Categories
ללא קטגוריה

איך לנסוע להודו ולחזור בשלום – מאמר דיעה

הקוראת קרן סינואני במאמר דעה על נושא הבטיחות בהודו בעקבות מקרי האלימות שפקדו את תת היבשת לאחרונה, עם עצות איך בנוסף להנאה מהטיול גם להישמר ולחזור הביתה בשלום.

 

 

 

לאור מקרי האלימות הקשים לאחרונה בהודו הרגשתי צורך להביא מניסיוני בתור מטיילת, אישה, בהודו.

אני תולה את ביטויי האלימות האחרונים בפער בין המערב המפותח למזרח המפתח בהודו. זה הפער הכלכלי, התרבותי, הדתי והחברתי שבא לידי ביטוי בכל מקום בהודו בו החשיפה של המקומיים לתרבות המערב על כל רבדיה פוגשת את האזרח ההודי שחייו שונים ובהרבה מאוד מקרים גם קשים הרבה יותר משל המטייל המערבי ומשל האזרח ההודי האמיד.
 
פעם ראשונה שביקרתי בהודו היתה בשנת 2001 והיה מדהים! וככה היה כל פעם לאחר מכן. חוץ מאשר כל המתנות שהודו יודעת לתת בטיול בהודו תמיד היתה הרגשה של נוחות וביטחון. הכל עבור התייר מסודר, המחירים הזולים מאפשרים טיול ברמה גבוהה יחסית והביטחון מאפשר גם לנשים לטייל לבד. וככה היה. בפעם השנייה שלי בהודו כבר נסעתי לבד, תמיד פגשתי מטיילים נוספים, אבל היו פעמים שעליתי לרכבת לבד, כן בערב, ושוב פגשתי מטיילים.
 
אני חושבת שתמיד תמיד היתה מעין חסינות שכזאת בחסות הדת ההינדית/בודהיסטית שלא יפגעו בי לרעה. גם תמיד הנחתי שלא יפגעו לרעה בתיירים מאחר ואז יהיו מעורבים לא רק השוטרים המקומיים אלא גם קונסוליות זרות –חשבתי שזה ירתיע אותם, מה גם שאנחנו התיירים מקור פרנסה עשיר מאוד עבור המקומיים. בחיים לא העלתי בדעתי שיפגעו לרעה בתיירים מארצות זרות. כן מין תמימות כזאת שאופפת אותך בטיול במקום בו יש הרבה אופטימיות, גם לצד מראות קשים. יחד עם זאת תמיד הקפדתי להתלבש בצורה צנועה יחסית, בלי גופיות, בלי בגדים הדוקים ובלי מכנסיים קצרים, אבל עדיין משכתי הרבה תשומת לב מעצם היותי תיירת. ועוד אישה, ועוד אחת שמטיילת לבדה.
 
מטיילת מערבית (המצולמת אינה קשורה לכתבה). צילום: אייל שי
 
יש להבין שהתרבות ההודית היא פטריארכאלית ולראות אישה מסתובבת בחוץ זה נתפס בעיניהם כאילו היא אישה זולה. המטיילות מהמערב, מעשנות (מנהג גברי מובהק בהודו!), מתלבשות בצורה שונה, חשופות, קעקועים, פירסינג, ג’ינס- בשבילם ג’ינס זה ייצוג תרבות מאוד שונה שעליה הם יודעים רק מהסרטים ההוליוודיים, וידוע שהסרטים ההוליוודיים מזינים את הדמיון שלהם לגבי נשים מערביות בצורה שלילית, מכאן נובעת תדמית שיש להם לגבינו, תדמית שיכולה להוות סכנה לשלומנו.
 
כשאנחנו מגיעים להודו בתור מטיילים אנחנו קוראים על התרבות ולומדים עליה קודם, להם אין את ההזנות האלה, הם מבינים את התרבות שלנו כמו שלילה של התרבות שלהם, שלילה לרעה… הם יודעים רק מה שה רואים והכל ביחס למה שהם מכירים מהבית, שם האישה בוא נגיד את זה ככה, נחבאת אל הכלים, שבמטבח.
תוסיפו לזה את העובדה שאנחנו באים עם כסף להודו, מצלמה, לפטופ וסמארטון, אנחנו מגיעים בטיסות וגם בתוך הודו לוקחים טיסות, ומפזרים כסף בלי הכרה, ארוחה שלנו במסעדה זה מה שהם מרוויחים בשבוע. ומפה מתחיל מתח, ביננו לבינם. מתח שמתהווה אני מניחה גם עם האזרחים ההודים העשירים יותר, המתח בין שכבות סוציו אקונומיות שם עצום, העוני הוא לא נסבל והעושר-וואלה גם הוא לעיתים לא נתפס (ע"ע הבית היקר ביותר בעולם בבומביי). אני יכולה להבין איך הם מרגישים מסתובבים ביננו, נותנים לנו שירות כזה או אחר והם לא תמיד יש להם. אצל השכבה הנמוכה בהודו (שהיא עצומה) המילה הישרדות היא שגרה.  היה לי ויכוח עם נהג מונית על מחיר נסיעה לשדה התעופה, הוא לא הסכים להתפשר ואמר לי שאני יכולה לשלם את זה… והוא לא מצמץ. הם תמימים והם נחמדים והם מקסימים (כשזה נוח להם) אבל מטומטמים הם לא.
 

להיזהר בערים גדולות. צילום: ענת גזית
 
בתור מטיילת בהודו תמיד מפתיע אותי מחדש הסדר שמצליח להתהוות בתנועת הרכבות. מדינה המכילה למעלה מ-1/6 אוכלוסיית העולם ועדיין יש את הסדר הזה. לעיתים המרגש בתוך תת-היבשת הוא כמו להיות סיכה בערימת שחת, אתה מסתכל מסביב ומרגיש לא קיים, לעיתים זה באמת ככה. מאידך הדרכים שלנו בהודו קלות, ארוכות אומנם אבל קל להסתדר בכל מקום, דבר שמביא לתחושת נוחות ותחושת ביטחון-ממכרת. זה עלול להיות קצת בעייתי לעיתים כשלוקחים את זה כמובן מאליו, כי זה לא.
 
בהתחשב בכל הנ"ל אני די מופתעת שרק עכשיו התפוצצה הבועה וקרו מקרי אלימות קשים גם נגד תיירים, ותיירות במיוחד. אני לא אומרת שהודו היא מקום שלא צריך להגיע אליו, אבל כן צריך להבין את המתח הזה שהם חיים בתוכו ולדעת שזה יכול להתפוצץ גם קרוב אלינו. בני אדם יכולים להיות נוראיים, לכן את האחריות על עצמנו, על הביטחון והשלמות שלנו אנחנו לא נשאיר לאף אחד אחר ולשום תחושת ביטחון או אופוריית טיול- אלא רק לעצמנו.
 
לשלם קצת יותר על קרון טוב. צילום: ענת גזית
 
בפעם האחרונה שלי בהודו כבר עברתי ממקום למקום בטיסה, מטעמי הרגשת ביטחון, כן זה היה יקר אבל העדפתי לשלם על הביטחון שלי ולהימנע מנסיעת לילה ברכבת, בכל זאת הייתי שם לבד. בהודו בכל מקום, בכל חור, בכל כלי תחבורה פוגשים תיירים אחרים, אבל עדיף להיערך מבעוד מועד, וישנן כמה דרכים לטייל בביטחון:
 
·         – לפני שאתם מגיעים להודו, תלמדו עליה קצת, גם על התרבות, על הדת, על האנשים, ועל המקומות אליהם אתם מגיעים. הודו ענקית ומרובת הפתעות אז תשמרו את ההפתעות לדברים הטובים.
·         – לבוא מוכנים מבחינת מידע, מחירים של נסיעות, מחירים של מזון, לינה וכו’-יש מידע רב על הכל אז תעשו עבודת הכנה לפני שאתם נוסעים. נתקלתי בזוג שנחתו בבומביי בלי שיהיו להם כרטיסי טיסה להמשך, והם לא ידעו כלום, לא מחירים, לא איך מזמינים ומה עושים. והם היו בפאניקה. כשאתם במצב כזה יכולים וינצלו אתכם לרעה.
·         – מאוד ממליצה להגיע עם שותף מהארץ, גם אם זה רק בשביל "נחיתה רכה". ההלם שהודו מנחיתה והצורך בהרגשת ביטחון הוא גדול.
·         – להגיע להודו כשיש לכם מסלול ידוע מראש, כן אפשר לשנות אותו בהתאם לחברים שפוגשים בדרך, אבל הרבה יותר נוח, מרגיע ומקנה הרגשת ביטחון זה ארגון טוב של הטיול. זה יכול להוות חיסכון כלכלי.
·         – להגיע עם הזמנה מראש של לפחות לילה אחד או שניים ראשונים בכל מקום. יש אחלה אתרי אינטרנט בשביל זה. הרבה יותר בטוח עבורכם מאשר לכתת רגליים עם התרמיל על הגב במקום שאתם לא מכירים- זה משאיר אתכם פגיעים.
 

 
 
מטיילת נמחצת באוטובוס בין מקומיים. צילום: קרן סינואני
 
·         – לא לקחת סיכונים מיותרים, לא להסתובב בחושך בחוץ, במיוחד ובעיקר לא בערים הגדולות, במיוחד ובעיקר לא אם את אישה.
·         – תצניעו את החפצים שלכם, לא צריך לשבת ברכבת עם האייפון מחוץ לתיק, או לכתוב בלפטופ בנסיעה, אתם מאוד מנקרים עיניים (כן, למרות שיש הודים שגם להם יש) ואתם לא בסביבה הטבעית שלכם אז תתאפקו.
·         – גם את כל הפוצי מוצי תשאירו לרגעים שאתם בתוך החדר, בהודו גבר ואישה לא מביעים חיבה בפומבי. אתם תראו הרבה גברים שהולכים מחובקים ויד ביד, אבל זוגות בד"כ נמנעים מגילוי חיבה פיזיים. תחשבו דתיים חרדים ותתנהגו ככה.
·         – לעשות את נסיעות הלילה ברכבת ביחד עם אנשים נוספים שקבעתם איתם מראש, או בקרון AC3, או סליפר ממוזג, שם לבטח יהיו רק אנשים שיכולים להרשות לעצמם את המחיר.
·         – את הנסיעות האלה, הארוכות, בין אם באוטובוס או ברכבת כדאי לעשות בקבוצות, זה הרבה יותר בטוח מאשר לבד או בזוג. כמו שההודים אומרים ישראלים זה תמיד בקבוצה. בקבוצה אנחנו יותר מוגנים, זה ככה גם בטבע, לא?
·         אפשר גם בטיסה פנימית, שבהודו עולה בין 50-120$, ככל שמקדימים להזמין הטיסה זולה יותר, וגם חוסכים בזמן.
 
הטיול בהודו הפך להיות די מובן מאליו, אבל הודו היא מקום זר, שונה בכל כך הרבה בחינות ממה שאנחנו חיים, קנה המידה של כל דבר שם הוא פשוט עצום. זה לא רק ההלם הודו הראשוני שצריך לעבור, צריך לבוא מוכנים. לא צריך להתנהל בפרנואידיות ולחץ אבל קצת מזה בהחלט מבורך, שוב אתם לא בבית, אתם בארץ זרה, ובכזאת שבה אתם מחט בערימה של שחת, אתם המשאב הכי יקר של עצמכם ושל המשפחה שלכם, אז כשאתם בנקודות בהן יש סיכון מסויים אל "תעופו יותר מידי על הטיול שלכם" אלא תנהגו בהיגיון!!
 
מטיילים (ופרה) מתחברים בתחנת רכבת. צילום: קרן סינואני

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *