פה אנסה לתת טעימה מהודו הרוחנית. מה זה יוגה? מה הפילוסופיה מאחורי זה? למה כל האלים הללו? בהמשך, נדבר יותר לעומק על איפה כדאי לבקר על מנת להכיר פן כזה או אחר. ללמוד לתרגל יוגה, אשראמים, מקומות שניתן להתנדב בהם או סתם תופעות מדהימות שהודו יודעת להציע. תחזיקו חזק, הנה ממריאים...
הודו הרוחנית – חלק א
מקור המשיכה של הודו ללא ספק מורכב מדברים רבים. כל קומבינציה שלא ניקח את זה תמיד תכלול גם את המרכיב "הרוחני" (בכוונה ב " " ). לאחד זה יתבטא בישיבה מול נוף עוצר נשימה ובמתן הזדמנות לעצור לרגע את מירוץ המחשבות, לאחר יהיה זה בתוך אשראמים צבעוניים, תוך מתקפה על כל החושים והרגשות.
הפעם זה לא יהיה פרוזה, כמנהגי בכתב, אלא אנסה טיפה להסביר מהו סוד הקסם הרוחני של הודו (משימה שקשה לעמוד בה), טוב נו, אולי טפח מהתופעה.
הפילוסופיה ההודית
אנחנו מכירים את זה בכל מיני התקלויות עם בני העם ההודי. "שנטי שנטי" "נו פרובלם" ועוד דברים בסגנון. מה עומד מאחורי זה?
הפילוסופיה ההודית היא לכאורה אמונה באלים רבים. גנש הפיל יסיר את המחסומים, שיווה הוא אל החורבן והמדיטציה וכן הלאה. למעשה, המדובר בהיבטים שונים של אותו האל עצמו, שעל פי מסורת היוגה, נמצא בתוך כל אחד מאיתנו ומורגש רק כאשר אנחנו מפסיקים לקשקש ולחשוב.
בפנתאון ההודי קיימים שלושה אלים עיקריים המרכיבים יחד את האל: ברהמה, וישנו ושיווה.
שלושתם מסמלים היבטים שונים של אותה ישות:
האל ברהמה מסמל את הבורא או המארגן (מכיוון שאין ממש בריאה באמונה ההינדית)
וישנו הוא המשמר
ושיווה הוא ההורס במעגל הקיום.
בסופו של דבר, האמונה ההינדית והפילוסופיה של היוגה מתארת מחזוריות של נשמה – החל מהמקום שהיא חושבת שהיא הגוף ועד לנקודה שבו היא מבינה שהיא ההתגלמות האלוהית.
בדרך הנשמה לובשת צורות רבות (גלגול נשמות) וצוברת קארמה – מעשים טובים יקדמו את הנשמה להבנה "וישפרו" את הגלגולים שלה, לעומת מעשים שליליים שישאירו אותה במקום. היוגה היא החיפוש אחרי הכרה עצמית, החיפוש אחרי האלוהי בתוך ה"אני". הוודות מצהירות שהאדם אינו זקוק ל"ישועה", ולעולם אינו אבוד. במקרה הגרוע ביותר, אדם יכול לחיות ללא מודעות לטבעו האמיתי. מקווה ששרדתם עד פה…
דהרמה
אחד הדברים שעומדים בבסיס היבשת הקסומה, קשורים למונח דהרמה.
ניתן לפרש את זה בדרכים רבות. באופן מעשי זה משהו בין "מה הדבר הנכון שעלי לעשות?" לבין ""מה הייעוד שלי?"
דוגמא מעשית לזה תהיה כאשר מציעים לאדם שוחד, והוא מתלבט האם לקבלו. הדבר ה"דהרמי" שעליו לעשות הוא לא לקבל כמובן.
אדם שיעודו בחיים להיות איש חינוך יראה שלא משנה כמה ינסה דברים אחרים, הוא ימצא את עצמו מלמד, כי זו הדהרמה שלו. זה מה שהוא בא לעשות בעולם הזה.
ההודים חיים לפי הדהרמה, יותר מאשר כל עם אחד במערב. אין הדבר אומר כי אין פשע או הונאה, אלא שהאיש הפשוט לא יגנוב גם אם תזדמן לו ההזדמנות לעשות כך מבלי להתפס. לכל אלא המצקצקים בלשונם, זכרו כי בתור טיילים אנו נתקלים בהודים שקיבלו על עצמם את אורך החיים המערבי (עם הטוב שבו ועם גם הרע), ולכן אין הם חיים על פי המסורת ההודית.
הנה דהרמה מתוך ויקיפדיה:
דְהַרְמַה (סנסקריט) או דְהַמַּה (פאלי) משמעותה אמת, המציאות המוחלטת שלהחיים, טבע התופעות. מבחינה אתית פרושה ‘הדרך הנכונה לחיים’ או ‘התנהגות נאותה’ במיוחד במובן דתי. במובן הרוחני, משמעותה היא לעתים קרובות הדרך אל האמיתות הנשגבות יותר.
אז בואו נעשה סדר
יוגה – הכוונה כאן לא תהיה תרגילי מתיחות גופניים, אלא המסע אל תוך עצמך.
הספר המייצג את הפילוסופיה בשלמותה, הוא הבהגווד גיטה שבו מתואר דיאלוג בין קרישנה לארג’ונה, רגע לפני הקרב עלמנת להכריע מי ישלוט על העיר.
ניתן לחלק את היוגה לשלושה נתיבים:
קארמה יוגה
בהקטי יוגה
ג’ננה יוגה
אסביר טיפה על כל אחד:
קראמה יוגה
פירושה שירות לזולת.
הדמות שמייצגת אותה תהיה למשל האם תרזה, שהייתה נוצרייה שטיפלה באלפי ילדים, רובם אגב מוסלמים. היא לא התעניינה להמיר את דתם אלא פשוט לעזור להם.
דרך הנתינה שלה, היא התקרבה אל האמת שלה.
ביהדות, המקבילה היא של מה שידוע בשם צדיקים.
ג’ננה (או ניאנה) פירושה אינטלקט.
הרעיון הוא שבאמצעות המחשבה, נגיע אל מעבר למחשבות.
מי שמסמל את הדרך בהודו הוא רמאנה מהרישי. את הפילוסופיה שלו היתן להגדיר ב- 2 מילים: "מי אני?".
הרעיון הוא שכל מחשבה שעולה בראש, אם תנסה לעלות במעלה זרם המחשבות תגלה שהשאלה היחידה היא "מי אני?".
הטכניקה היא כאשר עולות מחשבות אחרות, אדם לא צריך לעסוק בהן אלא לחקור "למי הן עלו?". לא משנה כמה מחשבות עולות. כל מחשבה שעולה צריכה לגרום לאדם לחקור, בחריצות והתמדה, "למי עלתה המחשבה הזאת?". התשובה שתעלה תהיה "לי". ואז כאשר האדם ממשיך בחקירה "מי אני?", המיינד יחזור למקורו, והמחשבה שעלתה תשקוט. מקווה שלא התבלבלתם פה.
היהדות שמה את הדרך הזו במרכז – הדרך של האינטלקט. הלימוד והאנטיליגנציה מקבלים חשיבות גדולה.
השלישית – בהקטי יוגה , והיא זו האופיינית להודו יותר מהכל.
הכרה והגשמה עצמית דרך דבקות, אמונה ואהבה. כל מטרתו של ה"בהקטה יוגי" היא לפתח אהבה ואמונה בלתי מעורערת באל ובברואיו. ע"י אהבה זו כל המחסומים מוסרים והאני האמיתי נחשף.
רבים בהודו ובעולם טוענים שה"בהקטי" היא הדרך המתאימה והקלה ביותר בתקופתנו להכרה והגשמה עצמית.
אם ראיתם איזה הודי סוגד לעץ, או אולי בקרתם בורנאסי, אז זה בהקטי יוגה במיטבה…
ביהדות, הברסלבים והחסידות הם אלו ההולכים בדרך זו (מצווה גדולה להיות בשמחה…)
בפרק הבא, אספר טיפה על מקומות שמומלצים לביקור בהקשר של כל מה שכתוב פה.