במהלך הטיול בהודו ודאי נתקלתם בלא מעט ציורי גרפיטי ברחובות. תופעת הגרפיטי בהודו מתפשטת, ולא רק ברחובות, אפילו על הסלע בחוף פארדייז ביץ' ליד גוקארנה יש גרפיטי, וגם בכפר קאסול, ליד הנהר. יצאנו לדבר עם כמה מהאמנים הצעירים שעומדים מאחוריי המהפיכה האמנותית הזאת.
מאת: נגה פסו
תרגום: יעלי טל
גרפיטי בחוף פארדייז ביץ’, ליד גוקארנה. צילום: חן יעקובי
גרפיטי ליד הנהר בכפר קאסול. צילום: נגה פסו
אומנות הגרפיטי גדלה מאוד בשנים האחרונות בקרב צעירים הודים ומצליחה להגיע לכל מקום. ציורי הגרפיטי נפוצים בעיקר בערים הגדולות, ויש גם תחרויות. למרות שהגרפיטי הוא חוקי בהודו, צבעים איכותיים עדין אין.
לא על הצבע לבדו. התמונות באדיבות ניק נקייל
ניק נקייל, (Nick Nikhil), אמן גרפיטי שגר במומביי, משתייך מזה שנה לקבוצת אמני גרפיטי ומגדיר עצמו גם כאמן גרפיטי עצמאי, מספר שאת תרסיסי הספריי הוא קונה מגרמניה כי אין בהודו תרסיסי צבע איכותיים לגרפיטי.
הוא וקבוצתו (Devil’s in society) "DIS CREW" מחכים למשלוח צבעים מגרמניה ומקווים לקבל אותו עד סוף השנה לקראת אירוע גרפיטי שתכננו.
ניק נקייל, מתכנן את הצעד הבא.
סומנטרה מוקהרג’י, (Sumantra Mukherjee), אמן גרפיטי שגר בכלכתה, הוא חלק מקבוצת גרפיטי עם שם קצת יותר שמח, הם נקראים : "SUNNY DE-WALL".
סומנטרה מוקהרג’י, אמן גרפיטי בפעולה. התמונה באדיבות סומנטרה מוקהרג’י.
ניק וסומנטרה שונים לא רק בשמות קבוצות הגרפיטי שלהם, אלא גם באופיים – ניק הוא לא רק איש של צבעים אלא גם איש של מילים, ואילו סומנטרה הוא יותר צנוע במילים, אך חזק במשמעותן, הוא פחות מצייר ויותר גוזר… שניהם עושים גרפיטי, אבל בסגנון שונה לגמרי.
הם נענו לבקשתנו להניח לרגע את הספריי, ולענות לנו על מספר שאלות.
הם נענו לבקשתנו להניח לרגע את הספריי, ולענות לנו על מספר שאלות.
איך הפכת להיות אמן גרפיטי?
"חבר ילדות שלי הוא אמן גרפיטי מגרמניה", מספר נקייל. "הוא התחיל ליצור גרפיטי כמה חודשים לפניי. לפני שנה, זיהינו את אמן הגרפיטי הנודע: "LOOMIT", מרסס גרפיטי על קירות בהודו. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו מישהומצייר בהודו… זאק, חבר הילדות הגרמני שלי, התחיל לשוחח איתו, והוא נתן לנו כמה פחיות צבע והתחלנו לרסס איתו גרפיטי.
התגובה שלו הייתה מאוד חיובית על היצירות שלנו וזה נתן לנו השראה להתחיל את אומנות הגרפיטי ברחבי הודו. וככה התחלנו את תרבות הגרפיטי בהודו".
"חבר ילדות שלי הוא אמן גרפיטי מגרמניה", מספר נקייל. "הוא התחיל ליצור גרפיטי כמה חודשים לפניי. לפני שנה, זיהינו את אמן הגרפיטי הנודע: "LOOMIT", מרסס גרפיטי על קירות בהודו. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו מישהומצייר בהודו… זאק, חבר הילדות הגרמני שלי, התחיל לשוחח איתו, והוא נתן לנו כמה פחיות צבע והתחלנו לרסס איתו גרפיטי.
התגובה שלו הייתה מאוד חיובית על היצירות שלנו וזה נתן לנו השראה להתחיל את אומנות הגרפיטי ברחבי הודו. וככה התחלנו את תרבות הגרפיטי בהודו".
איך אתה מגדיר את המקצוע שלך?
סומנטרה מוקהרג’י: "אני צייר, גרפיטי ואומנות רחוב הם הרחבת היצירה שלי למרחב הציבורי".
מיצירותיו של סומנטרה מוקהרג’י, וקבוצת הגרפיטי " Sunny de-wall" אליה הוא משתייך. התמונה באדיבות סומנטרה מוקהרג’י.
מהי קבוצת גרפיטי?
ניק: "אנחנו מציירים ביחד או לחוד – לחברי קבוצת הגרפיטי שלי יש שמות במה משלהם:
ניק: "אנחנו מציירים ביחד או לחוד – לחברי קבוצת הגרפיטי שלי יש שמות במה משלהם:
"Zake", "Sun1"," Cres"," Stak"," Rez", , ואני..".
ניק נקייל, הקבוצה והתוצאה. (התמונות באדיבות ניק נקייל)
"שניים מהחברים בקבוצה נסעו לגרמניה ליצור גרפיטי עם האמן ,"Zebste"", ניק מספר, "הוא אמן גרמני, שבין היתר היה אחראי להקמת אירוע גרפיטי בהודו שנקרא:
INDO-GERMAN URBAN MELA"".
גרפיטי הודי-גרמני, מהאירוע : INDO-GERMAN URBAN MELA"". התמונה באדיבות ניק נקייל
גרפיטי שצויר בפסטיבל "יום המוזיקה הבינלאומי" – " World Music Day" , שנערך באזור באנדרה מומביי 21.6.13. התמונות באדיבות ניק נקייל.
איך אתה בוחר את המקומות בהם אתה מצייר גרפיטי?
סומנטרה מסביר: "יש שלוש סיבות שגורמות לי לבחור מקום לצייר גרפיטי: .1 יותר חשיפה לאנשים. 2. מקום שיתאים לרעיון שעומד מאחורי הציור. 3. מרחב יצרתי גדול".
וניק מוסיף: "כאן בהודו, סצינת הגרפיטי שונה ממקומות אחרים. אנחנו מחפשים קירות לצייר עליהם, ומבקשים את רשותו של בעל המבנה. נדיר למצור גרפיטי לא חוקי בהודו.
אנשים כאן בהודו מעדיפים גישה ישירה ונהנים מהרעיון של יצירות אומנות יפות על קירות המבנים שלהם. ובזכות סביבה תומכת וחברתית, אנחנו תמיד מוצאים קירות לצייר עליהם".
מדוע דווקא החלטת להשקיע ולהתמקד באומנות הגרפיטי?
סומנטרה: "הסיבה שבגללה החלטתי להתחיל ליצור גרפיטי היא כי כך אני מצייר במרחב ציבורי, כאשר הנושא של הציור מופנה לקהל רחב ואפשרות לאינטראקציה מורחבת יותר מאשר בגלריה לאומנות".
ניק: "כולנו כאן ידענו על תרבות הגרפיטי מסביב לעולם, אך מכיוון שלא מייצרים כאן בהודו פחיות צבע לגרפיטי, היה מאוד קשה ויקר להשיג את הצבע. אבל אומנות הגרפיטי היא תרבות חדשה בהודו וההנאה בלהכניס למדינה תרבות חדשה, שווה את המאמץ. משהו אחד מאחד את כולנו, וזוהי האומנות. אחת הסיבות הנוספות שאנחנו יוצרים אומנות על קירות ציבוריים, היא הרצון שלנו שהאומנות תהיה נגישה לדור הצעיר. ובזמן שאנחנו יוצרים בחוץ, כולם יכולים לגשת אלינו ולהתעניין ולבקש הדרכה בתהליך היצירה עצמה. יש הרבה צעירים שמציירים, אך לא על קירות. אנחנו רוצים ללמד אותם את הדרך לגישה אל הקירות וביחד, להפיץ את אומנות הגרפיטי ברחבי הודו".
איזה תגובות אתם מקבלים מאנשים שגרים בשכונות בהם אתה מצייר?
סומנטרה: "יש תגובות מגוונות… גם מצד הקולגות שיוצרים וגם מצד התושבים המקומיים.
חלק מהתגובות מתייחסות לנושא הגרפיטי, וחלקן הן תגובות ויזואליות על עיצוב היצירה…
וכמובן שתגובות רבות מאנשים שהשתמשתי בשטח הפרטי שלהם לצייר את הגרפיטי".
ניק: "אנשים כאן מגיבים בצורה מאוד חיובית לעבודות שלנו, ומעריכים מאוד את האומנות שאנחנו מביאים אל השכונות. הם תומכים מאוד, ורוצים שנמשיך לצייר".
"אנשים מגיבים בצורה חיובית". תמונה באדיבות ניק נקייל
"אני מקבל תגובות רבות מהתושבים המקומיים". התמונה באדיבות סומנטרה מוקהרג’י
אתה בעיקר מצייר בשכונה שלך? בעיר שלך? במדינה שלך?
ניק: "אנחנו כולנו סטודנטים. יש לנו סדר יום מאוד צפוף כדי למצוא זמן לצייר. אבל אנחנו נפגשים כל פרק זמן קצר ומרססים גרפיטי ביחד באזורים של מומבייולעיתים רחוקות יותר, כל פעם שיש הזדמנות להגיע ליריד אומנות בערים אחרות, אנחנו סוחבים איתנו את מכליי הצבע ונוסעים לצייר גרפיטי שם".
ניק: "אנחנו כולנו סטודנטים. יש לנו סדר יום מאוד צפוף כדי למצוא זמן לצייר. אבל אנחנו נפגשים כל פרק זמן קצר ומרססים גרפיטי ביחד באזורים של מומבייולעיתים רחוקות יותר, כל פעם שיש הזדמנות להגיע ליריד אומנות בערים אחרות, אנחנו סוחבים איתנו את מכליי הצבע ונוסעים לצייר גרפיטי שם".
נקייל: "בכל פעם שיש ירידי אומנות; אנחנו סוחבים איתנו את מיכלי הצבע ונוסעים לצייר גרפיטי שם". (בלינק: ניק נקייל).
סומנטרה: "כרגע אני גר בכלכותה, הודו ומצייר על קירות העיר. אני מתכנן ליצור פרויקטים גדולים יותר בערים מרכזיות ברחבי הודו".
סומנטרה ברגע של נחת, מצייר בעיר שלו, כלכתה, ומתכנן ליצור פרויקטים בערים נוספות.
היו מקרים בהם קיבלתם בקשות מיוחדות מאנשים לצייר גרפיטי בשכונות שלהם? ומה הייתה התגובה של אנשים לאומנות שיצרתם?
סומנטרה: "כן, ציירתי כמה גרפיטי למקומות מסחריים כמו מכוני כושר ועל קירות של סטודיו לצילומי אופנה, למרות שבדרך כלל יצירות הגרפיטי שלי לא מתחברות למקומות כאלו".
ניק: "בזמן שאנחנו יוצרים את הגרפיטי על קירות העיר, אנשים ניגשים אלינו ומתעניינים באיך אנחנו יוצרים אותם, ומאין אנחנו מצליחים להשיג את פחיות הצבע ( כמו שציינתי לפני, אין בהודו שום מפעל שמייצר אותם). בכל אירוע אומנות כזה או אחר שמתרחש בהודו, מזמינים אותנו לצייר ציורי קיר גדולים. התגובה של אנשים היא בדרך כלל חיובית, אבל במדינה תרבותית כמו הודו,קצת יותר קשה להכניס את תרבות ההיפ הופ ואומנות הרחוב. עם זאת, למרות שהרעיון זר לאנשים, הם פתוחים לתרבות חדשה , וזהו סימן חיובי להתפתחותה של תרבות האומנות בהודו".
סומנטרה: "כן, ציירתי כמה גרפיטי למקומות מסחריים כמו מכוני כושר ועל קירות של סטודיו לצילומי אופנה, למרות שבדרך כלל יצירות הגרפיטי שלי לא מתחברות למקומות כאלו".
ניק: "בזמן שאנחנו יוצרים את הגרפיטי על קירות העיר, אנשים ניגשים אלינו ומתעניינים באיך אנחנו יוצרים אותם, ומאין אנחנו מצליחים להשיג את פחיות הצבע ( כמו שציינתי לפני, אין בהודו שום מפעל שמייצר אותם). בכל אירוע אומנות כזה או אחר שמתרחש בהודו, מזמינים אותנו לצייר ציורי קיר גדולים. התגובה של אנשים היא בדרך כלל חיובית, אבל במדינה תרבותית כמו הודו,קצת יותר קשה להכניס את תרבות ההיפ הופ ואומנות הרחוב. עם זאת, למרות שהרעיון זר לאנשים, הם פתוחים לתרבות חדשה , וזהו סימן חיובי להתפתחותה של תרבות האומנות בהודו".
נקייל: "במדינה תרבותית כמו הודו, קצת קשה להכניס את תרבות ההיפ הופ ואומנות הרחוב". התמונה באדיבות סומנטרה מוקהרג’י
נקייל: "למרות שהרעיון זר לאנשים, הם פתוחים לתרבות חדשה וזהו סימן חיובי להתפתחותה של תרבות האומנות בהודו".
יש גם נשים הודיות אמניות גרפיטי?
ניק: "יש אחת שאני מכיר, בדלהי".
סומנטרה: "יש מעט מאוד נשים הודיות שמציירות גרפיטי".
האם לדעתכם יהיו יותר נשים אמניות גרפיטי בשנים הקרובות?
ניק: "כיום נשים בהודו לא מורשות להתערבב בתרבות החדשה המתפתחת בהודו אבל אני מאמין שאנשים מתרגלים לרעיון של שינויים בעיר ובתפיסה. ולכן גם נשים מתקדמות ומתחילות להתעניין יותר בגרפיטי, וכולנו מעריכים את זה. כרגע יש רק נשים מעטות שהן אמניות גרפיטי, אבל אנחנו מקווים שבעתיד עוד נשים יציירו גרפיטי. אנחנו מקבלים נשים כשוות לגברים בתחום הגרפיטי… אנחנו מציירים בשביל האומנות, וללא הבדלי מין בין גברים לנשים".
קהג’הל סינגה, (
Kajal Singh), בת 19, סטודנטית בדלהי, היא אמנית גרפיטי מזה שנתיים וחצי.איך ההורים, החברים והחברה בכלל, מגיבה להיותך אמנית גרפיטי?
קהג’הל: "המשפחה והחברים שלי יודעים שאני אמנית גרפיטי, לפעמים הם גם גאים בי על כך. אני לא מוצאת בעייתיות בנשים שמציירות גרפיטי, אבל אני לא מרגישה בטוחה לצאת בלילה לבדי לצייר גרפיטי".
אז את מציירת בקבוצה?
קהג’הל: "אין לי צוות גרפיטי מקומי שאני משתייכת אליו, אבל אחי גם הוא אמן גרפיטי, ואני הרבה פעמים מצטרפת אליו. אנחנו מציירים גם מחוץ לדלהי, בכל מיני פסטיבלים של אומנות".
.jpg)
.jpg)
קהג’הל מציירת בפסטיבל גרפיטי הודי –גרמני : "INDO GERMAN URBAN MELA" (התמונות באדיבות ניק נקייל).איך לדעתך אנשים מגיבים ליצירות גרפיטי?
סומנטרה:"אנשים בדרך כלל מגיבים בצורה חיובית לעיצוב איתו הם יכולים להזדהות. קבלה או דחייה של היצירה גם תלויה אם האדם מתחבר אל המשמעות העומדת מאחורי הגרפיטי.
לרוב, התמונה מעוררת תגובה המונית, שזוהי כוחה של אומנות הגרפיטי".
סומנטרה:"אנשים בדרך כלל מגיבים בצורה חיובית לעיצוב איתו הם יכולים להזדהות. קבלה או דחייה של היצירה גם תלויה אם האדם מתחבר אל המשמעות העומדת מאחורי הגרפיטי.
לרוב, התמונה מעוררת תגובה המונית, שזוהי כוחה של אומנות הגרפיטי".
"כוחה של אומנות הגרפיטי", ציורי גרפיטי שצייר סומנטרה וקבוצת ""Sunny de-wall תמונה באדיבות סומנטרה מוקהרג’י.