האם אפשר לעשות את שלושת הפעולות שבכותרת גם כשאתה דתי שומר מצוות? ברור שכן. ישבנו לשיחה קלילה עם כמה תרמילאים מהמגזר הדתי שמסבירים איך אפשר לטייל במקום בו אין מסעדות כשרות, הרבה אלים שונים ומקדשים במקום בתי כנסת. ושבת? היא תמיד תהיה בהודו!
מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד! בהודו לא רק שלא מאבדים את האמונה, אלא מצליחים להתחזק ולתחזק אותה, בעיקר הודות לבתים היהודיים ולבתי חב"ד, הפזורים ברוב ברחבי הודו, אבל לא רק. תפסנו לשיחה כמה מטיילים דתיים, ושמענו מהם על הקשיים ועל היתרונות של הטיול בהודו – כאדם שומר תורה ומצוות.
הבתים היהודיים הם שמתווים את המסלול למושקא וזלמן וודיגר, זוג נשוי בני 22, מניו-יורק. "התחתנו לפני 10 חודשים, וכרגע אנחנו בסוג של ירח דבש משוגע", הם אומרים…
לא חששתם לנסוע להודו, בידיעה שאתם לא הולכים להתפשר על שמירת מצוות?
זלמן: "כשתכננו את הטיול היינו ערים למגבלות, אבל לא חששנו יותר מדי כי עד עכשיו הסתדרנו עם כל החוקים. אנחנו מטיילים גם במקומות מתויירים".
"למעשה, תכננו את הטיול לפי המיקומים של בתי חב"ד", מוסיפה מושקא, "למרות שהבאנו איתנו ציוד לשבת נרות, כלים וכו'".
מושקא, איך את מסתדרת עם הלבוש, מצליחה לשמור על צניעות?
"מבחינת לבוש דווקא מאוד נוח פה. הודו היא מדינה כל כך דתית, שאת לא מרגישה מובדלת בנוף.כמו שהמוסלמים כאן עם כיפה, והנשים מכוסות ומקפידות על לבוש צנוע, כך גם אני – מכוסה בבגדים כמו כולם".
זלמן: "אני יותר מרשה לעצמי לנסות דברים בהודו, אבל בדרך שלנו – כמו למשל בישול הודי בכלים שלנו".
מתכננים את המסלול לפי בתי חב"ד. מושקא וזלמן ווידגר
החרות של חרות
עם חרות לוי, בת 23 ממצפה יריחו, בחנו פן נוסף היכול להוות קושי לתרמילאים הדתיים – נושא הרוחניות ההודית, לעומת זו היהודית.
"דווקא כאן בהודו, האמונה שלי מתחזקת. חשוב לציין שאני מאוד מכבדת את המקום והתרבות, אבל אני לא מאמינה באמונות האלילים ובעניין המקדשים, אומרת חרות. "אין לי עוד דעה על בנושא המקדשים, והאם להיכנס אליהם או לא, אבל אני כן חושבת שאני יכולה לבקר, ובתוך תוכי לדעת שהשם הוא הבורא. גם ביוגה, כשיש מנטרות כמו 'אום נמה שיווה', אני אומרת לעצמי 'השם יתברך השם יתברך שמע ישראל'".
חרות מוסיפה סיפור מעניין, המחזק את הטענה שלא משנה איפה אתה, אלא מה אתה מרגיש בפנים. "אימא שלי למדה רייקי והיא מאוד רוחנית. מצד שני, רייקי זה על בסיס אמונה אלילית, ובעיקרון אסור לעשות את זה. בזמנו, היא הלכה לרב מרדכי אליהו ז"ל ושאלה אותו על זה. הוא שאל אותה 'מה חושבת כשאת עושה את רייקי'? והיא ענתה שהיא חושבת על השם שיעביר לה את אנרגיות הריפוי לאנשים. כששמעתי מישהו שאומר שהוא היה במקום של כל מיני טקסים, ומישהו הודי אמר לו 'אתה רואה, את הטקסים שלנו לא סותר את העולם שלך אתה יכול לקחת את זה לדת שלך ולחיים שלך'".
ואיך את רואה את השילוב הזה?
"כל אחד והאופי שלו. לא כל הדתיים יתחברו לרוחניות שכאן, ויש כאלה שייקחו איתם את הדברים הרלוונטים לאמונה היהודית, אם הם מוצאים דברים כאלה. זה מאוד אינדיבידואלי".
לבקר במקדשים ולזכור את שהשם הוא הבורא. חרות לוי
ההתחזקות של מיכל
למיכל מולנר, בת 25 ושליחת בית חב"ד בוטה-קאנאל, יש נקודת מבט מעניינת. כמי שהייתה בעברה בחורה מבית מסורתי, ובהודו מצאה את עצמה חוזרת בתשובה לחלוטין.
האם בהודו יש הקלה בשמירה על החוקים והמצוות?
"זה מאוד אינדיבידואלי. ראיתי כמה וכמה שמאוד מקפידים, אבל אני כן חושבת שיש נטייה לוותר. תלוי גם איך כל אחד חי בארץ… יש פה איזה מקום שמטעה, בעיקר הרעיון של האוכל הצמחוני. זה בא גם ממקום של חוסר ידע. ויש גם את הקושי של הטיול, שמביא לאנשים להקל על עצמם. בעיקר בנסיעות ארוכות ובמקומות בלי בתי חב"ד. אני זוכרת את עצמי כתרמילאית, שלא היה לי נעים להגיע לבית חב"ד כל יום לכל הארוחות. אז או שאתה מרעיב את עצמך, או נמצא במקום שאפשר לבשל. מי שרוצה לשמור פה על כל המצוות, שידע שזאת התעסקות – לסחוב כלים, גזייה ואוכל מהבית – אבל זה אפשרי".
כחוזרת בתשובה, יכולה לראות מה ההבדלים בין טיול של דתיים לחילוניים? מה יותר קל?
"לחילוני אין מחויבויות של שבת או של מסעדות כשרות. רק לדוגמא, כמה תרמילאיות באו לכאן, וכשהן כשגילו שהמסעדה של בית חב"ד בוטה סגורה, יכולתי לראות על הפנים של השומרת כשרות את האכזבה. כשמגלים שאין בית חב"ד במקום מסוים, רואים שזה מסבך פתאום לאנשים את הטיול. כשהתחזקתי הפסקתי לטייל במקומות שאין בהם בית חב"ד, וכשיצא לי להיות זה היה מסובך. אפשר להגיד שלחילונים הטיול הוא קצת יותר קל. אפשר לסכם ולומר שהכול סובב סביב האוכל. גם השבת זה סביב האוכל. זה מצחיק, כי בהודו זה אמור להיות הכי קל בגלל שאין את עניין הבשר, אבל עולם החרקים פה מאוד מפותח… גם בארץ יש חרקים כמובן, אבל עושים 'בררה' ומוציאים אותם".
או שתרעיב את עצמך, או שתבשל. מיכל ויוסף-יצחק בבית חב"ד בוטה-קאנאל
הקלות והקושי של שירה ויאיר
שירה בן יעקב 21 ויאיר דנסקר, בני 23, אומרים שלדתיים דווקא קל יותר קל בהודו. "בהודו יש עניין מאוד גדול של צמחונות, בלי קשר לכשרות שלנו, אומרת שירה. "יש המון מקומות שזה ממש חלק ממנהגי הדת שלהם לאכול רק מזון צמחוני. ברישיקש למשל לא ראינו מסעדה אחת עם עוף. כל מסעדה שאני נכנסת אליה, אני יכולה לאכול, ואם ישנן מסעדות שהן לא צמחוניות טהורות, תמיד אפשר לקנות בקיוסק מוצר צמחוני כל עוד יש לו נקודה ירוקה. זה אומר שזה מוצר צמחוני טהור ולא צריך לשבור את הראש. בסופו של דבר יש פה המון מסעדות צמחוניות טהורות. אנחנו תמיד צוחקים שהתשובה הכי טובה שאנחנו יכולים לקבל במסעדה צמחונית, זה שהיא לא באמת צמחונית כי הם מגישים ביצים, מה שאצלנו נחשב לצמחוני".
מה מקשה עליכם בכל זאת?
יאיר: "בעקר הנסיעות. תמיד אנחנו צריכים לתכנן את המסלול סביב השבת, ולא נצא לנסיעה ארוכה ביום חמישי למשל. אנחנו לא מתכננים את הטיול שלנו לפי בתי חב"ד, ככה שגם אם אנחנו מגיעים למקום בלי בית חב"ד, אנחנו עושים שבת משל עצמנו. מוצאים גסט-האוס עם מטבח ומוסיפים תשלום על הגז.
שירה: "הכי כיף לפני שבת זה לעשות קניות בסופר, כי יש המון דברים למצוא! אנחנו עושים קניות גם בשווקים, שזה אחלה. זו הרגשה אחרת להסתובב בהודו ולחפש דברים, ככה מרגישים את כל תהליך הארוחה שאנחנו מכינים. כיף לעשות שבתות כאלו".
צמחוני זה כשר. שירה ויאיר מדגימים אכילה כשרה
אז אם אתם דתיים שחולמים על טיול גדול, ארזו את הטלית ואת התהילים, כי הודו היא יעד נוח לכולם. ורגע לפני שאתם סוגרים כרטיס (ותרמיל) הנה טיפ ממיכל: "אני ממליצה להביא שימורים. למי שמקפיד מאוד, זה ממש חובה, בעיקר לנסיעות ארוכות בדרכים. כדאי גם לברר מראש על עונות של בתי חב"ד, ואפשרי לקנות בהודו גזיה וכלים, ולבשל בעצמכם, או להיכנס למסעדות עם הכלים שלכם. יש הודים שכבר מכירים את הבקשות האלה מהישראלים… כדאי גם לברר אם הרב שלכם מה אפשר לקנות בהודו, ומה צריך להביא מהארץ. בקיצור, אפשר להיות דתי, לטייל בהודו, וגם לאכול טוב".