ממשיכים הלאה לרישיקש....
4.5.08
" תוך כדי שאני יורדת לי מהרכבת, עייפה אך באמת מרוצה, נתקלת בשני תיירים רוסים שמסתבר שכבר היו ברישיקש- אז ישר מתחברים והם כבר יודעים לאן ללכת, איזה אוטובוס לתפוס, ככה שאני פשוט משתרכת אחריהם עם התיק על הגב. לקחנו אוטובוס ומבלי ששמתי לב, כל הדרך התפעלתי מהדרך והמקומות החדשים לי לעיניים ולתחושה, הגענו. החבר’ה עשו לי גיבוש ועלינו בעלייה בערך חצי שעה, עד שהגענו לאיזה אשראם, חיפשתי חדר, אומנם הוא היה זול -60 רופי!!! אך פיצפוני- בקושי הספיק למיטה ולתיק ומה גם שהייתה בו תחושה קלסטרופובית משהו… אז המשכתי בחיפושי עד שראיתי מישהו מרחוק עם תיק על הגב והחלטתי שיהיה מעניין לראות לאן הוא הולך ויאללה נצטרף אליו- הוא סיפר שהוא בדרך לאשראם בלי שהיות והנה גם אני עם כיוון חדש- לאשראם חדש. תפסנו טרמפ, האשראם בערך 6 ק"מ מלאקסמנז’ולה- מקום מבודד, שקט על נהר הגנגס, ציוצי ציפורים ושלווה.
מסתבר שכל שבוע מתחיל קורס יוגה מבוקר עד לילה, הגענו באיחור ולא נוכל להצטרף אבל היה כלכך מקסים שם שהחלטנו להישאר לישון.
עשיתי מקלחת- עם דלי!!! היה מגניב!!! ויצאתי לדרכי, יושבת על גדות הגנגס על אבן עצומה, מכוסה צל, בולעת את הנוף שומעת את רחשי המים וכותבת…
בערב החלטתי שבא לי טבילת לילה- יצאתי מהאשראם והגעתי לחוף, היה שקט, ומליוני כוכבים והמים רגעו שקטו- בקיצור אושר, טבלתי במים הקפואים שגרמו לגוף להתעורר ולהצתמרר… הגיע זמן לחזור אבל מסתבר שיש כיבוי אורות וב22 סוגרים את כל הכניסות לאשראם, אז כןכן ב22 בלילה התחלתי לקפץ ולטפס על כל שער אפשרי בתקווה להגיע איכשהו לאזור הסגור. לקח בערך שעה לי לפרוץ את הגבולות- אבל הגעתי מחוייכת וגאה…
היה לילה כזה מקסים שלקחתי מזרון לישון על הגג- תענוג- איך זה שבארץ אני לא עושה את זה?! היה כיף- עד שהתחיל מופע גשם ברקים ורעמים שבהחלט היה מרשים אבל לא עד כדי כך שארטב כולי… נפרדתי מהשמיים ויאללה לישון בחדר.
5.5
התעוררתי לי, קראתי קצת ובגלל שאני לא יכולה לעשות פה יוגה החלטתי לחזור לרישיקש, כלומר לאקסמאנז’ולה, ציקצק מארגנים את הדברים והנה אני כבר פה.
יושבת לי במסעדה- מסביב ישראלים שנראה שהם בהשפעות והזיות מהסמים- ופתאום הרגשתי ממש בודדה… התגברתי אחרי שיחת מוטיבציה עם עצמי והחלטתי לעשות שיעור יוגה, השיעור נדחה בשעה- מתחילה להבין שאיזה מיוחד זה ששום דבר לא קורה מתי שהוא אמור לקרות… בנתיים ראיתי איזה ישראלי יוצא מהחדר שלו עם כובע ומים וזה היה חמוד- זה היה נראה שהוא יוצא לטיולון ואמרתי לעצמי- בדיוק מה שצריך עכשיו… בלי לשאול יותר מידי, אמרתי לו אני באה איתך- הוא הסכים 🙂
הלכנו למקום שקט בגנגס, דיברנו, טבלנו עוגיות בצ’אי שהולך וניהיה טעים וממכר מיום ליום, חזרנו, נפרדנו והלכתי לחנות ספרים מדהימה- לא רואים פיסת קיר מרוב שכל מקום מפוצץ בספרים- ספרייה אמיתית- חיפשתי לי ספר של יוגה לילדים ונשארתי שם בערך שעה כי בערך כל דקה הייתה הפסקת חשמל, צחוקים…
קניתי את הספר, בתקווה שאתחיל לקרוא קצת אנגלית כי בהודו היא רק הולכת ונעשית עילגת יותר ויותר.
טעמתי מסאלה דוסה- מין לחוח עם תפוחי אדמה- מזה טעים! ועכשיו לישון. לילה טוב.
6.5
אני בהודו שבוע ויום!!!
קמתי בבוקר עם אנדרנלין מטורף- השכרתי אופניים, קניתי אוכל ומים ועד 7 וחצי- בבוקר כמובן, כבר הייתי בדרכי למפל המים- עלייה של חצי שעה, שווה כל שניה- יש פה מפל מהמם. אני קוראת לי, כותבת עושה לי פיקניקים, מתרחצת עד חוסר תחושה באצבעות- והכי כיף שאני לבדי…
7.5
טוב משברים קלים מורגשים אצלי- מצד אחד ממש כיף לי ובא לי את הלבד- להיות עם עצמי, לטייל מצד שני לפעמים זה קצת מפחיד אותי או שפתאום עצוב לי לבד…
נראה לי שמה שלא קלטתי עד עכשיו, מתחיל להיות מובן יותר- אולי הבום הזה של הודו שכולם מדברים אליו מגיע אלי באיחור קל- עכשיו?! אבל צריך להגיד תודה על זה שאני פה והכל בסדר ובכלל יש עליות וירידות ואני צריכה להקשיב לעצמי ולעשות מה שטוב לי, אז ברגעים בודדים אחפש אנשים להיות בחברתם ובטוח שיהיה טוב וקל יותר…
בגלל כל התחושות ב24 שעות האחרונות שיניתי את התוכניות שלי בערך 4 פעמים ובכיתי לפחות 40 אבל עכשיו העיניים מתייבשות מהדמעות ואני נרדמת לי בידיעה שמחר יהיה טוב יותר.
8.5
אז באמת יותר טוב 🙂
החלטתי לעשות טיול לעוד איזה מפל פה באזור- נראה שכולם לוקחים מונית או ג’יפ לשם- דפנה החליטה לקחת רגליים וללכת בכוחות עצמיים ובאמת תוך שעתיים אני כבר במפל- עם חויות בדרך אליו, וזה היה מפל תיירותי כזה אבל עדיין חויה לפגוש את ההודים התיירים כמוני במדינה שלהם.
פגשתי זוג ישראלים שעודד לי ממש את המצב רוח- איזה משמח זה שיש אנשים שאיכפת להם ממך גם אם הם לא הכירו אותך עד לפני 5 דקות… חמודים…
הם סיפרו לי שהם נוסעים לדרמסאללה ואולי זה רעיון טוב להצטרף אליהם…
אחרי קצת הרהורים – החלטתי שיהיה נחמד להצטרף, יש לי עוד כמה ימים פה ואז דראמסאללה!!!
כחלק מהשינויים החלטתי לחפש גסט האוס שקט ומה מצאתי… גסט האוס מבודד על הגנגס שהרגיש שזה ממש זה- הרבה יותר שקט פה ואין כביש, רק שביל שמוביל אליו, מעט אנשים ושלווה- פשוט תנענוג 🙂 פיזרתי את כל החפצים שלי ככה שהחדר ממש הרגיש שלי
נחתי, קראתי, טבלתי בגנגס, אכלתי, קניתי מנגו שנראה מדהים
יש פה רוח מטורפת, וכלבה שנראה לי מפחדת ובגלל שהדלת שלי פתוחה היא פה התיישבה והסתכלה עלי בעיני כלב עצוב אז היא עדיין פה עד שיירגע בחוץ- יש לנו אחת את חברתה של השניה…
9.5
היום יום שישי, קמתי בבוקר וזה הרגיש יום מיוחד ולא רגיל.
בערב הגעתי לבית חב"ד אחרי הרבה התברברויות ברגל- ושוב הקסם שבה אותי, כל האנשים שעושים בשבילנו- המטיילים, התחושה הזו שם החום והבית, שרנו ואכלנו והיינו יחד ודיברנו בלי סוף היינו בערך 30 אנשים ושרנו המון והיינו קשובים לכל התפילה של החב"דניקים ושוב שמחה והתרגשות באוויר- זה גורם לי לחשוב על החיים שלי ואיך אני רוצה לחיות אותם, השירים והביחד הסיפורים עם מוסר ההשכל, המנוחה הטוטאלית של שבת שמתבטאת בנפש והגוף והחומר….
מפה לשם כבר היה ממש מאוחר וחבר’ה חמודים ליוו אותי לחדר… והנה כבר לילה…
10.5
קמתי לקולותיהם של הדיירים פה, חלקם הפכו לקבועים, יש פה ילד קטן ומישהו ששר ואחת שמציירת ומישהו שעושה יוגה וקולות- כאילו כפר קטן…
הרכבת לדראמסאללה ב- 16 ועוד כמה שעות כבר אהיה בדרך למקום אחר ואמשיך את המסע שלי….."
אל הפרק הבא ביומן של דפנה – דרמסאללה here i come!!!