כמה שנים לפני הפנסיה, היא החליטה לפרוש משגרת היומיום ולפרוש את כנפייה אל עבר מקום רחוק ורגוע יותר- הודו. היא מטיילת לבד כבר מספר שבועות, ומרגישה רעננה מתמיד.
רבקה בראון, היא מטיילת השבוע שלנו!
"אני מסתכלת על התמונות ורואה את ההבדל בין הראשונות לבין אלה של עכשיו". כך אמרה לי רבקה בראון, 63, מתל אביב, אשר נמצאת בשבוע השישי של מסעה, ואכן, היא נראית קורנת מאושר. רבקה פרשה מעבודתה כמנהלת פרסום בהיכל התרבות לפני כשלושה חודשים וגמרה בדעתה לארוז תיק ולצאת למסע, לבד, בהודו.
נראה שלא לקח לה זמן רב על מנת להתרגל לאווירה, ולדבריה: "אמרתי היום לחברה שאני לא מרגישה כמו תיירת. אני מרגישה כאילו העתקתי את הבית למקום אחר".
למה הודו?
אני מאוד מתחברת לצבעים ולמזרח בכלל. אני אוהבת את הפשטות הבסיסית בהודו, על אף שבהרבה מהמקרים היא נראית כמו ״עזה״. שלא כמו הרוב, אני לא מתחברת לאוכל ההודי אבל אוהבת מאוד את האוכל טיבטי, הסיני, היפני והיום אין עם זה בעיה כי אפשר למצוא הכל. הנופים עוצרי הנשימה, מזג האויר הנפלא, השקט והרוגע..
אמרת שהסתובבת עם החבר'ה היותר צעירים, איך זה הרגיש?
המפגש עם הצעירים מרתק. בתחילת המסע כמעט ולא נתקלתי במבוגרים, והמפגש עם הצעירים היה בלתי נמנע. הגיל לא היווה הבדל. יש המון הערכה וכבוד למסע כזה בגילי לתקופה ארוכה ולבד, תמיד יש את המחשבה המידית האם אמא שלי הייתה עושה את זה? בהרבה מקרים התשובה היא לא.
"המפגש עם הצעירים היה בלתי נמנע". רבקה עם שתי צעירות איתן טיילה בשבועיים הראשונים
את מצטערת שלא נסעת קודם ?
בדיעבד אני לא מצטערת שלא הייתי בהודו בעבר. להיות בהודו שבועיים שלושה זה פספוס לדעתי, אני משתדלת להיות לפחות שבועיים בכל מקום, להכיר ולהיות חלק מהמקום, זה לא משהו שהייתי עושה בעבר, אתה מוגבל בזמן ומנסה להספיק כמה שיותר.
היום אני מרגישה מוכנה להודו, זה היתרון במסע כזה בגילי ולאחר פרישה, אני לא ממהרת לשום מקום, אני לא רצה להספיק מקומות נוספים, אני נשארת היכן שמרגיש לי טוב וכמה שמתאים לי.
בבגסו הייתי חודש וזה היה לי נהדר.
הגעתי לרישיקש לפני יומיים מתכננת להיות פה שבועיים פחות או יותר.
את מטיילת לבד, איך זה מרגיש?
זה לא קל לטייל לבד, במיוחד לאישה ולא רק בגלל הודו. כמובן שעדיף בזוגיות שזה אידיאלי לדעתי, אבל אם אין בן זוג, לא חייבים שותפים.
לא חייבת שותפים
עצות למבוגרים שמטיילים בהודו?
לפעם ראשונה מציעה למצוא שותף לתקופה של כ- 3 שבועות. צוברים בטחון, מבינים מי נגד מי וממשיכים.
כשיצאתי מהארץ חשבתי דווקא לא להיות ב״מושבות של ישראלים״ הגעתי להודו וכן חיפשתי את הישראלים. לפעם ראשונה זה חשוב. זה מוסיף הרבה אינפורמציה, טיפים, נותן בטחון וכלים להמשך.
היום אני נמצאת ברישיקש, בגסטהאוס עם ישראלי אחד, בסך הכל. בחרתי להיות פה ולא עם כל הישראלים, בגסטהאוסים מזוהים. אותם אני פוגשת במסעדות כך שאין בעיה.
בגלל שכולם מטיילים כמעט באותם המקומות, פוגשים כל הזמן מטיילים מעברך במקומות אחרים וכולם זוכרים את כולם וזה מדהים.
ספרי על חווייה מיוחדת שקרתה לך על הדרך
חוויה שהשאירה בי רושם מיוחד הייתה בבגסו. היה שם טקס חתונה שנערך ליד הגסטהאוס בו שהיתי.
חתונה בהודו מתחילה כשבוע לפני, וכוללת מוסיקה עם תזמורת וריקודים. ביום החתונה, יש טקס נפרד לכלה וטקס נפרד לחתן. אצלנו היה הטקס של החתן.
ליד המקדש נבנה אוהל גדול אליו באו כל אנשי הכפר לאכול. אציין את האורז המתוק המדהים עם קוקוס, צימוקים וסוג של גבינה. במתחם אחר, על גג הבית, בחדר מיוחד-התקיים טקס הלבשה של החתן. בחוף ניגנה התזמורת והגיעו האורחים של החתן. בחדר- הלבישו את החתן במחלצות, במשקל רב של בגדים, וגולת הכותרת היתה כובע עם נורות דולקות.
לאחר שמסיים להתלבש הוא יוצא ומראה את המתנות שקבל, כל אחד זוכה לתמונה וברכה, כאשר לאחר מכן הוא מעניק מתנות לבני המשפחה, לנשים.
בסופו של הטקס יוצאת שיירה לדרמסלה לטקס החתונה עם הכלה.
לשם לא הגעתי…
זה לא הסוף, למחרת מגיעים החתן והכלה למסיבה שמתחילה בצהריים ומסתיימת בשעות הלילה.
מרתק. צבעוני.
"הלבישו את החתן במחלצות". החתן בטקס החתונה בבגסו
את חושבת ש"תחזיקי" שנה בטיול כפי שתכננת?
הכרטיס שלי פתוח לשנה, אבל אני מתגעגעת מאוד לנכדים ולמשפחה, נראה לי שאחזור בדצמבר.
לפעם ראשונה 3 חודשים זה מספיק.
ערב לפני הנסיעה, עם הילדים והנכדים
איזה איזור בהודו את הכי אוהבת?
כרגע אני הכי אוהבת את הצפון. אוהבת את הנופים, מזג האויר והטיבטים.
כמה מילים לסיכום?
אני שמחה שידעתי לעשות החלטה, לפרוש מהעבודה ולא לחכות לסוף. להבין שיש עוד דברים.
מבחינתי זה המסע של חיי. התקופה האישית היפה ביותר שלי. משהו שקשור אליי בלבד. לא לנכדים, לא למשפחה, עבודה נטו לעצמי.
החיים הם בחירה. שמחה שבחרתי את מה שבחרתי.
מאחלת לכל אחד ואחד לעשות החלטות באומץ ללא פחד, ללא לחץ חברתי ולבחור את מה שגורם לו הכי הרבה אושר.