Categories
ללא קטגוריה

blind-fullness

ראיתם פעם תזמורת שלמה שמנגנת בעיניים עצומות? מקים ה"בלינד אורקסטרה" הוא דב רוזן אותו אתם מכירים כחבר ומקים להקתtheAngelcy ,אך לא רבים יודעים שהכל בעצם התחיל בהודו...

ההשפעה של הודו על המוזיקה המערבית אולי התחילה עם להקת ה"ביטלס", אבל בהחלט לא הסתיימה שם. למעשה רשימת האומנים שהושפעו ממוזיקה הודית כוללת בתוכה אמנים ולהקות רבות, כמו הרולינג סטונז, ביץ' בויז וסטיבי וונדר.

אפילו עידנים אחרי שנות השישים הסאונד ההודי חדר עמוק לתוך המיינסטרים המערבי באמצעות בריטני ספירס, מיסי אליוט וסייפרס היל. גם בישראל המוזיקה ההודית מצאה לה נחלה במרכז, כאשר אריק איינשטיין הקליט סיטאר ב-1970 לשיר "למה לי לקחת ללב?", הרבה לפני השתלטות "הרוחניקים" על התרבות הישראלית בסוף שנות התשעים.

כאשר מוזיקאים מערביים נחשפים לראשונה למוזיקה ההודית, קשה להם שלא להסתקרן ולנסות להבין מה פשר הקסם הזר, אך המהפנט, לו הם מאזינים. העושר המוזיקלי שאותו הם שומעים לראשונה עם הצלילים, המקצבים והתחכום, גורם להם לרצות לנתח וללמוד אותו.

תובנה מסוג זה התרחשה אצלי עוד בימי לימודי בבית-ספר "רימון". זה היה בסדנה שעסקה במוזיקה הודית, כאשר נגן הסיטאר, יותם חיימוביץ', הסביר לנו על המונח מיקרו-טונאליות, שזהו חלקיק של אוקטאבה (דבר נדיר במוזיקה מערבית, אך נפוץ במוזיקה של המזרח הרחוק). הוא תיאר אותו כ"מרווח העצום שבין דו לבין דו דיאז", המשפט הזה מהדהד אצלי בראש מאז. בכוחה של הארה כזו לשנות גישה של מוזיקאי לנצח ולחדור לכל סולו שאי פעם יבצע.

 

הסקסופוניסט שניגן עם ג'ורג' מייקל צילום: weltsafari

החיפוש אחר הג'אם

על כן, כמוזיקאי הודו תמיד העניקה לי השראה ויצירתיות. הגעתי לשם בשתי תקופות מאוד שונות בחיי ובשתיהן זכיתי לחוות שיאים מוזיקליים, שאם לא אתרפק עליהם, עדיף לי לחזור לשם, כדי לחוות מהם עוד מנה מענגת.

כך, לפני כעשור הגעתי להודו לראשונה והסתובבתי עם ג'מבה גדול על הכתף בחיפוש מתמיד אחר הג'אם הבא. כחלק מנדודיי הגעתי למנאלי, שם ניגנתי עם אדם בן עזרא, שמאז הפך לאחד המוזיקאים הישראלים הבולטים באירופה. בהמשך חיפושיי אחר הג'אם הנכסף פגשתי ברישקש את רותם בר-אור ובאופן זה נוצר הגרעין שהוביל להקמת theAngelcy.

לפני כשנה חזרתי להודו, הפעם כנגן מקצועי בעל נקודת יעד ספציפית – גואה. או, ליתר דיוק, ארמבול. ארמבול שוכנת בצפון גואה ומהווה בית לאלפי תיירים מערביים עוד מימי וודסטוק, כשראשוני ההיפים הגיעו (ונשארו). סקרנותם הטבעית של המקומיים בשילוב יכולתם לקבל את השונה, יצרה מסורת ארוכת שנים של עירוב תרבותי בעל סצנה מוזיקלית עשירה ומגוונת, שאין דומה לה בעולם.

לאחר כארבעה חודשים של נגינה אינסופית בכור ההיתוך הצבעוני של ארמבול חזרתי מערבה, אך היה לי ברור שזה לא סוף הסיפור. לאחר הקיץ חזרתי לעונה נוספת והפעם עם תוכנית ומטרה אחרת: להקים את סניף הודו של הפרויקט המוזיקלי שלי – ה"מיקרוקסטרה" (אשר שינתה שמה מאז ל"Blind Orchestra").

 

"היפים" מהדור הראשון, ארמבול. צילום: דב רוזן

לנגן בעיניים עצומות לרווחה

זה היה לידתו של פרויקט אלתור מוזיקלי שאפתני. ידעתי שבארמבול אמצא את הנגנים הנכונים ואת הסביבה התומכת, כדי להרים פרויקט שכזה. ה- Blind Orchestra היא פרויקט אלתור שבנוי סביב קונספט פשוט, אשר בו הנגנים מכסים את עיניהם ומנגנים בהתאם להוראות המנצח. זאת כאשר נגיעת מקל אחת מסמנת שמותר לנגן ונגיעה נוספת מסמנת להפסיק.

נגני ה"בליינד אורקסטרה" חייבים להיות מן הסתם מאלתרים מנוסים ובעלי יכולת שליטה גבוהה בכלי, כדי להצליח לנגן בחופשיות גם בלי היכולת לראות. המנצח, אשר מוביל את המוזיקה באמצעות מגע השרביט, יכול לנווט את ה'יצירה' ע"י שליטתו באינסטרומנטציה (תיזמור בעברית), אך לא יכול לשלוט במוזיקה עצמה. על כן לעולם לא ניתן לדעת לאן המוזיקה תתקדם.

 בנוסף למורכבות שביצירה כזו, את הפרויקט תכננתי להרים בהודו, שכמו שחלקכם יודעים יש לה נטייה לצחוק על התוכניות שלנו, לדרוך עליהן ועל הדרך ללמד אותנו לשחרר ולזרום. אנחנו, מן העבר השני, לומדים את השיעור ונהנים בצל המושג "שעון הודו", אנחנו נהנים מהחופש הטמון בו ומרמת הספונטניות שהחיים בהודו מאפשרים. ידוע גם כמה קל להתאהב בחיים האלה ולהיתקע בהודו חודשים אחרי תאריך החזרה שתוכנן בתחילת הטיול.

בתוך האווירה הזאת תכננתי להרים פרויקט שמערב כ15 אנשים, בעלי לוחות זמנים שונים, אבל בעלי ערבות הדדית להצלחה של המיקרוקסטרה ארמבול. זה לא היה קל, כמו שניתן לנחש, והקשיים הגיעו בערימות, אבל לבסוף זה הצליח – והתינוק ההודי נולד.

הקהל מהופנט

בהופעות השתתפו כ-20 נגנים מכל העולם, כאשר בין המדינות ש"שלחו" נציג היו יפן, רוסיה, קנדה, וונצואלה וספרד. הקהל רק הלך וגדל מהופעה להופעה, ולקראת סוף העונה הפרויקט כבר הופיע פעמיים בשבוע מול קהל שהופנט, רקד והתפעל מן המחזה והצלילים.

 

צילום:פבלינה שולץ.

 

ההופעה האחרונה בהודו התרחשה במרחב הקסום של Twice in Nature. הרכב הנגנים כלל שלושה ישראלים (נדב לזר, אליה וייס ואנוכי), מולטי-אינסטרומנטליסט קנדי בשם פרוסאד וסאם האירי על גיטרה. בנוסף אליהם, הייתה גם הקומיקאית-שחקנית בשם סיסי פרלינגר (שלאחר מכן גילינו שאין גרמני שלא מכיר אותה מהטלויזיה או מהקולנוע) וכן, גוקאן, זמר גרמני ממוצא טורקי, שהתגלה כמנצח אנרגטי (קשה לפספס בוידאו). אחרון חביב ברשימת המשתתפים הוא הקומיקאי-זמר-ליצן ההולנדי, שהפך לאגדה ארמבולית, זוזו.

ה"בליינד אורקסטרה", סניף הודו, תשוב להופיע בארמבול לקראת סוף השנה. בינתיים ההרכב הישראלי חוזר לפעולה להופעה חד-פעמית ומיוחדת ב-31 במאי במועדון האזור. בין הנגנים יהיו חברי theAngelcy והודנא אפרוביט אורקסטרה. יתרה מזאת, יהיה אורח מיוחד, אמן האלתור והתיפוף, אלון נוימן, שאולי תכירו מ'של מי השורה הזאת?' ו 'מיומנה'.

 

הבליינד אורקסטרה בפעולה.

בליינד אורקסטרה באזור – איוונט

facebook.com/events/1000478723379496?acontext=%7B%22ref%22%3A104%2C%22action_history%22%3A%22null%22%7D&aref=104

עמוד פייסבוק https://www.facebook.com/blindorchestra/?fref=ts

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *