תמיד אומרים על הודו שהיא ארץ צבעונית, אבל בפסטיבל ההולי הביטוי הזה הופך למדוייק מאי פעם. אם אתם במקרה מטיילים בהודו בחודש מרץ - אל תפספסו את החגיגה השמחה, הצבעונית והדביקה הזאת.
לא רבים יודעים, אבל בחודש מרץ נערך פסטיבל ההולי. להולי קשה להיערך מראש והוא יתפוס אתכם בהפתעה. הסיבה לכך היא שלפסטיבל ההולי אין תאריך קבוע בו הוא נערך.
פסטיבל ההולי (Holi Festival) נערך באמצע חודש מרץ, יום לאחר הופעת ירח מלא (לכן אין תאריך קבוע). גם אם תצפו לבואו של הפסטיבל, סביר להניח שהוא פשוט יופיע מולכם, יום בהיר אחד, ממש כמו דליי המים עם צבע שיופיעו וישפכו לכיוונכם, עליכם, וישר לפנים.
פסטיבל ההולי (Holi Festival) נערך באמצע חודש מרץ, יום לאחר הופעת ירח מלא (לכן אין תאריך קבוע). גם אם תצפו לבואו של הפסטיבל, סביר להניח שהוא פשוט יופיע מולכם, יום בהיר אחד, ממש כמו דליי המים עם צבע שיופיעו וישפכו לכיוונכם, עליכם, וישר לפנים.
אירוע הצבעים הססגוני המטורף הזה, נפוץ בכל יבשת הודו וגם בנפאל, אך גדול ומפואר עוד יותר בערים בהן רוב אוכלוסיית התושבים היא הינדית, כמו הערים שבמדינת הימצ’אל פארדש (לדוגמא: שימלה, מאנלי ועוד), ובערים הקדושות, כמו רישיקש ופושקאר.
אבל לא רק שפיכת דליים עם צבע ומים מאפיינים את החג הזה. בין היתר המאמינים עורכים תהלוכות גדולות וצועדים עם פסלי האלים ממין זכר, אותם הוציאו מהמקדש לעבר מקדש אחר, בו נמצאים פסלי אלים ממין נקבה. כך בפסטיבל ההולי מפגישים בין האלים הזכריים לאלות הנקבות. זכר לפער שנפער בין המלך הזכר השליט לאחות המלך (הוליקא), ורצון לגשר על חילוקי הדעות בינהם.
צילום: ניצן (אוגי) שטר
לפי המיתולוגית ההינדית, המלך דרש מכל תושבי ממלכתו לסגוד לו, כולל מבנו, הנסיך. כשהנסיך הנער, המרדן והדעתן, סירב, המלך הורה להוציאו להורג בשריפה. למיתה בלהבות המדורה הצטרפה הוליקא, אחות המלך. הנער יצא מהלהבות ללא פגע, אך הוליקא מתה בשריפה. לכן, בכל פסטיבל הולי מאז ועד היום, ההינדים מבעירים מדורות ענק, (שקצת מזכירות את ל"ג בעומר אצלנו) וזאת על מנת לציין את זכרה של הוליקא ואת גבורתה.
בפסטיבל ההולי חוגגים את סוף החורף, את בואם של התיירים ואת החיים עצמם, כי בהודו כל סיבה היא סיבה למסיבה. כחלק מהמסורת המאמינים שותים בהנג (תערובת מריחואנה וחלב), שופכים אחד על השני דליים מלאים בצבעים של כתום, צהוב, אדום ועוד, וגם על תיירים ומטיילים, ושאר עוברים ושבים. בין אם אתם מאמינים החוגגים את פסטיבל ההולי או לא, אל תדאגו – לא יחוסו על בגדיכם, יכוונו וודאי גם יפגעו בכם המטיילים. שמענו מכמה מטיילים על חוויותיהם בהולי.
צילום: ניצן (אוגי) שטר
לירון צדוק מספרת על ההכנות שנעשו לקראת הפסטיבל ועל החוויות במרכז הודו, בדלהי: "הייתי בהודו כבר חצי שנה כשהגיע מרץ. יצאנו מראג’סטן בדרך לוארנסי ועברנו בדלהי לכמה ימים. לא ידענו בכלל על קיומו של פסטיבל ההולי, אבל דברים מוזרים קרו בשבוע שלפני – ההודים מתחילים להתאמן לקראת החג כבר כמה ימים לפני, ככה שחטפנו לא מעט ביצים ואבקות צבעוניות בשבוע שלפני. במקרה פגשנו מישהו מבית חב"ד ברחוב ששאל אותנו איפה נהיה בפורים, אמרנו לו שבוארנסי והוא שאל למה אנחנו רוצים לבלות את החג הכי שמח בשנה (הוא התכוון לפורים כמובן) בבית קברות. במקביל התחלנו לשמוע סיפורים על פסטיבל ההולי והבנו שיש מצב טוב שנהיה תקועים ברכבת בזמן החג ושנאלץ לבלות 20 שעות נסיעה רטובים ומלוכלכים שלא לומר בחברת הודים שיכורים ומציקים. אז נפלה ההחלטה: נשארים בדלהי לעוד כמה ימים. ואם כבר נשארים, אז אנחנו גם נוקמים על הזוועות שעברנו בשבוע האחרון!", לירון מחייכת חיוך זדוני.
צילום: ניצן (אוגי) שטר
"נכנסנו לאחת החנויות במיין בזאר, קנינו אקדחי מים ענקיים, אבקות צבעוניות והמון בלונים קטנים. גם בשלב ההוא נאלצנו לברוח מילדים הודים נודניקים שמילאו אותנו בצבע. כולם הזהירו אותנו, במיוחד את הבנות, שעדיף לא לצאת לרחוב בחג, אז עלינו לגג של הגסטהאוס בקומה השביעית עם עוד 7-8 אנשים, עם כל מה שקנינו והמון דליים של מים.
ברחוב למטה כבר היה בלאגן אחד גדול ואנחנו התחלנו להפגיז אנשים בבלונים מלאים מים וצבע, רק שמסתבר שגם ההודים עלו על הטריק של לעלות על הגגות ופתאום התחלנו לחטוף בלוני מים מהגגות השכנים. תוך שתי דקות מצאנו את עצמנו במלחמה כוללת שבה אנחנו מתחפרים מתחת לכל דבר שהצלחנו למצוא על הגג ומדי פעם יוצאים להתקפות חסרות רחמים. ככה העברנו יום שלם על הגג. לא העזנו לצאת החוצה אז הזמנו טייק אווי כל היום לגסטהאוס. היה כיף! היו נפגעים לשני הצדדים אבל זה היה אחד הימים היותר מצחיקים בחיים שלי".
ברחוב למטה כבר היה בלאגן אחד גדול ואנחנו התחלנו להפגיז אנשים בבלונים מלאים מים וצבע, רק שמסתבר שגם ההודים עלו על הטריק של לעלות על הגגות ופתאום התחלנו לחטוף בלוני מים מהגגות השכנים. תוך שתי דקות מצאנו את עצמנו במלחמה כוללת שבה אנחנו מתחפרים מתחת לכל דבר שהצלחנו למצוא על הגג ומדי פעם יוצאים להתקפות חסרות רחמים. ככה העברנו יום שלם על הגג. לא העזנו לצאת החוצה אז הזמנו טייק אווי כל היום לגסטהאוס. היה כיף! היו נפגעים לשני הצדדים אבל זה היה אחד הימים היותר מצחיקים בחיים שלי".
לימור קפקא, שהיתה ברישיקש, מרחק 8 שעות נסיעה מדלהי, שהתה באשרם
Phool Chatti Ashram במהלך ההולי, שם לא חגגו את הפסטיבל, ומוסיפה: "הכול היה רגיל אצלנו באשרם, אבל שתי בחורות הגיעו ממרכז העיר, צבועות מכף רגל עד ראש עד כדי כך שאי אפשר לראות מה הן לובשות או את צבע העור שלהן מתחת. הן חיפשו מקלט מההמולה באשרם, וקיבלו גם ארוחת טאלי טעימה".
צילום: לימור קפקא
ניצן (אוגי) שטר, טייל בפושקאר, ראג’סטן, ביום בו חגגו את פסטיבל ההולי, הוא ומצלמתו שרדו כדי לספר על כך: "הכיכר המרכזית של פושקאר היתה הומה אדם, הודים ותיירים. כבר מהערב הכיכר הייתה סגורה במחסומים ובלילה של ההולי נוצר מעגל גדול במרכז של אנשים רוקדים ונוקשים במקלות עץ. בבוקר, משעה מאוד מוקדמת, היה שם מטורף. רמקולים ענקיים ודיג’יים ניגנו מוזיקה אלקטרונית ומעט מוזיקה הודית מהמרפסת של אחת המסעדות על הכיכר. היו שם בעיקר גברים אך גם תיירות, והמון צבעים במצבי צבירה שונים, גם נוזלים וגם במין אבקה צבעונית ודביקה. החוויה עוצמתית ומטורפת אך כמי שצפה דרך עדשת המצלמה החג יכול להיות לא נעים למין הנשי, ההודים לא טובים בכל הנושא של מגע ויכולים להיות די מציקים. על המצלמה הגנתי בעזרת שקית זבל שנקשרה היטב והוחלפה בהפסקה קצרה מההמולה שמסתיימת בשעה שתיים בצהרים. אבל עדיין, שנתיים אחרי, אני יכול לראות כתמים ורודים דהויים על גוף המצלמה".
צילום: ניצן (אוגי) שטר
כותבת שורות אלו ממליצה לכם לחוות את הפסטיבל ברישיקש, שהרגישה יותר קדושה מאשר פושקאר. נכחתי בכמה פסטיבלים ברישיקש, והמאמינים היו עמוק במנהיגיו של פסטיבל ההולי, ופחות ניסו להרשים אותנו המטיילים. למרות שזה נחמד ללכת מלחמות צבעים ומים עם ההודים, בעיניי יותר מעניין היה לצפות מהצד באמונה ההינדית שמקבלת ביטוי בהולי. ככל שתהיו בעיר בה המאמינים יותר הדוקים, הם יתרכזו יותר באמונה ובקיום המנהגים מאשר בכם (והדבר תקף גם לבנות החוששות משליחת ידיים אקראית פה ושם…). אם יוצא לכם לשהות בעיר גדולה, הומה ופחות מסורתית, פיתרון עדיף על להסתגר בגסטהאוס יהיה לעלות לגג או לאכול במסעדה שנמצאת על אחד הגגות ולצפות במתרחש מלמעלה. כך או כך, מובטחת לכם חוויה צבעונית ומרתקת, כמו שהודו יודעת לתת.
פסטיבל ההולי הקרוב יתקיים בחודש מרץ, אם אתם במקרה שם, אל תשכחו לספר לנו איך היה!
כתיבה: נגה פסו
עריכה: הדר סתיו
ולקינוח – הסצינה הבלתי נשכחת על ההולי מתוך הסרט עוברים להודו 2006