Categories
ללא קטגוריה

המדריך החלקי לאנפילד – חלק ד או הדרכים האבודות

המלצות למסלולים, איך להיערך לדרך ואיזה מיומנויות לפתח לקראת החיים בהודו על אופנוע. חלק רביעי בסדרת הכתבות שתעיף אתכם בירידות.

  

כתיבה וצילום: עודד קיט
 
טרטור מוכר מייצר פסקול והרוח משילה ממך זכרונות ישנים. הטיפוס על ההר מרגיש אין סופי כשקפיצות בין שני לשלישי משאירות אותך דרוך. כפר ועוד כפר וזה לא נגמר, צ’אי שופס עם כלב מעופש ובלי רכב מקילומטרים הופכים להיות השגרה. אתה מציץ שוב במפה ומתאכזב לגלות שעברת בקושי שליש דרך, אוטובוס כבר לא נראה כאופציה פחות טובה. אתה מניע אותו שוב, קצת עצוב, קצת לבד ובלי שמץ של מושג שבעוד 4 ק"מ הולך להפתח לך מראה שישאיר אותך בוכה מאושר. דמעות שלא היית מרגיש בלילה בחושך על המושב באוטובוס. מהסיבה הפשוטה שלא היית חווה אותו באחד על אחד בלי מחסומים עם שמש מלטפת וכתגמול לכל הסבל שכבר הספקת לשכוח.
עד עכשיו דיברנו על החלק המעשי של חיים עם אופנוע בהודו, הפעם נדבר על מה עושים עם החיים על אופנוע בהודו.
 
 
הודו ענקית! הדרכים בה כל כך רבות שכנראה בגלגול חיים אחד אדם לא יוכל לכסות את כולן ולכן את המאמר הזה הייתי שמח לפתוח לתגובות/ הצעות על מנת שנוכל ללמוד האחד מהשני.
תהליך בחירת נתיב הנסיעה הוא אחד המשימות הכי חשובות ברמת ההנאה שלך מהחוויה עם האופנוע. כשמטיילים על גלגלים הדרך הופכת לקצת יותר מהגעה מנקודה א לנקודה ב. על מנת שתוכל לבנות סיפור דרך שבאמת יגרום ללב שלך להחסיר פעימה ב-70 קמ"ש על הר בין שני עמקים שנפרשים מצדדיך, עליך לפתח שלוש יכולות עיקריות:

1. קריאת מפות – בכוונה השימוש ברבים כי מפת כבישים לרוב לא תהיה כלי מספק להבין איך תראה הדרך. לכל מדינה מתויירת יש גם מפה טיפוגרפית (חפשו אותן בסוכנויות התיירות). המפות האלה יוכלו לתת לכם אינדיקציה על תוואי השטח שתעברו (הררי, שטוח, גבעות). מפות דרכים עם מספר ק"מ בין מקטעים עוזרות גם כן להבין האם הדרך מפותלת יותר מהמעי הדק שלכם או כביש שטוח ומהיר שעושה את הדרך הקצרה ביותר (לרוב אופציה א’ תהיה הבחירה הנכונה).
ערב לפני היציאה ישיבה באינטרנט תוכל לפתוח אפיקים מעניינים ממעוף הציפור של גוגל (השתמשו במצב הלווין ותוכלו לתכנן אפילו את הפסקת הצהריים עם נוף מוזמן מראש). תחקרו כמה דרכים אפשריות ולאחר ניתוח קצר תוכלו לדעת מה יהיה התוואי, הנוף ואפילו המזג אוויר בכל שלב של הדרך.
 

2. אינטואיציה – הודו כל כך חזקה באנרגיות שהיא מקרינה שזה יהיה חטא לא לאמץ אותן ללבך. תחושת הבטן, בטיול נטול זמן ויעדים ומנגד חופש תנועה מוחלט, משמע לתת לדרך שלך לנווט אותך. אם שמעת שם של מקום שחוזר על עצמו מפי יותר מבן אדם אחד, אם אתה פותח מפה ויש דרך/ כפר/ עיר/ מקדש שקופץ לך לעיניים כל פעם, אם יש פניה שנראה לך הכי הגיוני שזו הדרך הנכונה, סע לשם. ככל שתשחרר מהר יותר את המשימות או המקומות שבאת איתם מהארץ ואותם הדברים שתכננת, כנראה שתחווה חוויה יותר אישית ואמיתית שהעולם הכין רק בשבילך.

3. תקשורת –  תלמד לדבר. הנטייה הטבעית תוביל אותך לדלות מידע מאופנוענים וטיילים אחרים, בד בבד עם החוויה שלך עם תיירים תלמד לתקשר גם עם מקומיים (לא ראג’ו מהגסטהאוס, הוא כנראה בא לאזור רק לעונה).
רד מהאולימפוס ושב בקופי שופ הכי מטונף שתמצא, עם ההודי הכי מסריח שתמצא, הוא כנראה ינדב לך פיסת מידע שאלמלא ההבל פה היית מנשק אותו. מצד שני תצפה להמון תשובות שונות ולפעמים גם לשקרים מוחלטים (לא בקטע רע פשוט אין כזה דבר "לא יודע" ברוב הודו). עצה קטנה: אם תזרום מספיק גם תמצא את עצמך מעביר לילות עם משפחות ובמקומות שלא תוכל לדקור על המפה לחברים בבית וזה היופי באופנוע.
 

יש את הדרכים המוכרות פחות או יותר שאין ספק שהן חווייתיות (מנלי-לה, ספיטי קינור, דלהי-פושקר, דרמסלה-קשמיר וכו’) ולכן אחסוך כאן מילים עליהן. אני כן אמנה את 4 הדרכים שלא היה אכפת לי למות בסיומן:

מונדי- שימלה
אם תשאלו את רוב המטיילים, האטרקציה בשימלה תסתכם ב"כן עיר מערבית רק עם קופים", הבעיה היא שרוב המטיילים לא ראו את הדרך לשימלה וממנה. כבישים שנותנים תחושה של אירופה עם ההימלאיה מחייכת ברקע, עמקים ירוקים שמפוצצים את הנחיריים בניחוחות של פריחה ומפלים שנשפכים לכביש. הדרך משימלה לסולאן היא אחת הדרכים הסימפטיות לפתוח את הבוקר במשחקי מחבואים עם השמש. אוויר הרים צלול כיין מקבל משמעויות חדשות.
 

 
 
 
 
רג’סטאן
פשוט רג’סטאן. אל תסתפק רק בפושקר, סע עד ג’ייסלמר. לא יודע אם אי פעם עוד יצא לך לנסוע על כביש ולעקוף פיל, אבל רג’סטאן תהיה שם כדי לספק את זה. מדבריות פתוחות בכבישים ישרים שרק עדר כבשים חוצה יכול לעצור אותך מלעוף על עצמך. למרות המרחקים הגדולים מעיר לעיר הזרימה בנסיעה שונה ממקומות אחרים בהודו מהסיבה הפשוטה שאין לך כלום בדרך. לחובבי המהירות וצחיחות.
 
 
אוטי
פנינה על הר שבעזרת האופנוע הופכת לגן שעשועים שלא תרצה לעזוב. עיר קטנה ומתויירת בעיקר על ידי הודים אך מסביבה כפרים ציוריים הפרוסים על גבעות. מפעלי אריזה לירקות הם תחנות צבעוניות ומומלצות בחום. חפש את ה
WMCA לישון בו. קח מפה של האזור ממשרד התיירות (במרכז העיר), תחקור, תסתובב והכי חשוב תדלק לפני שאתה יוצא כי לא תרצה לעצור.
 
 
 

קאסר דיווי- רישיקש
קודם כל קאסר דיווי, חלום בפני עצמו. זרימה לאורך הגנגס מהרקיע השביעי בשיוט עם מנוע מכובה בירידה של קרוב ל-50 ק"מ, שמה שקדם לה היו שדות אורז על צלעות הר, מעברי מים ידידותיים, עמקים פתוחים וכבישים מפותלים בינות העצים. מקומיים חייכניים ומגוונים, פרפרים שנמרחים לך על המצח והמון ירוק. חלק את הנסיעה ליומיים וסע לאט – זו נסיעה שתרצה שתצרב לנצח. 
 
 
 
 

הדרכים שבהם תבחרו ימירו עצמן ביום מן הימים לזכרונות. ככל שהדרכים יהיו פחות שגרתיות, מלאות בהתקלות, בעלות מפגשים ארעיים ואותנטיות כך מאגר הזכרונות יגדל. ההנאה מהדרך היא הסיבה שבגללה קניתם את האופנוע, מצו את ההנאה הזו עד תום.
 
 
לכתבות קודמות בסדרה:

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *