רג’סטאן

רג’סטאן ממוקמת בצפון-מערב הודו, ונחשבת לגדולה שבתת-היבשת. שטח המדינה העצומה הזאת מתפרש על פני כ-342 ק”מ. המדינה מצויה באזור מישורי, כשמדבר תאר הגדול ממוקם בחלקה הצפוני-מזרחי.

רגסטאן גובלת בצפון בפנגב, בצפון-מזרח באוטר פראדש ובהריאנה, בדרום-מזרח במאדהיה פראדש, בדרום-מערב בגוגארט ובמערב בפקיסטן. את המדינה הענקית הזו מאכלסים כ-65.5 מיליון איש, ולא פחות מ-7 שפות שונות מדוברות במדינה, כולל כמובן הינדית ואנגלית.

רג’סטאן היא מדינה מדברית, וכיאה לאחת שכזו הטמפרטורות בה נעות בין “חם מאוד שבא לי למות”, לבין “חם מאוד אבל אפשר לצאת מהחדר”. בחודשים אפריל-יולי הטמפרטורות מזנקות לחום בלתי אנושי (יותר מ-40 מעלות צלזיוס), עד שאפילו התושבים המקומיים בורחים לצפון הודו.

עונת התיירות המומלצת מתחילה בספטמבר-אוקטובר ומסתיימת בחודש מרץ.

בגלל המרחקים העצומים בהודו בכלל וברג’סטאן בפרט, הרכבת היא האופציה המומלצת ביותר להתניידות. חשוב לציין שבגלל תנאי השטח המדבריים ישנם אזורים ברג’אסטן בהם אין מסילת רכבת, כמו למשל הדרך מהעיר אודייפור (Udaipur) אל ג’ודפור (Jodhpur) שניתן לעשות רק באוטובוס/רכב, למרות שבשתי הערים הללו יש רכבת המגיעה ליעדים אחרים אך לא מחברת ביניהן. לכן, כדאי לקחת זאת בחשבון כשאתם מתכננים את מסלול הנסיעה שלכם. כל מי שטייל בהודו יודע שתרמילאי מתכנן טיולים והקארמה צוחקת לו בפנים…

הרכבת הכי מרכזית היא בעיר הבירה ג’ייפור (Jaipur), ומשם ניתן להגיע למגוון יעדים במדינה (אודייפור, ג’ודפור, ג’אייסלמר וכו’). כמובן שאם התקציב שלכם גבוה כדאי לשקול שכירת רכב פרטי עם נהג, ולתכנן בסוכנות הנסיעות המקומית את המסלול הייחודי שמתאים לכם. כי אם כבר מאהראג’ – אז עד הסוף…

אפשר להקדיש חודש שלם ואף יותר מכך לטיול רק ברג’סטאן, ועדיין לא בטוח שתספיקו לראות את כל האטרקציות שיש למדינה להציע: טיולי גמלים בדיונות חול עצומות במדבר תאר, הערים הצבעוניות, מבצרים וארמונות, שווקים עצומים וססגוניים וסמטאות היסטוריות עתיקות.

שוק צבעוני בג’ייפור. צילום: נועה פרייס.

מכיוון שאפשר למצוא המון אטרקציות במדינת רג’סטאן, יש כמה שפשוט אסור לפספס

האטרקציות שנחשבות לפחות מתויירות (אך זה לא אומר שהן פחות ראויות) הן:

מאונט אבו (Mount Abu), בונדי (Bundi) וביקאנר (Bikaner) שם אפשר למצוא את מקדש העכברושים.

אני טיילתי באזור רג’סטאן במהלך חודש אוגוסט, כשמזג האוויר היה עדיין מאוד חם ופעמים רבות נאלצתי להישאר בחדר בשעות הצהריים המהבילות.

הטיול במדינה מרהיבה כמו רג’סאטן, בשילוב מכת החום שוודאי תספגו, יגרום להזיות ויוביל אתכם לחשוב שאתם בתוך עלילה של סרט. דמיינו את הסצינה הבאה: תיירת ישראלית משוטטת בעיר אקזוטית עתיקה. היא אמנם מהמזרח התיכון, אבל למכת חום כזו אפילו היא לא רגילה. הסימטאות הזהות מתחילות להיראות לה כמו דגם פרה-היסטורי למבוך הזכוכית בלונה פארק. הרוכלים ההודים מנסים למכור לה את סחורתם, אך היא חסרת כוחות ואונים בכדי לסרב להם. היא מתהלכת כסהרורית בעיר העתיקה, ומבין המצודות היא מאתרת את דוכן הלאסי הנכסף וחוזרת לגסטהאוס הממוזג עם שני שייקים בטעם מנגו ובננה.

הסצינה היא עדיין לא חלק מהפריקוול הבוליוודי לסיפורי “אלף לילה ולילה”, אך מתארת כיצד נראה יום טיול במדינה מדברית חמה כמו רג’סטאן. לאחר הטיול הבנתי מדוע עלילת הסיפורים מתרחשת רק בלילה, פשוט כי זהו הזמן היחיד שבו ניתן לצאת מהחדר מבלי להתעלף. אך ברגע שעוברים את משוכת-החום מגלים מדינה קסומה ואקזוטית, הקיימת לא רק בסרטים.