קצת ממה שעבר עלי....
שבת
אז סיימתי עם רישיקש ואני מתחילה מקום חדש, ככל שעובר הזמן נראה שהודו פורשת את זרועותייה ורק מחכה לחבק ואני לא יכולה להפסיק להיות מוקסמת מהתחושה במיוחדת והמדהימה הזו…..
הרכבת לדרמסללה לקחה כמה שעות טובות, אך הפעם עשיתי זאת עם חברים והנסיעה עברה אחרת מאז הפעם הקודמת (נסיעת לילה לבדי.. כן כן אני אמיצה(
ברכבת מסתובבים הרבה קטועי גפיים וילדים ואנשים שזוחלים על הרצפה ומבקשים כסף, החברים שאיתי כבר מורגלים לעניין ועונים להם "צאלו" שזה אומר לכו ולי קשה להגיד להם את זה ובאמת מקווה שלא אדבר אליהם ככה אז אני פשוט מצמידה ידיים ורוכנת קדימה לכיוונם, עצוב ממש לראות את זה…
יש איתנו ברכבת בחור ישראלי שמטייל עם אמא שלו שהגיעה לבקר אותו לא מזמן- סיטואציה מגניבה, מה שעוד ממש מגניב אותי זה שהיא הביאה איתה פיצוחים, במבה וביסלי מהארץ !!! והוא היה מספיק נחמד בשביל לכבד אותנו היה כיף וטעים ממש להיזכר בטעמים, מצחיק שכבר עכשיו זה מרגיש לי כמו זיכרון, הרי עד לפני שבועיים טחנתי מלא במבה- נו מילא, כנראה ככה זה שאתה רחוק מהבית.
החושך מתחיל להציף את הרכבת ומרגיש לי שעוד מעט העלה לאיזה תנומונת בדרגש שלי, מה שכן אכוון שעון מעורר לפחות 5 פעמים כדי לא בטעות לפספס את התחנה….
ראשון 10.5.08
אז הנה הגעתי- אני בבקסו או אולי באגסו?!, הגענו באמצע הלילה לתחנת רכבת, משם תפסנו מונית שהביאה אותנו עד הלום, הדרך הייתה מקסימה- ירוקה, מלאה במים, הרים מושלגים ועצומים ואוויר צח.
חבריי היקרים צ’יק צ’ק מצאו להם חדר, אני המשכתי לחפש לי, ענברי במליצה לי על גסט האוס בחלק העליון של הכפר אז זה היה הכיוון. איכשהו התחברתי לבחורה יפנית מתוקה, שגם היא הייתה לבדה, בת 26, נשואה ואחות במקצועה שהחליטה לצאת לטייל לבד לחודש וחצי בהודו- בחורה מיוחדת…
יחד עלינו למעלה לכיוון האפר באסו- עלייה לא פשוטה, עם התיקים הגדולים, והתחלנו לחפש מקום, המקום של ענברי היה מלא, אבל מצאנו משהו צנוע די קרוב.
פתאום תקפה אותי תחושה משונה ומעט מבהילה- הרגע שבו אתה מגיע למקום חדש, בלי להכיר כל כך את האנשים סביבך ומבלי לדעת מה תעשה וכמה זמן תישאר, אם יהיה לך טוב- כל אלו מעט הלחיצו אותי לרגע, אך לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שכנראה ככה זה מקום חדש ואני אתרגל לאט לאט….
אז אחרי שעודדתי את עצמי והתארגנו בחדר לקחתי תיק קטן והלכתי לחפש מורה ליוגה שהמליצו לי עליו עוד בארץ- כל מה שידעתי זה שהוא נמצא בדרמקוט- כפר סמוך- אז עשיתי טיול קטן-ארוך בכל באגסו דרמקוט וסביבתה עד שהגעתי ליעד- מי היה מאמין- אמרו לי לבוא מחר…. נו טוב גם זו הייתה חווית הכרות ראשונית מעניניית….
בדרך שחזרתי אכלתי מומו- כי אנשים לא מפסיקים לדבר על זה פה וזה באמת היה טעים, נראה לי שזה עוד אחד הדברים שאני עלולה להתמכר אליהם פה…. ופגשתי כמה ישראלים שעישנו מלא סמים והיו מסטולים וזה גרם לי להתבאס קצת, לא יודעת למה, יש משהו בסמים שמפחיד אותי ולא נעים לי, אבל אז אמרתי לעצמי שאחרי הכל גם אני ישראלית וזה כנראה חלק מהקטע של טיול של אנשים מסוימים ואז חשבתי שאם לא היו ישראלים בכלל גם הייתי מתבאסת- אז בקיצור הגעתי למסקנה עם עצמי- די לבאסה!
הגעתי לחדר- קיוקו כבר ישנה ונראה לי שגם אני אשים ראש כי לא ישנתי כל כך בלילה….
שני 11.5.08
קמתי הבוקר עם שילשול בפתח לא נורא לפחות משהו יוצא ולא רק נכנס….
חזרתי קצת לישון, עשיתי כביסה ואז הלכתי למוזלי המפורסם שענברי אמרה שאני חייבת, אבל חייבת לאכול- המוזלי של סנסו. ישבתי חצי שעה עד שקיבלתי אותו- זה היה שווה כל שנייה….
התחלתי להתקדם לדרמקוט שם אמורים לדבר על הקורס יוגה הנכסף- לא בטוחה שזה מה שמתאים לי אבל אקח לי עוד כמה ימים לחשוב על זה.
היום אני הרבה יותר טוב מבחינת מצב הרוח וזה משמח אותי ונראה לי שהתחלתי להבין שהיום הראשון בכל מקום הוא קצת יותר קשה.
שלישי 12.5.08
אני בהודו שבועיים!!! לא להאמין…
אתמול חיפשתי מקום לאכול ובסוף מצאתי את עצמי אוכלת- חצאי מנות של פלאפל וסביח- אפילו בארץ אני לא אוכלת את זה ובכל זאת יש כאן מין תשוקה לאוכל הישראלי….
רציתי ללכת לאיזה ערב נגינה מסורתי שהיה בדרמקוט אבל אף אחד לא רצה להצטרף ולא רציתי ללכת לבד, התחלתי לעלות כבר לכיוון החדר, אמרתי לעצמי יאללה היום הולכים לישון מוקדם- אבל הודו כמו הודו- אין דבר כזה שמשהו מתנהל ע"פ המתוכנן ובדרך למעלה פגשתי זוג מרישיקש חמודים ממש, ישבנו ודיברנו וצחקקנו לנו ואז כבר שבאמת הייתי ליד החדר מוכנה ואפילו מעט עייפה, השכן ההולנדי שלנו ישב בחוץ ומפה לשם התחלנו לדבר ואחרי זה כבר באמת הייתי במיטה.
בבוקר קמתי והלכתי לעזור לסנסו בחור המוזלי- אתמול שאלתי אותו אם הוא צריך עזרה והוא אמר לי לבוא ב10 וחצי והגעתי ועזרתי לו לבשל אוכל במטבח- רוב הדברים ידעתי כי זה היה ארוחות בוקר וזה היה כיף ונחמד ובסוף עשיתי גם ארוחת בוקר לעצמי, עזרתי לו קצת בקיפול מפיות שנראה שאין להם סוף, ותוך כדי פגשתי את מיקה היקרה וחברתה והערצתי אותן שהן כבר אחרי השלב של הלימודים ועדיין מוצאות להם זמן ומחליטות לטייל ולראות עולם…
התחלתי להתעניין בקורס ויפאסנה פה- נורא מוזר, כי בארץ הייתי אנטי לגמרי וזה נראה לי מזה מפחיד אחרי שראיתי תוכנית מפחידה על זה אבל פה פתאום משהו נפתח ומשתחרר- לא יודעת אולי זה הצ’אקרות או משהו דומה בקיצור מקווה לבדוק על זה בקרוב…. אולי מיקה תצטרף ונלך יחד….
הלכנו ביחד למקלוד למסעדה יפנית שכולם מדברים עליה- היה סושי- ממש החיים הטובים- רק חבל שהווסאבי היה בתוכו, אומנם אני חצי תימנייה אבל שרף לי ממש… אבל כל השאר היה מעולה,
בדרך חזרה הסתובבנו לנו ברחבי מקלוד- יש הרבה טיבטים ומקומות מעניינים אצטרך לחזור לשם…
פגשתי זוג מרישקש שאמר שמחר הם עולים להר טריון- שזה טיול קטן פה בסביבה שאומרים שהוא ממש נחמד, אז קבענו, וכמובן שלא היה מספיק אקשן ליום אחד ולפתע פגשתי את שירה שאמרה שהיא הולכת למכור כרטיסים לאיזה מופע מוזיקה וכמובן שקפצתי על המציאה- היה נשמע ובאמת היה מגניב- עזרתי במה שהיה צריך ובתמורה ראיתי את המופע בחינם, זו הייתה להקה מוראנסי, שני מתופפים, תוף אפריקאי וטבלה שנראה לי שזה תוף הודי ועוד מבוגר שניגן על משהו שדי דומה לאקורדיון וגם דיג’רידו של האבוריג’נים מאוסטרליה- זו הייתת חויה אדירה- מופע המוזיקה הראשון שלי ועוד אחד מיוחד ואותנטי. אח"כ הלכנו לחפש אוכל הודי וכשלא מצאנו התיישבנו באיזה פיצרייה מעולה. ויאללה לישון.
קמתי ב5 בבוקר ויצאנו לנו לכבוש את פסגת הטריון- 2 זוגות חברים ואני.
הטיפוס היה לא קל ולקח בערך 4 שעות. אבל היה מזה כיפי. בדרך עצרנו לשתות צ’אי ואיך לא- לטבול את הגוד דאיי- עוגיות חמאה יותר טובות מהארץ, ובסופו של דבר כשהגענו לפסגה למעלה ראינו את אחד הרכסים המושלגים של ההימליה (ככה הסבירו לנו) אולי לא ממש של ההימליה אולי זה היה בייבי הימליה, היה מדהים!!! הצטלמנו, אכלנו ונחנו, נשמנו אויר פסגות צלול כיין ובעיקר נהננו.
ברגע שהעננים כיסו את כל הרכס, הבנו שכדאי להתקפל, והתחלנו לרדת, כמעט שסיימנו את כל הירידה התחיל מבול, מזה מבול- ברד!!! עם המזל שלי בדיוק הגעתי לסככה עם חנות של צ’אי, החברס נרטבו כהוגן, חיכינו שיירגע, זה לא נראה כמשהו שיקרה בימים הקרובים אז פשוט הצטרפנו לבנות שהזמינו מונית- כי הן ממש אבל ממש היו ספוגות…
הגעתי לחדר אחרי יום מספק ומעניין, מקלחת חמה- אין על הוט באקט- זו המצאה גאונית….
מחר אני הולכת לשיעור יוגה, ואולי אתחיל לברר על הויפאסנה ויש פה מישהו שעושה לולו- כזה נחמד כזה בשיער- עוד משימה למחר….
יום א—ו-ש-ר!!!
אל הפרק הבא ביומן של דפנה – הודו נוגעת עמוק בפנים
אל הפרק הקודם ביומן של דפנה – זה אמיתי… ולפעמים גם קצת בודד…