תעלומה בת 12 שנים

הארכת ויזה תוך כדי טיול היא פעולה טבעית, שאלפי מטיילים מבצעים מדי שנה. גם יוסף בן שושן (54) מירושלים ביצע את הפעולה הנ"ל אך לדבריו היתה זו נקודת המפנה בחייו.

זה התחיל ב-2003 

לדבריו, הגיע בן שושן לנפאל (מהודו) בשנת 2003 על מנת לחדש ויזה, ואכן קיבל ויזה לחצי שנה. כשהסתיימה התקופה הזו רצה להישאר זמן נוסף בהודו אך כעת פנה למקום אחר: "הייתי באשראם בפונה ורציתי להמשיך לטייל בהודו. באותה תקופה אלפים האריכו את הויזות דרך סוכני נסיעות, אז הלכתי עם חברים לסוכן נסיעות והוא האריך לי את הויזה לחמש שנים. הוא אמר לי שהויזה חוקית לחלוטין, היו בה חותמות של המשטרה והיא ניתנה לי בנוכחות קצין משטרה. אפילו קיבלתי תעודת תושב". יוסף היה מאושר שקיבל ויזה ארוכה והמשיך את המסע.

 

האריך את הויזה אצל סוכן נסיעות. בתמונה: ויזה תקינה להודו

 

שלוש שנים לאחר מכן, הוא היה בגואה כשלפתע הגיעו אליו שני שוטרים: "הם אמרו לי שהם מחפשים אותי כי מתנהל נגדי תיק על ויזה לא חוקית מ-2004. אז נסעתי לבית המשפט בפונה (שם הארכתי את הויזה שלוש שנים קודם) ובית המשפט עצר אותי, אך שחרר אותי בערבות. שכרתי עורך דין שאמר לי שיש לי ויזה להודו לכל החיים. היה לי טוב בהודו אז שמחתי, רק שנים לאחר מכן הבנתי את משמעות הדבר. שנה לאחר מכן חליתי ורציתי לחזור לארץ. התחלתי לחפש תרופה ודרכים לצאת מהודו. התברר לי שאסור לי לצאת מהמדינה ואם אנסה יזרקו אותי לכלא. לקחו לי את כל המסמכים- אני לא יכול לשכור דירה, לעבוד או כלום. אפילו סים הודי אני לא יכול לקבל."

 

"אני לא יכול לשכור דירה, לעבוד או כלום" יוסף בן שושן

 

כיצד אתה מתפרנס? היכן אתה גר?

"אני חי על נדבות וקבצנות, כל יום הוא מאבק חדש. גרתי במשרפות בפונה במשך 4 חודשים, קיבצתי נדבות בשביל צלחת אורז וכוסית צ'אי. במשך השנים האחרונות אני מתגלגל ברחובות, ישן במחסנים נטושים או בכל מקום שאפשר לזרוק בו את הראש. בימים אלו אני ישן במועדון לילה עזוב בגואה."

מצבו הבריאותי של יוסף גם כן אינו מזהיר. הוא חולה בצהבת C ויש לו פריצת דיסק בגב. הוא טוען שמצבו הולך ומתדרדר וכי אינו מצליח להשיג תרופות למחלתו בהודו. "המחלה הזו פוגעת במערכת החיסון ובכבד, לוקחת את כל האנרגיות לחיות, וכתוצאה מכך גם הנפש נפגעת. יש לי ימים רעים שאני מרגיש ממש גוסס, לא יכול לדבר ולא כלום. בהודו אפשר להשיג את התרופות רק בשוק האפור והן עולות אלפי דולרים. אני זקוק לעזרה הומניטרית, זה מגיע לכל אדם באשר הוא."

 

"אני זקוק לעזרה הומניטרית, זה מגיע לכל אדם באשר הוא". מסמך המתעד את מצבו הבריאותי של בן שושן

 

מכאן הסיפור של יוסף רק הולך ומסתבך, כשלדבריו בשנת 2010 נעצר שוב, בגואה. "הגיעו שוטרים ובדקו את הדרכון שלי וכשראו שהויזה שלי לא תקפה, הם עצרו אותי. אמרתי להם שאני נמצא תחת הליך משפטי ואפילו הראיתי להם מסמך מבית המשפט המעיד על כך אבל זה לא עניין אותם. הם אמרו לי שהמסמך תקף רק במדינת מהרשטרה (שם נמצאת פונה) ובמדינת גואה זה שונה. אז החזיקו אותי במעצר ארבעה חודשים עד שהצלחתי להשתחרר בערבות. אני לא יודע אם הקצין הראה בכלל את המסמך לשופט. כך יצא ששילמתי פעמיים עשרות אלפי רופי ערבות על אותה עבירה."

 

איך היה בכלא?

"בכלא היה קשה. היינו המון אנשים בתא אחד, ישנו על הרצפה, את הצרכים עשינו מול כולם. ניסיתי לקבל טיפול למחלה- צעקתי לסוהרים שאני חולה בצהבת והם צחקו עלי. בסוף לקחו אותי לבית החולים כי כבר אבדתי את זה לגמרי. לפחות היתה לי שם מיטה."

כעת, הוא מנסה לשמור על תקווה אך לטענתו הבירוקרטיה של הודו ממשיכה להקשות עליו. "כשהבנתי ששום ישועה לא תגיע מבית המשפט בפונה פניתי לבג"ץ במומבאי, אז עכשיו התיק נזרק במסדרונות שם. כל פעם שאנו שואלים מה קורה אומרים לנו שהוא עדיין בדיונים. כבר 7 חודשים ועדיין אין תזוזה."

הוא מאמין בקנסיפרציה לפיה קיים מניע נסתר לממשלת הודו להמשיך ולנהל נגדו את התיק :"מה שאני מסיק מבין השורות זה שהמשטרה הנפיקה בזמנו ויזות לא חוקיות לסוכני נסיעות בתמורה לשוחד וכעת הם לא רוצים להפליל את עצמם. אם היתה להם עילה כבר היו עוצרים אותי אבל אין להם כלום, הם רק לא רוצים שהתיק יתפרק. הם טוענים שזייפתי את החותמות של הממשלה ושלא היה שם שום קצין. עורכי הדין צוחקים עלי כשאני מגיע אליהם, הם אומרים שהתיק לא יסגר לעולם ולא מבינים למה אני ממשיך להילחם. אם הם לא רוצים אותי כאן, למה שלא יזרקו אותי? מבטיח לא לחזור יותר רק תנו לי לצאת."

 

"רק תנו לי לצאת" בן שושן במקום בו הוא מתגורר

 

האם ניסית לקבל עזרה מהרשויות בארץ ובהודו?

"ניסינו הכל. אני והמשפחה שלי פנינו לקונסוליה, לשגרירות, למשרד החוץ, לעורכי דין, אבל שום דבר לא עזר. פנינו אפילו לנשיא המדינה ומבקר המדינה אבל כולם אמרו לנו שאני נמצא תחת הליך משפטי והם לא יכולים להתערב. אבל התיק מתנהל כבר 12 שנה- אין שום הליך משפטי! המשטרה לא רוצה אפילו לעצור אותי, אם היו רוצים כבר היו עושים זאת, אני לא מתחבא בשום מקום. כבר 11 שנה שום דבר לא זז ובינתיים אני כאן חולה."

 

"בינתיים אני כאן חולה". השירותים במקום בו הוא מתגורר

 

הוא טוען שאמו, דולי בן שושן מנסה גם היא לדאוג לשחרורו, ומוסיף: "אמא שלי שבורה מזה, היא כבר מבוגרת ולא יודעת מה עוד לעשות. אבא שלי נפטר מסרטן לפני שנתיים, דיברתי איתו לפני זה בסקייפ והיה לי נורא קשה לא להיות שם. המשפחה שלי רוצה לעזור לי אבל כבר לא יודעת איך." אמו הגיעה להודו ב-2013 לשלושה חודשים במטרה לסייע לו. היא מצאה אותו במשרפות בפונה ויחד הם ניסו להילחם בהליכים המשפטיים. "היא גירדה אותי מהרחובות. ניסינו לעשות הכל- עברנו את כל בתי המשפט בפונה, עורכי דין, תחנות משטרה ושום דבר לא זז. בסופו של דבר קיבלנו אישור מבית המשפט שאני יכול לעזוב את המדינה! הלכנו למשטרה כדי להוציא סוף סוף ויזה, אך המשטרה לא אישרה. לא מעניין אותם מה השופט אמר- המשטרה לא מוכנה לתת לי ללכת."

אמו, דולי בן שושן, מחזקת את דבריו: "במשך שלושה חודשים הסתובבנו בכל בתי המשפט בפונה וכשקיבלנו את אישור בית המשפט היינו מאושרים! חשבנו שהצלחנו אבל לא יעזור- המשטרה לא מוותרת. אני כבר לא יודעת מה לעשות, הבן שלי כמעט גוסס ואין לי איך לעזור לו. אין תשובות מעורכי הדין, הקונסוליה אומרת שאינה יכולה להתערב ועורכי דין ישראלים לא יכולים לייצג אותו שם."

 

"כשקיבלנו את אישור בית המשפט היינו מאושרים". תמונת אילוסטרציה: בית משפט בהודו