תום אלרום, בעלת ״רוצים משהו מהודו?״ הביאה את הצבעוניות הקסומה של הודו לרחובות פלורנטין בתל אביב, הוציאה נשים מתוך האפרוריות החורפית והכניסה צבע לרחוב ולנשמה באמצעות הסארי ההודי - ואפילו יש קליפ!
כתיבה: תום אלרום | עריכה: סיגל קריב
מכירים את זה שלא משנה, מה קורה או איזה בעיה קשה יש לך בחיים, אם אתם במקרה חיים בסרט בולייווד כל מה שצריך לעשות זה לפתוח בריקוד שמערב את כל הרחוב והבעיה נפתרת?
אז הבעיה שלי – היא החורף. בחורף אני בדיכאון! קשה לי ואני מתכסה ולא רוצה לצאת מהפוך. בעבר פתרתי את הבעיה הקשה הזו בכך שבכל חורף שהיתי בגואה. ועכשיו בחורף הזה, וגם בזה שלפני שנתיים – עברתי בציפורניים את התקופה הקשה הזו.
אז כדי לנער את החורף סופית, וגם בגלל שאני מתעסקת בתחפושות סארי, פרסמתי קריאה והגיעו בנות להצטלם לקליפ בוליוודי…רציתי לבדוק איך הסארי משפיע לנו על הנפש כשאנחנו לובשות אותו, גם אם זה באמצע תל אביב.
קבלו את המשתתפות בקרנבל :
ליאת שיר חן (הכי שמאלית) צילום: הילה יניב
ליאת: ״בת 34 מתל אביב, אני בורגנית שמנסה להקפיד על גיחות להודו .
הגעתי בלבוש חורפי לצילומים, מעיל, צעיף ואפילו תג העובד מהמשרד כבר היה מוכן עליי.
רק הסטנד הצבעוני שעמד שם, כולו מלא בסארים צבעוניים שמשכו לי את העיניים ועשו לי חשק להוריד את ה“משרדיות” שאיתה הגעתי.
תוך כמה דקות תום החליפה לי את הבגדים והסארי עשה את שלו. לרגע הרגשתי שוב בהודו, צבעונית, ייחודית, נועזת, ומלאה באנרגיות.
התחושה היתה מדהימה , מרגשת ואפילו חמימה מהמעיל שאיתו הגעתי״.
שני אורן (מימין) צילום: הילה יניב
שני: ״הגעתי לתל אביב, לבושה בבגדים די יומיומיים ועם הלחץ של חיפוש חנייה והעיר הגדולה… הגעתי מבולבלת ואיך שראיתי את הקולבים משהו גרם לי לחייך. לחזור רגע לפינה של הודו שתמיד בלב, אבל הרבה פעמים נדחקת הצידה. איך שתום התחילה להלביש לי את הסארי הרגשתי איך הצבע משפיע עליי וכמה זה מיוחד ומשמח לזרוק על עצמך צבע ולרגע פשוט להנות מהחוויה. אין ספק שזה היה מרענן, מהנה ובעיקר שובר שגרה״.
ליטל שניצר (מימין, ותום משמאל) צילום: הילה יניב
ליטל: ״הגעתי ליום צילומים אחרי שגירדתי את עצמי מהמיטה. שמתי את הבגדים שלי: ג'ינס כהה, חולצת פסים וסוודר שחור. כיסיתי את העיניים במשקפי שמש ויצאתי לדרך, קצת חוששת וקצת מסוקרנת – אבל בעיקר מכונסת בתוך עצמי עם המוזיקה שלי. כשהגעתי וראיתי את הנשים האחרות, צבעוניות ומלאות חיים, כבר הרגשתי איך האנרגיה שלהן מדביקה אותי. תום עזרה לי לבחור את הסארי שלי, הורדתי את הבגדים והתחלתי להסתובב בתוך שובל ארוך של בד שיפון בצבע בורדו, מעוטר בקישוטים יפים. כשראיתי במראה שהפכתי להודית קטנה, הלב שלי התמלא בשמחה, הרגשתי שאני זוהרת יותר מתמיד . התהלכתי ברחוב בגאווה מחייכת לחולפים על פני. היה לי כל כך כיף להתהלך בצבע בוהק, עד שכבר לא הספיק לי רק להתהלך והצעדים הרגילים הפכו לריקודים. הצטערתי קצת להוריד את הסארי ממני אבל אני יכולה להגיד שההשפעה של התחושה ליוותה אותי לאורך כל היום ולמרות שהמשכתי עם הבגדים השחורים, הרגשתי שהאנרגיה שנשארתי איתה צובעת לי את רוח החיים (אימוג'י של קשת בענן)
אתי שינברג . צילום: הילה יניב
אתי:״חזרתי מהודו לפני שלושה שבועות, אחרי חצי שנה. אני לא צריכה להסביר מה ההרגשה לעזוב מדינה כל כך משפיעה ומיוחדת לגביי . הצבע הוא אחד האלמנטים שרואים בעין ברחובות בערי הודו ותום הצליחה להביא את זה לפלורנטין שלנו. ממליצה לכולם שיהיה לכם סארי אחד בבית ומידי פעם למדוד אותו עם מוסיקה הודית ותתחילו לרקוד עם זה״.
לאט לאט כל אחת שעטתה סארי, לנגד עיני, כבר בתהליך ההלבשה – עברה טרנספורמציה, לסוג של נסיכה. אחרי שהלבשתי שתיים, הרגשתי שגם עלי חייב להיות סארי, ופתאום היינו גוש צבעוני של נשים בסארי, באמצע פלורנטין, כאילו אנחנו נשות פושקר העליזות. התחלנו לרקוד, ונחתה עלינו רוח שטות, צחקנו בטירוף והתחלנו לעשות מעיין סצינות בוליוודיות, פשוט הרגשתי שאנחנו עוברות תרפיה בצבע.
הלפני והאחרי שלנו היה ככ שונה, והחוויה הזו ככ איחדה וקירבה בינינו שזה היה פשוט מדהים. כאילו, תכלס? צריך לעשות סשן תרפיה בללבוש סארי, פשוט כמו במטה קסם המצב רוח שלנו התרומם בעשרות מעלות למעלה. אחרי הצילומים עוד ישבנו וצחקקנו בבית קפה, כמו חברות נפש ותיקות.
ועכשיו, שוב הסתיים עוד חורף ואני מקלפת מעלי את העצבות שלו, ואני נזכרת בצבעוניות הזו, עם ניד הראש ההודי, המשמח, ומפלס האושר שלי מתחיל לעלות, הקיץ מתקרב סוף סוף, ולמרות שהגעגועים להודו חזקים מנשוא, אני כבר יותר אופטימית.
לעמוד של תום: רוצים משהו מהודו?