מנוחה בוואראנסי והופעה ספונטנית בעיר: איך חן וארז גרמו להופעה לקרות כמעט בלי התערבות שלי. והשיעור שהם נתנו לי.
כתבה: לימור בלס
אחרי היומיים הראשונים בהודו, אותם בילינו באזור הפסטיבל הנקי באופן יחסי, ארזנו מיטלטלינו וירדנו עם כל כלי הנגינה לגסטהאוס בוואראנסי, לסמטאות המלוכלכות, לנהר הגנגס, לשריפת הגופות, לפרות, לקופים, ולשלל הריחות, הטעמים והצבעים שמשתנים כל רגע. היה לי מאוד מרגש להיות עם חברי הלהקה שלי בטיול, ועוד בפעם הראשונה שלהם בהודו. לשמחת כולנו- הזרימה שלנו הייתה פשוט מופלאה. על אף שאנחנו מנגנים ביחד לא מעט שנים, אף פעם לא היה לנו טיול כל-כך צמוד, עשרה ימים שבהם שלושתנו צריכים להתנהל בהצלחה ובכיף אחד עם השני. וזה היה מהמם! הרצונות שלנו בדברים הגדולים היו לגמרי מתואמים, ובדברים הקטנים – הרצון והחופש להתפצל, היה זורם ומשותף לכולנו.
קודם כל- כבר ביום הראשון שלנו בהודו, גילינו באופן מפתיע ששלושתנו משוגעים (!!!) על אוכל הודי, ולגמרי בעניין של כמה שיותר חריף ומתובל. כך שרוב הזמן יכולתם לראות אותנו מול הר של אוכל, פשוט מנענעים בראשנו כלא מאמינים לכמה שטעים לנו. עפנו על האוכל.
דבר שני- שלושתנו לקחנו שיעורי נגינה! חן הוביל את המהלך והיה תלמיד מצטיין- שלושה שיעורים על טאבלות. אני הספקתי לעשות שני שיעורים על סיטאר (כלי מגניב! כיסח לי את האצבע). וואווו כמה זמן לא למדתי כלי חדש. איזו הרגשה מופלאה. ארז ממש התלהב מההרמוניום, ואפילו השתעשע ברעיון לקנות אחד הביתה. אבל אחרי השיעור הראשון, אמר שלא היה מספיק מלהיב והם לא המשיכו לדייט שני.
"חן הוביל את המהלך והיה תלמיד מצטיין- שלושה שיעורים על טאבלות"
"כמה זמן לא למדתי כלי חדש. איזו הרגשה מופלאה"
"לא המשיכו לדייט שני"
ההיילייט (נקודת השיא) של כל הזרימה הזו, היה הופעה ספונטנית לחלוטין, שנקבעה, הופקה ושווקה לגמרי בזכות שני אלה. פעם ראשונה שהייתי הבורג הכי קטן ולא פעיל בארגון הופעה, וזה היה כל-כך מרענן! בערב הראשון בעיר, הגענו (בהמלצתו של אמיר- החבר הרביעי בהרכב שלא יכל להצטרף למסע)- לחנות מוזיקה שהיא גם מקום להופעות. אחרי כמה דקות, חן מספר בהתלהבות שבעל המקום הציע שנופיע ומיד כולנו היינו בעניין. איזה כיף!
אחרי שסגרתי עם בעל המקום כמה עניינים לוגיסטיים, ארז לקח על עצמו לגמרי את עניין השיווק: עיצב מודעה, שלח לבעל המקום להדפסה (לא פשוט כמו שזה נשמע), יצא בהתכווננות ונמרצות לחלק פליירים לעוברים ושבים, ואפילו דחק בי לעשות זאת גם.
פייר? התרגשתי. התרגשתי לראות כמה זה חשוב להם. כמה הם בעניין.
שלט להופעה בוואראנסי
בערב ההופעה המקום היה מלא. הערב התחיל בהופעה של נגנים הודיים במוזיקה קלאסית הודית, ואחריהם אנחנו עלינו. קצת חששנו ממה שייצא לנו, כי לא באמת היו שם תנאי סאונד שמתאימים לנו. אני ניגנתי ושרתי בלי הגברה, חן עשה הסבה מקצועית ממערכת תופים לכלי הקשה, וארז התחבר עם הקונטרבס החשמלי – שגם ככה הוא כלי חדש עבורו – למגבר שבקושי הוציא חצי צליל. אבל כמו שאמרתי- היינו במצב רוח של זרימה. והזרימה הייתה מדהימה! הקהל, שהיה מורכב מתיירים מכל מיני מקומות, היה לגמרי איתנו, גם בשירים בעברית. הנגנים ההודיים שהופיעו לפנינו באותו ערב, הצטרפו אלינו לחלק מהשירים באילתור על חליל ועל טאבלה. יצא פיוז'ן מגניב, ונהנינו בטירוף! ליתר דיוק- חן ואני נהנינו בטירוף, ארז היה קצת מתוסכל מהכלום צליל שיצא מהמגבר שלו.
אבל הקהל נהנה מאוד. ות'כלס – בשביל זה אנחנו פה.
ציור של מישהי מהקהל בזמן ההופעה
שוב הודו הוכיחה, שדווקא כשלא מצפים לכלום, קורים דברים מופלאים.
בין הופעה – לארוחה – לשיט בגנגס, המשכתי בניהול המייגע של המשך הטור (סיבוב) הופעות, שטמן בחובו הר של בעיות וחיכוכים לוגיסטיים מול מפיקי הפסטיבלים. השהייה במחיצת חן וארז בעשותי זאת, הייתה מרגיעה, מלמדת ושמרה על שפיותי. גיליתי שקשה לי מאוד לשמור על קור רוח ולנהל את הדברים לא מתוך האגו שלי אלא בדרך שתביא לי תוצאות. גיליתי שקשה לי לא לרקוע ברגליים ולהגיד שאני צודקת, ולהבין שזה פשוט לא יעזור. וכך קרה שלא זזתי מילימטר בלי להתייעץ איתם. כל ניסוח הודעה ביני לבין המפיקים עברה סינון בפילטרים של שני הרגועים האלה. הייתי ממש צריכה לנשוך שפתיים לפעמים בעודי כותבת בנחמדות כשכולי בוערת מעצבים. הדיפלומטיה שהם לימדו אותי להתנהל בה, ממש הצילה אותי, לא רק בימים במחיצתם, אלא להמשך הטור כולו. ואולי גם להמשך החיים בכלל.
.jpg)
לפרק "איך בשלושה חודשים הפך טיול תרמילאות זרוק לסיבוב הופעות של כוכבת" לחצו כאן