קצת על תחושות, על תכניות לוותר על הרגלים, ושוב תחושות...
בוקר. כרגיל אין לי מושג מה השעה. זה גם הולך ונהיה פחות קריטי, כי לא באמת יש לאן להגיע.
הכל פה מתנהל לפי תחושות. אוכלים כשרעבים, הולכים לישון כשעייפים- אורח חיים בריאותי יותר.
אני כבר החלטתי שאני הולכת לוותר על כמה הרגלים בשובי לארץ. בין היתר יש לי תכניות לעבור מקפה לתה, ואולי גם להפסיק לאכול בשעה מוקדמת יותר ממה שאני רגילה היום.
היום אני עוד לא יודעת מה אנחנו עושים. אני כבר ביום הרביעי בחוף הזה, ואני מופתעת מחוסר התזזיתיות שלי. הייתי בטוחה שאני אשתעמם מהר וארצה לרדת דרומה, בדיוק כמו שהייתי בטוחה שבשלב הזה של הטיול אני עדיין אטייל לבד.
יום האתמול היה מדהים, והטיול לג’ונגל עשה לי ממש טוב (למרות שזה עדיין בחופים, ועדיין מלא תיירים). סופסוןף הרגשתי שאני עושה משהו שהוא קצת יותר אתגרי וקצת יותר חוקר. היו לנו תכניות להגיע בשקיעה לחלק הדרומי של החופים, אך הזמן בצפון התארך, וכנראה לדרום נגיע היום.
הגעתי למסקנה שבטיול כל הרגשות מתעצמים. אתמול הלכתי פעם ראשונה להתקשר הביתה, וגם זה היה אחרי שאודי הזכיר שהוא צריך להתקשר הביתה פעם נוספת. ניגשנו לאיזה חנות אינטרנט/טלפון. התקשרתי הביתה ולא ענו לי. אחרי נסיונות אינספור גיליתי שאמא שלי שלחה לי 2 מיילים של מצוקה. הנסיונות לתפוס את הבית, יחד עם השהות בחנות הזו ומה שקרה שם עשה בי שמות. מעבר לתחושת ההחמצה, הלחץ הזה שגיליתי בבית זרק אותי פתאום חזרה. הסתובבתי עם תחושת מועקה עד שהלכתי לישון….