מוכר ממתקים הודי (שארוק חאן) רוצה לראות עולם (ואת גואה). כשהוא פוגש ברכבת בחורה יפה, הנמלטת מחבורת גברים מאיימת, משתנות תוכניותיו והוא יוצא למסע הזוי ומופלא, בליווי שירים, ריקודים והמון צבע. מישהו ביקש חוויה בוליוודית לפנים?
כתיבה: מורן אייזיק-סמוגורה
באוגוסט האחרון, כשהיינו בהודו, בדיוק יצא לאקרנים סרטו החדש של שארוק חאן. עכשיו, זו לא חוכמה גדולה, כי אני יכולה לספר לכם, שבכל פעם שאני בהודו בעצם, יוצא לאקרנים איזשהו סרט של שארוק חאן… הבנאדם הוא תעשייה, מגה סטאר ברמות שלא נוכל לתפוס כאן בארץ, פשוט מכונה בוליוודית משומנת היטב.
"CHENNAI EXPRESS", שובר קופות שגרף הצלחה לא מעטה בשווקי חו"ל הודות לכח המשיכה של הכוכב הראשי, הוא תוצר של שיתוף פעולה שני במספר של מר חאן עם דיפיקה פדוקונה, שלצידה שיחק גם ב- "Om Shanti Om", כך שהסרט (ויחד איתו פס הקול), עוררו באזז ראוי בהחלט.
הסרט מספר את קורותיו של ראהול, "מיתאהי- ואללה" (מוכר ממתקים), שמאס בחיים הבינוניים בבומביי. מתוך רצונו לפרוץ את תקרת הזכוכית של חנות הממתקים, גמלה בליבו החלטה לצאת עם חבריו לראות עולם, או במקרה זה גרסה קטנה יותר של הקוסמוס – גואה.
ברגע האחרון לפני צאתו למסע, נפטר סבו של ראהול והוא נאלץ, בעל כורחו, לקבל משימה רבת חשיבות מסבתו ולפזר מחצית מאפרו של הסב בראמשוואראם הדרומית, מרחק רב מחופי גואה הקסומים. ראהול, נחוש בדעתו שלא לשנות את תכניותיו, עולה על רכבת Chennai Express במטרה לרדת ממנה בתחנה הבאה, אך בחורה יפהפייה שנמלטת מחבורת גברים מאיימת משאירה אותו על הקרון בדרכו אל מסע הזוי ומופלא שמתבל את האוזן בהינדי, מרתי וטמילית, שילוב שבדרך כלל לא נפגוש בסרט אחד.
דפיקה פדוקונה, סוכרייה בוליוודית ובקרוב גם הוליוודית, היא אמנם ילידת קופנהגן, אך בעלת שורשים נטועים היטב בדרום הודו. בסרט זה היא משחקת היטב את הנערה החריפה מטאמיל נאדו, מינה-מאי, המחפשת למרוד במוסכמות החברתיות ולמנוע מאביה, דורגשווארה, ה"דון" של איזור הדרום, להשיא אותה בניגוד לרצונה להר האדם העונה לשם טאנגאבאלי בשידוך מאפיונרי-פוליטי שיעצים את כוחו על חשבון האושר של בתו.
ניסיונותיהם של מינה וראהול לתמרן את המאפיה הדרומית כולה כמעט עולים להם בחייהם (מדהים כמה פעמים אדם מוצא את עצמו על סף מוות בסרטים הודיים…), ולנו הם תורמים נופים מדהימים של הדרום השופע והטרופי להפליא.
הסרט Chennai Express מאגד בתוכו את כל מה שיש לבוליווד להציע לאדם הפשוט (או לפחות לי) – התסריט שלו מופרך לעיתים, יש פיזוזים עליזים לצלילי להיטים לוהטים, סיפור אהבה בלתי אפשרי בין שני אנשים שהם הפכים מוחלטים (או כמו שמיטיב להגדיר זאת שיר הנושא של הסרט "אני קשמיר ואת קאניאקומארי"- שני קצוות של תת יבשת).
כמובן שעל התבשיל הזה תוסיפו תבלינים של תובנות באשר לגורל, הקארמה והחיים האלה, פזרו קצת סצנות מרדף ביבשה ובים, קנחו במכות עם פעלולים כמו במטריקס, ותקבלו הרבה מאד צבע. החוויה הבוליוודית הקלאסית הזו תגזול רק שעתיים ועשרים מחייכם, אבל תעשיר את הנפש שלכם – שאין דברים כאלה.