בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לתופעה מעניינת (אנחנו יותר מבעד, כצפוי) – זוגות ישראלים שמתחתנים, ובמקום להסתפק בסופשבוע ארוך באירופה לאחר החתונה, נוסעים לירח דבש ממושך בהודו. לפעמים כי כבר היו שם יחד ומחכים כבר לחזור, לעיתים כי היו בעבר כל אחד בנפרד, ומחכים לחגוג שם את הביחד החדש שלהם, ולפעמים... מעולם לא היו שם ומחכים כבר לגלות ולחוות אותה, ביחד ולחוד, לראשונה. יצאנו לשמוע סיפורים של ארבעה זוגות שנסעו או שמתכוונים לנסוע לירח דבש בהודו, ולנסות דרכם לראות את הודו מזווית קצת אחרת.
מאת: רותם ליס
אז פגשנו כבר בכתבה הקודמת את שני ואייל, שנוסעים לחדש את נדריהם בלה שבצפון, בה הכירו לראשונה, ואת ליבנת וישראל, שמתים כבר להגיע ללה, למרות שמעולם לא היו שם ובקושי מכירים כאלה שהיו. קינחנו גם בהמלצות של אייל ושני על רג’אסטן הרומנטית.
הפעם נשמע סיפורים על מרכז ודרום הודו, נשתרע בשלווה על חופים ואיים, נשתקע באשראמים ואפילו נתפנק בשיט. נדרים להיכן שההודים הופכים כהים יותר, החול הופך חם יותר, והקוקוסים מבשילים מהר יותר. אז הישענו לאחור, תנשמו עמוק ופשוט תהנו, מתחילים.
חופים הם לפעמים… כל מה שצריך
קרין (27) ודודו (28) מגאולים סיימו את הלימודים בשנה שעברה (עבודה סוציאלית והנדסת מכונות) בדיוק בזמן לחתונה שלהם, באוגוסט האחרון. שבועיים לאחר מכן הם כבר היו על המטוס, לטיול-אחרי-תואר-ירח-דבש מפנק במיוחד. הם התחילו בתאילנד, לאוס וקמבודיה, ולקינוח נסעו להודו, אהובתם, בה כבר טיילו יחד לפני יותר מארבע שנים. "התחלנו באנדמן" נזכר דודו, "היינו שם שלושה שבועות והיה פשוט מדהים". משם המשיכו לשבועיים נוספים של חופים עם חברים מהארץ באום ביץ’, ולאחר מכן התמקמו לשבועיים נוספים בוואטה קנאל שבטמיל נדו.
חופים מבודדים וים של רוגע. איי אנדמן. צילום: שפורדי
איי אנדמן היו בעיניהם מהמקומות היותר רומנטיים וזוגיים, ושניהם נזכרים בכך עם ניצוץ בעיניים. "באנדמן יותר התפנקנו, זה היה החלק האמיתי של ירח הדבש, גם בגלל שבאמת היינו רק שנינו". בהתחלה הרשו לעצמם דודו וקרין יותר להתפנק, מסעדות וחדרי לינה יקרים יותר, ומהר מאד הבינו שאין מה לעשות, ואין נפלא יותר מהאוכל הפשוט. דודו גם מצהיר שהאוכל ההודי הכי טוב שאכל היה באנדמן. איי אנדמן הם באמת סוג של גן עדן. השלווה, הרוגע, הערסלים, הים הצלול שמקיף מכל עבר. מזרן ים, מוזיקה, ספרים וקוקוסים היישר מהעצים. "עשינו המון דברים ביחד, רק שנינו, שכרנו אופניים, נסענו לשוק, התבודדנו על חופים נידחים יותר, עשינו שנורקלים בשוניות. בעצם פשוט היה לנו המון זמן לעצמנו."
גם וואטה קנאל זה אחד מהמקומות שקרין ודודו זוכרים יותר לטובה. מדובר על כפר קטן ופסטורלי, סטייל רמת הגולן טיפה. מקום גבוה ועל כן קריר, והמיוחד בו הוא שאין שם בדיוק גסטהאוסים, אלא שוכרים שם דירות (מעין קאסר דווי של הדרום, אם תרצו). רוב המטיילים המשתקעים שם הם ישראלים, כי בעצם לא כתוב על הכפר הזה בשום לונלי פלאנט על סוגיו, והשמועה אודות המקום בעיקר עוברת היטב מפה לאוזן בקרב ישראלים. "זו היתה חוויה אחרת, הרבה יותר ביתית. היה לנו בית עם עוד כמה חברים מהארץ, עם מטבח. הכנו בעצמנו מאכלים הודים ופיצות, יצאנו להביא עצים כדי להבעיר את האח. לכל אחד נהיה תפקיד בבית, וזה הרגיש ממש כמו בית. פתאום אתה לא מזמין אוכל אלא ממש גר שם." כמובן שעם האוכל בא התיאבון (וגם שטיפת הכלים, שזה פחות להיט), אבל חוייה ביתית אמיתית בקצה השני של העולם עם האישה או הגבר שאתם אוהבים זה בהחלט מרגש. "כל המקום בנוי על צלע של הר. המקום ממש גבוה והזריחות משם זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים".
דודו וקרין באנדמן. צילום: שפורדי
ומסתבר שאפשר לעשות גם שיט בהודו. אחרי וואטה קנאל הדרימו דודו וקרין לקרלה, בשפיץ הדרום-מערבי של הודו, ועשו שיט ב"בק-ווטרס" (בתרגום חופשי: מים אחוריים). איך זה עובד? בעצם שוכרים סירה גדולה, שבאה עם קפטיין ואפילו טבח שמבשל (יש פנקייקים לארוחת בוקר!), ושני חדרים עם שירותים ומקלחת, "ממש כמו חדר במלון, רק צף". מתברר שעשרות הנהרות שזורמים באזור מתנקזים בין השאר לחמישה אגמים גדולים, והשיט מתרחש ממש בתעלות המרהיבות המחברות ביניהם. מה שכן, למי מכם שתהה, זהו לא עסק זול במיוחד (1,700 רופי לאדם), אבל אם בא לכם להתפנק בירח הדבש ("כשהייתי שם לבד לא עשיתי את זה") במקום קצת יותר יוקרתי אבל גם מהמם וגם צף – זו נשמעת אופציה משתלמת ביותר.
קרין וחברות חדשות. צילום: שפורדי
צילום: שפורדי
רוחניקיות זו לא מילה גסה – אשרם מפנק ברישיקש
ניבי (35, מטפלת בעזרת בעלי חיים ועובדת מעבדה בסמינר הקיבוצים) בטוחה שהודו זה המקום המושלם לירח דבש ובכלל, היא מעדיפה שלא תגידו לידה מילה רעה על הודו, אם לא אכפת לכם. כשהיא ובן זוגה יאיר (36, יזם ויועץ עסקי) התחתנו לפני כחמש שנים, עוד לפני שאוריה ונבו (התאומים המתוקים בני השלוש) היו בתמונה, היה ברור לשניהם שהם טסים יחד להודו. לניבי זאת היתה הפעם השלישית, ליאיר זו היתה הראשונה.
"אין על הטיול הראשון שלי אחרי הצבא להודו" מתרפקת ניבי על זכרונות העבר, על החופש המוחלט להחליט לגמרי לעצמה, על הגילויים המרגשים, אבל הודו בעיניה היא גם אחד המקומות הכי רומנטיים וזוגיים שקיימים "יש בה משהו מאד רוחני וחזק, גם אם אתה בקטע הרוחניקי וגם אם אתה לא, הטבע שם חזק מאד, ובמשהו חזק יש משהו מאד רומנטי, במובן הכמעט ספרותי". גם הזריחות והשקיעות, ולהיות ביחד כל היום ולחלוק את כל הסיטואציות המשונות ביחד – היתה חוויה מקרבת עבור ניבי ויאיר.
איש קנדי שפגשו לגמרי במקרה כשעשו את דרכם מדלהי לרישיקש, שלח אותם לאשרם יוגה הינדואי לא מוכר בהרים הסמוכים לעיר. בהתחלה הם היו סקפטיים, קצת נלחצו מהמחויבות הלא מתוכננת לאשרם ולחיים בתוכו, וחשבו שתוך יום-יומיים הם ממשיכים במסלולם, אבל משהו בכל זאת גרם להם להישאר במקום המיוחד הזה. לאשרם הזה קוראים "סוואמי ראמה סאדאקה גראמה", ומעבירים שם יוגה, מדיטציה ושיעורים מעניינים במקום מדהים בהימלאיה, עם מזרנים קשים כמו אבן, אבל מים חמים בחדרים, ואוכל הודי טעים בטירוף. "זה היה כמו לחיות בתוך קאנטרי, רק נטול פלצנות. הכל צנוע ורוחני, אבל גם מאד מותאם-מערבי ומפנק." כנראה שזה באמת היה מקום מיוחד ביותר, כי במקום לבלות שם יומיים, השתקעו באשרם כמעט שלושה שבועות, וקינחו בשבוע נוסף לסיום הטיול בן החודשיים שלהם. "כיף להיות שם גם מבלי לעשות את כל מה שעושים שם. יש שם אנשים ומורים מקסימים. כל מי שנוסע ומחפש רוחניות אבל לא בפלצנות, רוחניות קצת יותר מודרנית, אינטליגנטית, עם רציונאל, אבל גם עם הרבה פשטות – זה פשוט מקום חובה להגיע אליו."
ניבי באשרם ברישיקש
אום קרישוואר והטעם שנשאר
בחודש בין האשרם ל.. אשרם שוב, המשיכו ניבי ויאיר לאום קרישואר, ומשם הדרימו לפונה, לארמבול שבגואה ולאום ביץ’ שבקרנאטקה. אחת החוויות החזקות זכורות להם דווקא מאום קרישואר, העיירה הקטנה והלא ממש מתוירת (ועל כן לא ממש מוכרת לחלק מהישראלים), שנמצאת במדיה פראדש שבמרכז הודו. "זה מקום הזוי, מאד דתי, יש שם כמות מקדשים לא אופיינית גם למקומות אחרים בהודו, ופסלים ענקיים בכל הכפר. בלילה יצאנו להסתובב שם וכל ההודים הסתובבו עם גונגים וביצעו טקסים. זה היה רגע שקשה לספר אותו, זה העניין של לחוות ביחד את העוצמות האלה בהודו, זו פשוט חוויה ששנינו לא שוכחים."
מסתבר שזה מה שקורה בכל ערב בעיירה ההזויה-מופלאה הזו, והיא רועשת ומתופפת למרחקים בטקסי תפילה באגם ובמקדשים, אבל לאלמנט ההפתעה בהודו יש אפקט מנצח – "זה כאילו מישהו בהזיה ואת פשוט מטיילת בתוך הטריפ שלו, זו ההרגשה." גם לחוויות הפחות נעימות יש חלק ניכר בגיבוש הזוגיות: "יש משהו מאד מגבש בצפייה בכאב הזה שיש בהודו. זה לוקח אותך לשיחות ולמקומות שבבטן-גב לא תיתקל בהם, זה בדיוק המסע, הדברים האלה."
ניבי ויאיר מזכירים לנו את החשיבות שבלסטות קצת מהמסלול המוכר ("שביל החומוס", בעגה המקובלת), ולהיחשף למקומות חדשים, גם אם פחות מתויירים, אבל לרוב לא פחות מעניינים ועוצמתיים. אולי אפילו יותר נחמד ומרגיש יותר בטוח לגלות מקום שכזה כשנמצאים בזוג.
הכל דבש בירח דבש? האתגר והחיזוק
"הטיול הזה הוא קודם כל מסע", טוענת ניבי. לא מדובר בטיול שמתלבש על כל אחד (או לפחות עובר נורא מהר) כמו סופשבוע בברצלונה או שבוע מלא בפלחי אננס בבגד ים בקריביים. הודו דורשת שתסתדרו לא רק ביניכם, אלא גם איתה. אתם לא חייבים להבין אותה, אבל לפחות להיות מוכנים לקבל אותה כמו שהיא. אז תמיד יהיו פשרות קטנות של איפה ישנים או איפה אוכלים ("מבחינת יאיר אם יש סניף של מקדונלדס אז הוא שם"),
רומנטיקה הודית אמיתית. צילום: ניבי
מה עושים עם כל האינטנסיביות הזאת?
ניבי: "יש פחות זמן לעצמך, אבל יאיר ממש חברותי וזה לא שהתבודדנו או שאני מרגישה שהפסדנו משהו בגלל שהיינו זוג".
גם קרין ודודו מסכמים את הודו כחוויה מאתגרת אבל גם מעצבת, ובעיקר מחזקת "טיול תרמילאי לזוג שהתחתן זה לא הדבר הכי נוח שאפשר לעשות, עכשיו 24 שעות אחד עם השני. אבל בסופו של דבר הקשר מאד התחזק דוקא בגלל ההתמודדות היומיומית הזאת. אין לאן לברוח, וזה מחזק. היו לנו שיחות טובות שם, אם משהו באמת הטריד אז הוא דובר והגענו למסקנות ולתובנות לגבי איך אנחנו צריכים להתייחס אחד לשני. זה לא משהו שהיה קורה כל כך בקלות בהתנהלות יומיומית בשיגרה של הארץ".
להודו יש הרבה סגנונות להציע, לכל אזור ומחוז יש את הייחודיות שלו מבחינת נוף, אקלים, אופי המקומיים, ואופי הטיול. וזה מה שיפה בה. זוגות שמחפשים ירח דבש רגוע ובאיזי, או לחילופין בסימן מסיבות חוף, ימצאו את עצמם יותר בחופים המשגעים של הדרום ובאיי אנדמן, וזוגות שמחפשים טבע ונופים יימשכו יותר לצפון הודו, לה-לדאק, רישיקש, או עמק פרוואטי. רג’אסטן הרומנטית והמלכותית, ואולי מעט יותר מותאמת מערבית, תשרה אווירה חלומית ונעימה ותספק המון צבעים ומסורת בצורת מופעי מחול, תהלוכות פילים וגמלים, אגמים וארמונות.
אז איך מתכוננים לזה? מה לוקחים איתנו למסע זוגי ייחודי שכזה? כנראה שבעיקר סבלנות – להודו, לביחד, ללבד של כל אחד, סבלנות למסע. "זה מאד אינטנסיבי, זה לא שלא רבנו בכלל" מתארת ניבי, "אבל גם היינו ממש באותו ראש וגם נתנו הרבה מרחב אחד לשני. למי שיידע לקחת את זה כמו שצריך, חודשיים ירח דבש בהודו –בולינט!"
