מאת: גלי דואק
דורון (58) ורוני (33) שניהם במקור מאזור המרכז, מתגוררים שנים רבות בצפון, ובשנתיים האחרונות בחלקה מהממת והוליסטית המשלבת את אהבתם להודו וכל המשתמע ממנה, בלב ראש פינה. צוות האתר נסע לבקרם באחת השבתות, זכה לאירוח מפנק הכלל ארוחת ערב הודית, צפייה במפעל עבודתם ובדרך בה הם בחרו לשלב את חייהם בישראל עם הודו.
מה הקשר שלכם להודו? מהי הודו עבורכם?
רוני: "אני מטיילת בהודו משנת 2002. הגעתי לטיול תרמילאי אחרי צבא ומיד התחברתי. הטיולים שלי בהודו זימנו לי חוויות מאד עמוקות ומיוחדות – לא טיולים סטנדרטיים בחבורה ישראלית, אלא הרבה חיכוך ומגע עם ‘הודו של ההודים’. הודו בשבילי היא ממש בית (או אימא רוחנית). אני רק נוחתת בהודו ומשהו בי מתעורר לחיים ומרגיש רוגע פנימי עמוק, גם כשמסביב הכול סואן ורועש. בעקבות הביקורים הרבים בהודו וההתעסקות היומיומית שלי עם הודו כבר הרבה שנים, אני כבר כל כך מזוהה עם הודו והודו היא כבר חלק ממני. אחת לכמה חודשים אני מבקרת בהודו ומטעינה מצברים. יש לי הרבה חברים הודים בכל מיני מקומות בהודו ואני מאד נהנית לחזור למקומות ולבקר אותם וכך הקשר הוא מתמשך ורציף."
דורון: "הודו היא אימא גדולה שמקבלת אל תוכה כל אדם באשר הוא ונותנת את עצמה כמרחב לשינוי וצמיחה. יש משהו בהודו שחודר עמוק ללב ותופס אותך בבטן. בהודו יש תחושה של שפע. גם כשפוגשים אדם עני, רואים שהוא אדם גאה ואפשר להבחין בארשת שמחה על פניו. יחד עם היותי ישראלי בכל רמ"ח אברי, הודו היא בהחלט חלק ממני.
נחתי לראשונה בהודו ב-1980, מיד לאחר השחרור משרות ארוך בצבא. השעות הראשונות שלי בהודו, בבומבי (היום מומביי) זכורות לי כריחוף שליו מעל רחובות ואנשים עם חיוך, שמבשלים וישנים על מדרכות. במשך כ-10 שנים נדדתי בעולם (הודו, נפאל, אוסטרליה, ניו זילנד, יפן, אירופה ומידי פעם גם בישראל) אבל החיבור העמוק היה עם הודו אליה חזרתי פעם אחר פעם."
דורון מצטלם עם המקומיים בטיול בכפרים
איך הכרתם? האם הודו היא הגורם הראשוני המחבר ביניכם?
"הכרנו בשנת 2005 על כוס צ’אי על חוף הים באכזיב (לא בגואה), בפסטיבל סגול ומיד התחברנו. כמובן ‘שחיידק הודו’ ששנינו נגועים בו היה אחד הדברים המהותיים שחיברו בינינו."
כל כמה זמן אתם יוצאים למסע ברחבי הודו, במסגרת העסק וגם לטיולים אישיים?
רוני: "בארבע השנים האחרונות יוצא לי להיות בהודו בין פעמיים לשלוש בשנה, כל פעם לחודש-חודשיים. בד"כ זה משלב הדרכת טיול / יציאה לסיבוב הכנה לקראת פתיחת מסלול חדש / קיום פגישות עם ספקים, עם לקיחת כמה ימי חופש לביקור חברים ומקומות אהובים. לדוגמא בפברואר, אחרי שהדרכתי טיול של שלושה שבועות בדרום הודו, לקחתי שבועיים נוספים ונסעתי לקומבהמלה. הפעם האחרונה שהייתי בטיול ‘תרמילאי’ ארוך של חצי שנה הייתה ב-2008".
דורון: "בקיץ ובעונת החגים, אני נמצא הרבה בהודו ובנפאל לצרכי הדרכה. זה מתחיל ביוני ונמשך עד סוף נובמבר. בנוסף לזה יש גיחות קצרות יותר בחורף ובפסח. בזמנים שאני פנוי אני משתדל להגיע למקומות חדשים ולבקר מקומות אהובים. אני כבר הרבה מעבר לשלב ספירת הפעמים בהם הייתי בהודו.
הקיץ הזה אני טס להודו ביולי לחודשיים בהם אדריך שתי קבוצות בטיול ג’יפים בהימלאיה. אלו טיולים ארוכים של 23 ימים והמקיפים ביותר בהיצע הישראלי לאזור זה. בנוסף לזמן המשמעותי המוקדש לחבל לדאק הוספנו גם ביקור מהמם בקשמיר היפהפייה. חבל ארץ מדהים ביופיו, שזו כבר השנה השלישית שהשקט והשלום חזר לשכון בו. האזור נפתח מחדש לתיירים ואנו החלוצים ההולכים לפני המחנה. הביקור בקשמיר והכניסה מקשמיר ללדאק מתוכננים בצורה מדורגת, כך שההתאקלמות לגובה קלה ומתהווה תוך כדי הטיול. זה טיול מאוד מגוון ועשיר בחוויות, למי שמוכן לצאת עמוק אל השטח, הרחק ומעבר למסלולי התיירות הרגילים. ברוב הטיול נוסעים בג’יפים באזורי שטח מרוחקים, מלווים בהליכות קלות בין כפרים ופינות חמד. מפגש אישי עם תושבי המקום בשדותיהם ובבתיהם, הוא חלק משמעותי בטיול".
רוני במטבח של מקדש הזהב באמריצר
איך התחלתם עם המיזם "לגעת בהודו" ומה הוביל אתכם לרצות להוביל סיורים מודרכים ברחבי הודו?
רוני: "לגעת בהודו, היא המשך ישיר לעבודתו של דורון כמדריך טיולים ותיק בהודו. את הקבוצה הראשונה דורון הוציא להודו עם מטיילים ששמעו הרצאות שלו. דורון תמיד חש תסכול מסוים בעבודה עם החברות המסחריות הגדולות וחלם יום אחד להוציא טיולים להודו על פי החזון שלו. אנחנו קוראים לסגנון הטיול הזה "טיול בראש פתוח". את טיולי ‘בראש פתוח’ אנו משתדלים להוציא במחיר עממי וכך הוא מכוון עצמו לחלק גדול יותר בקהל הישראלי, שאנחנו מאוד אוהבים. יחד עם זאת הוא מאוד מושקע ברמת החוויה.
רצינו גם לפנות לקהל חדש ואחר, לא רק הקהל הקלאסי של טיולים מאורגנים. אלא קהל רחב יותר של אנשים שבמקרים אחרים גם היו יוצאים בעצמם, אך הם מחפשים את החוויה והערך המוסף שהטיולים איתנו נותנים – כמו יציאה למקומות מדהימים אך מרוחקים, טיולים בכפרים, מפגש עם מקומיים וארוחות בבתי משפחה, הופעות מיוחדות, השתתפות בטקסים ועוד.
ההתחלה של ‘לגעת בהודו’ הייתה טבעית וזורמת, בגלל שדורון היה ידוע בתחום ואנשים פשוט הגיעו אלינו (בשנה הראשונה אפילו כרטיסי ביקור עוד לא היו לנו). לאט לאט גדלנו, עזבנו עיסוקים אחרים, הגדלנו את הצוות, עברנו תהליך של מיתוג, הקמנו אתר יפהפה והיום לגעת בהודו ידועה בציבור המטיילים הישראלי כחברה שנותנת טיולי איכות. בלוגו כתבנו – "טיולים שנוגעים עמוק. בשבילנו לקחת מטיילים ישראלים להודו זו סוג של שליחות. אנחנו מאמינים שהמפגש עם הודו מעורר, מפתיע ומעניק הרבה מתנות לכל אדם. עם המתנות וההשראה הזו המטיילים חוזרים לישראל מעט אחרים. יש הרבה מקומות יפים בעולם, אבל בהודו יש איזה משהו שנוגע בלב, חודר לבטן ומגיע עמוק פנימה".
מה עוד אתם עושים בחברה?
"חוץ מהטיולים הקבוצתיים שלנו, אנחנו גם נותנים שירות של טיולים תפורים אישית למטיילים עצמאיים. זה יכול להיות אדם אחד, זוג, משפחה או קבוצת חברים. בשנים האחרונות יצא לנו ללוות הורים שהצטרפו אל ילדיהם שכבר נמצאים בהודו, כתרמילאים, אבל את החלק המשותף שלהם, הם ביקשו מאיתנו. בנוסף אנחנו גם נותנים ייעוץ לאנשים לפני טיול עצמאי בהודו. למרות ששנינו גדלנו במרכז, כבר שנים רבות אנחנו חיים בצפון הארץ ומרגישים שזה הנכון לנו ופה טוב לנו. אחת לכ-10 ימים אנחנו יורדים לפגישות באזור המרכז, כך שאנשים שגרים במרכז נפגשים אתנו במרכז".
דורון בקאשמיר
ספרו על פרויקט שאתם עובדים עליו בימים אלו
דורון: "אנחנו מאד אוהבים לתכנן ולהוציא מסעות מיוחדים. הפרויקט המדהים שעכשיו אנחנו עובדים עליו, זה ה’חגיגה ברג’סטאן’ – לגעת בהודו דרך המוזיקה והריקוד.
מסע מרגש ברג’סטן שהוא בעצם חגיגה מתמשכת ובלתי פוסקת. כל יום בטיול יש הפקה מיוחדת של הופעות מוזיקה וריקוד במגוון סגנונות של אמנים מוכשרים מהשורה הראשונה, או סדנאות (סדנת תיפוף על תופי נגארה, סדנת מחול צועני ובניית בובות.
רוני מובילה את הטיול ביחד עם סג’ידה בן צור, אשתו של המוזיקאי שי בן צור. סג’ידה היא רקדנית קטהאק (מחול הודי קלאסי), רקדנית של מחולות רג’סטאנים צוענים ושפית הודית.
ב-2 ביולי יתקיים ערב השקה לטיול. ערב חווייתי באווירה מיוחדת בו נציג את הטיול. ערב ההשקה מתקיים ב"יוגה-הום"- מקום מקסים במושב בני ציון (על יד רעננה) וההשתתפות בו מחייבת הרשמה מראש אצל רוני במשרד והיא ללא עלות".
ספרו מעט על סדר היום שלכם? האם אתם חיים את הודו בישראל? האם לתרבות ההודית השפעה על חייכם בישראל?
"הודו השפיעה על שנינו גם ברמה הרוחנית. מושג הקארמה וראיית העולם המעגלית של המזרח מאד מדברת אלינו. התפיסה הפילוסופית ההודית חלחלה אל דרך החיים והשקפת החיים שלנו. כשחושבים על זה, חלק ניכר מהחברים שלנו היו בהודו והושפעו ממנה. יש לנו גם חברים שחיו תקופות בהודו וחלקם עדיין חיים בה. כמו כן חלק משמעותי מהמוזיקה שאנחנו שומעים היא הודית (אבל לא רק).
את הבוקר אנחנו מתחילים מוקדם, בסביבות 6. רוני מתרגלת יוגה ואני יוצא לטיול עם הכלבים. את רוב היום אנחנו מעבירים במשרד. בבניית מסלולים חדשים, בתקשורת מול לקוחות ומול ספקים, בניסוח תכניות פרסומיות ובשיווק. למזלנו, המשרד קרוב לבית- כך שכל יום יש לנו ארוחת צהריים טרייה, מבושלת ומפנקת שרוני מכינה. אנחנו אישית צמחונים ואוהבים לשלב השפעות הודיות למאכלים ישראליים".
דורון ורוני אוכלים אוכל הודי
מה המקום האהוב עליכם בהודו? לאיזה מקום הייתם ממליצים לישראלים לטייל, מקום שאינו על "שביל החומוס" המוכר?
"כמובן שזו שאלה קשה מאד, כי יש הרבה מקומות בהודו שאנחנו מאד אוהבים.
שנינו מאד מחוברים לגנגה ג’י (אלה השוכנת בנהר הגנגס). אוהבים מאד את רישיקש Rishikesh)), הארידוור (Haridwar) והאזור ההררי שמעל רישיקש, מה שמכונה בהודו גרוול (Garwal) ובתרמילאית מקורות הגנגס.
שנינו ממליצים למטיילים שרוצים חוויה הודית אותנטית, לעלות לאחד ממקורות הגנגס – גנגוטרי, ימונוטרי, קדרנט או בדרינט. כולם נמצאים יום מאוד ארוך, או יומיים נסיעה צפונה ולמעלה מרישיקש. העונות המתאימות ביותר הן: מאי- יוני // או ספטמבר – אוקטובר. התנאים במקומות אלו עממים והמקומות מלאים בעולי רגל הודים וסדהואים (נזירים) בשל קדושתם. למקדשים בימונוטרי ולקדרנט צריך ללכת ברגל (כיום הליכה קצר). לגנגוטרי ובדרינט הכביש מגיע. וצ’ופר למי שהתאמץ והגיע – מעיינות חמים נמצאים בדרך אל או בכל אחד מהמקומות האלו. למי שאוהב ללכת ברגל יש גם טרקים נפלאים באזורים אלו, כמו הטרק בשמורת הננדה דווי שאנחנו מוציאים בספטמבר. טרק מדהים, זה העלייה לטפובן שמעל גנגוטרי ויש את טרק חמשת המקדשים של שיווה ((Panch Kedar, הטרק לאגם דודי (Dodi-tal), הליכות בעמק טון (Ton’s valley) ועוד רבים.
דורון אוהב מאוד וממליץ גם על טיול בעמק צ’מבה (Chamba), לאורך נהר הרווי (Ravi river) הממוקם מצפון לדרמסלה, במדינת הימצ’ל. הכניסה לעמק דרך דלהאוזה (Dalhause) והמקומות האהובים עלי: קהג’יאר (Kajiyar), כפר מדהים בשם בהרמור (Bharmor), יום עליה ברגל לאגם מנימהש (Manimahesh) וטרק מעבר הקוגטי (Kugti-pass) שמעביר אותנו לעמק להול (זה הכיוון הרצוי).
רוני גם מאד מחוברת לדרום הודו ונמצאת שם הרבה. מקום שהתחברה אליו במיוחד והייתה בו הרבה זמן זה טירוואנאמלאי (Tiruvanamalai) בטאמיל נאדו. שם גם נמצא ההר הקדוש ארונצ’לה וכדאי להקיף אותו מידי פעם – זה מנקה את הקארמה".
רוני ודורון עם חברים בהאמפי
התמונות באדיבות רוני ודורון.
