  

ביקור שנועד לחברים הטובים. אבי וחברים

 

עם כ"כ הרבה חברים בארץ לא חשבת להוציא פה כבר רשיון נהיגה כדי להגיע לכולם?

"לא זזתי סנטימטר בישראל גם לא באוטובוס או כל תחבורה ציבורית. בביקור הנוכחי (שבו ביקר אבי כמעט חודשיים) ברגע ששמתי את הסטטוס בפייסבוק שאני בא לארץ המון קבעו איתי לטייל ושאתארח אצלם".

 

הרגשת הבדלים בכל הביקורים שלך בארץ?

"לא היו הבדלים בכל הביקורים אולי רק שנוספו לי חברים ולא הספקתי להיפגש עם כולם. אין מילים לתאר את האהבה שקיבלתי".

 

לא היית בירושלים- לא היית בישראל.

 

אין יום שלא שומעים על עוד ביקור של חבר מהודו לישראל. יש משהו נחמד בלדעת שהודו היא לא רק כיוון אחד (ישראל-הודו) אלא גם לכיוון ההפוך. מי יודע , אולי יום יבוא ולא רק אנחנו נחזור לאותו הגסט-האוס , לאותה חנות ולאותו המקום 10 פעמים, אלא גם חברינו ההודים. אולי גם הם יבואו שוב ושוב  לארץ ולנו תהיה את ההזדמנות לארח אותם ולהראות להם מאיפה באנו ולאן, בדרך כלל, אחרי הודו, אנחנו (אמורים) חוזרים.