מחפשים את הדרך

כשבאנו לפגוש את נועם, הממוקם כרגע בין באגסו לדרמקוט, הוא בדיוק התיישב לשיחת הכרות עם תום מאור,  מטייל בן 22 מחיפה, שהתעניין בסדנא שלו.  נועם מספר לתום, לאחר שנתן רקע קצר מאיפה הוא מגיע בתחום הטיפולי, שמטרת הסדנא היא לתת כלים, באמצעות מגוון של פעילויות יצירתיות. שאם עובדים נכון לאחר השבוע האינטנסיבי מתחיל תהליך פנימי של שינוי. הוא מספר לו שיש במהלך הסדנא הרבה עבודת בית אישית וגם דימניקה קבוצתית וסביבתית. נועם אומר שהפענוח הוא אישי והתהליך הוא עבודה וטיפול עצמי, כל אחד והתובנות שלו ואיך הוא מחליט לקחת את זה. תום סיפר לנועם שהוא רוצה להתעסק בתחום הפסיכולוגי ונראה שזה מתאים לו.. . נועם הדגיש בפני תום שאין לסדנא קשר ליהדות ולעצם היותו אדם בתשובה. שניהם סיימו את הפגישה בחיוך ונראה שתום יצטרף לסנדא הקרובה.

נועם בכור, גר בארץ במבשרת ציון,  בימים אלה נמצא בהודו בפעם השישית. "בפעם הראשונה שהגעתי להודו, זה היה לפני עשור עם חבר טוב שנסע עם אשתו לחופשה וקרא לי להצטרף. זה היה ביקור יותר חוויתי ושימש כמבוא לעבודה הפנימית".

ההורים של נועם, אדי וחנה בכור, הם ממייסדי היוגה בארץ. מכורח הנסיבות, גם נועם הפך למומחה ליוגה – בהתחלה כתלמיד ובהמשך כמורה ואפשר לומר שמשם הכל התחיל. "התרגול ביוגה, עם העבודה ההכרתית שבו, נתנו לי את הרצון להמשיך להעמיק .בשלב מאוחר יותר, למדתי שיטות טיפול נוספות מהמזרח. עיקר פעילותי בקליניקה הייתה ביצירת מסגרות ריפוי פיזיות ואנרגטיות. סיקרנה אותי התנועה הרגשית מול הגוף הפיזי שלנו,  אז למדתי מספר רב של שיטות ריפוי".

"זה המגרש הביתי שלי" נועם בכור מדבר על הודו. צילום: יוסי אלטר

 

עם הסדנאות נועם התחיל לפני חמש שנים. כיום בארץ יש לנועם סדנא יותר ממוקדת לנשים עם הפרעות אכילה, כשהמטרה היא לפתח לכל אחת תזונה אישית משלה. "כולנו גדלנו בסביבה מאוד מסוימת שמשפיעה על כל ההוויה שלנו, כך שלכל אחד ואחת יש להתאים את התזונה הנכונה והמתאימה ביותר".

אז למה באת ללמד דווקא בהודו?

"קודם כל אני מאוד מכיר את המזרח על כל גווניו. אני מאוד בקיא באזור הזה, זה המגרש הביתי שלי. מעבר לכך, דרמסלה הפכה למקום של למידה וחוויה, יש פה מגוון של חוגים והרבה תנועה של מטיילים שבאו במטרה להעשיר וללמוד. חוץ מזה, ברגע שיש לאנשים נכונות לעבור תהליך זה לא משנה איפה זה יהיה. סביר להניח שבהודו יש יותר התכווננות לעבור איזשהו תהליך של קשב פנימי".

מה המטרה של הסדנא עבורך?

"הרצון הוא לתת לאנשים כלים וריפוי ויכולת התמודדות. הסדנא בהודו נועדה לאנשים גם עם רקע טיפולי ונסיון אבל גם לכאלה שלא. זה מתאים לכל הגילאים.כל אחד על פי רמתו יוכל לצלול לעומק' אבל הכלים צריכים להתאים לכולם".

האם אתה רואה שינוי שעובר באנשים מתחילת הסדנא ועד סופה?

"בכל סדנא יש כמה וכמה סיפורים מדהימים. אנשים שלא דיברו שנים עם ההורים, אנשים שהתמודדו עם בעיות פיזיות ועבר להם".

אתה שומר על קשר עם התלמידים?

"בוודאי. הם גם מאוד רוצים לשמור על קשר. אנחנו שותפים לדרך"

מיכל לוי, 25, מכפר סבא, כמעט חמישה חודשים בהודו, סיימה את הסדנא בשבוע שעבר.

למה הלכת לסדנא?

מיכל: "אחרי 5 חודשים של הרבה אנשים וכיף חיפשתי קצת יותר עומק ומקום שיאפשר לי לחוות את עצמי מבפנים ולעבור תהליך..הגעתי לדרמסלה ומהשבוע הראשון שלי כאן שמעתי על סדנא בשם "דרך" – סדנא לעבודה פנימית.. הסתקרנתי, אך כל פעם היה משהו אחר ולא הגעתי לזה.. אחרי חודש וקצת כאן ופגישות עם אנשים שבמקרה עברו את הקורס ומאוד המליצו צלצלתי אל נועם והתעניינתי בסדנא. הוא הציע שנפגש, שאל קצת עליי, הסביר על הסדנא ונרשמתי".

הדר משולם, בת 23 מאשקלון, מטיילת שלושה שבועות, גם היא סיימה את הסדנא בשבוע שעבר

מה הסדנא גרמה לך להרגיש במהלכה?

הדר: "הבנתי שאני לא מספיק יודעת על עצמי…בסדנא מבינים כמה מסכות יש לנו ואנחנו לא שמים לב. הסדנא מעלה את המודעות ואז אתה מבין שיש לך בחירה באיך אתה רוצה להיות ומי אתה רוצה להיות. יש הרבה גם הרבה עליות וירידות במצב רוח, בתחושות. כי מגיעים למקומות מאוד עמוקים שנוגעים בנקודות אפילו מהילדות – שלא ידענו כמה הם השפיעו עלינו ומעצבים אותנו עד היום".

מיכל: "זו סדנא שעוזרת לך להרחיב את המודעות העצמית שלך ובמקביל נותנת כלים פרקטיים לעבודה יומ–יומית.  אם אתה מוכן לעבור תהליך, היא פשוט גורמת לך לתת מקום לכל הרגשות שלך. לפעמים עולים רגשות לא פשוטים ולפעמים גם רגשות נעימים.. אני חוויתי שם קשת שלמה של רגשות.. הייתי בכעס, בעצב, בניתוק, בהתרסה, בכאב, בחמלה, בשמחה, בשחרור, בהוקרת תודה, באהבה… זה דינמי, הכל שאלה כמה אתה מוכן לחשוף ולתת מקום".

 

הסדנא מתחילה כל יום בשעה 9:00 בבוקר ונגמרת ב15:30. מתקיימת מראשון עד חמישי לפעמים גולשים גם ליום שישי.

שתפו אותנו בתרגיל מעניין שקיבלתם

מיכל: "התרגיל הראשון שעשינו בסדנא היה להכין רשימה של דברים שאתה מסתיר – ממשפחה, מחברים, מעצמך. התחלקנו לקבוצות קטנות, ישבנו במעגל וכל אחד בתורו מספר משהו מהרשימה שלו כשכל השאר שותקים ומקשיבים לו וכשהוא מסיים כל אחד מהקבוצה עונה לו "אני איתך" או "אני גאה בך" וזהו, בלי עצות בלי ביקורת...בהתחלה זה היה מביך. עלו דברים יותר פשוטים כמו  "אני מסתירה את הבטן"  ואז התחילו לעלות דברים הרבה יותר עמוקים, סודות שאנשים הולכים איתם חיים שלמים… יש שם חשיפה, יש כנות, יש שם ראייה הרבה יותר נרחבת על הבן אדם ונוצרת הזדהות, וזה שאתה אומר את זה בקול והעולם לא נחרב אחר כך מכניס מאוד לפרופורציות, ללמוד לקבל אהבה במקומות שהכי התביישת בהם ושמרת לעצמך".

 

"אתה מבין שיש לך בחירה באיך אתה רוצה להיות ומי אתה רוצה להיות". צילום: יוסי אלטר

 

איך הסדנא נגעה בך/איזה תהליך עברת בסדנא?

מיכל: הסדנא עזרה לי להבין את עצמי יותר טוב.. לי היה עניין מול רגשות.. כל פעם שהיה עולה אצלי רגש לא נעים הייתי משתיקה אותו על ידי אכילה או שינה או אלף ואחת דברים נוספים… בסדנא למדתי לזהות את המקום הזה ולשים לב כשאני מתכווצת ולא נעים לי ולתת לזה את המקום באותו רגע מה שגורם לי לשחרר את הרגש ביותר קלות ולהמשיך הלאה מאשר לשמור בבטן וליצור בתוכה רעלים.

רייצ'ל ביטון, בת 21 מירושלים, חוותה לא רק תהליך של שינוי פנימי אלא גם חיצוני.

רייצ'ל: "אני אתחיל מההתחלה כדי שזה יהיה הכי ברור שאפשר. כשנולדתי אובחנה אצלי בעיה באגן, בחיבורי העצמות ושחיקה של המבנה באגן. לא הסכמתי שינתחו אותי, כך שהבעיה נשארה בעינה. לפני שבוע, התחלתי את הסדנא ולאחר כמה ימים מצאתי את עצמי סובלת מכאבים מאד חזקים באגן, דבר שהשפיע מאד על ההליכה שלי והגביל אותי כל החיים וגם כאן מהליכות ארוכות מאמץ פיזי וכו'.. התייעצתי עם נועם מפני שאני לא דוגלת בשיכוך כאב או בתרופות ושקלתי לפנות לאיש מקצוע.נועם הציע לחכות לאחרי הסדנא, אז הוא יוכל לעבוד איתי באמצעות תרגיל מסויים שעשוי להפיג את הכאב. הסכמתי לחכות שבוע ולסבול את הכאב, ולתת הזדמנות לריפוי מסוג שונה וחדש לי לחלוטין. יום למחרת הגעתי לסדנא (סובלת וכואבת). בסוף היום  עברנו תרגיל של התמקדות בכאב ושחרור, תרגיל נפלא שבסופו גרם לי להרבה בלבול. יצאתי מהסדנא אחרי יום ארוך וממלא, מבולבלת, אך ללא שום כאב לא באגן ולא בשאר הרגל . בריאה לחלוטין! בזכות התרגיל הספציפי שעשינו הכאב נעלם ונשארו רק זכרונות מתוקים ויפים של תינוקת יפה, עריסה מלאת צעצועים ושתי רגליים מגובסות.

האם יש לזה שהסדנא מועברת דווקא בהודו משמעות?

מיכל : "הגעתי להודו כדי לנקות קצת את הראש. פה באמת יש לי זמן לעצמי ולרצונות שלי בלי מחוייבות לעבודה או כל דבר אחר… מה שנתן לי יותר מקום ופניות להתנסות בסדנאות ופיתוח אישי".

הדר:  "יש משהו בחלל של הודו שהוא מאוד מאפשר ונותן מרחב פנימי. אתה יכול להתחייב למשהו ולהתרכז רק בו, בלי יותר מדי הסחות דעת כמו בארץ. בהודו גם אנשים באים יותר מכווננים לחיפוש. בנאדם מגיע הרבה יותר פתוח לקבל תובנות וליצור שינויים משמעותיים בחיים. הודו מהווה אצל הרבה אנשים צומת בחיים, וזה מקום טוב להתחיל בו שינוי".