אז לאן עפים הישראלים כשהאגם קפוא? ॐ צוות הודו יצא לבדוק אם יש ברבורים בפושקר, אבל מצא שהם נדדו דרומה ॐ אלו שנשארו מספרים לנו על דברים שאמא הודו לוחשת להם דווקא כשהם לבד בכפר המכושף הזה!
כתיבה: אדיר בן יוסף
"Everybody chelo goa" מספר לנו השבוע סוקה, בעל גסט האוס שבכפר פושקר, רג’סטאן. ממש עכשיו, כשפברואר מתחיל, כולם בדרום ואנחנו במערכת "הודו-סי-או-אי-אל" החלטנו לשחות נגד הזרם ולבדוק מה קורה במקום המיסטי הזה שבמרכז הודו, כשחדרי הגסט האוסים ריקים למדי, וסיר הצ’אי לא מתרוקן עד הסוף.
לפני חודשיים המקום היה מלא עד אפס מקום, ועוד חודש יתמלא שוב עת יחזרו צפונה הנמלטים מחום הדרום בדרכם אל ההרים. בינתיים, דווקא עכשיו, אנחנו מוצאים בפושקר אנשים מעניינים מאוד, אולי הכי מעניינים, שמטיילים קצת אחרת.
פושקר היא עיירה רגועה בעלת אופי כפרי ונחשבת לאחד מחמשת המקומות הקדושים ביותר לדת ההינדו. כמובן, שחוץ מההינדים תוכלו למצוא שם גם את חסידי הדת שסוחפת אחריה קהל מאמינים יוצא דופן: הישראליאדה.
הכפר הקטן שוכן לגדותיו של אגם קדוש, שהטבילה בו נחשבת בעלת סגולות ריפוי לגוף ולנפש (אבל שלא תטעו – אנחנו לא היינו מצחצחים שם שיניים). בכפר הקטן תוכלו למצוא שוק עתיק הבנוי ממבוך של סימטאות שבהן מקדשים, אשרמים ובתים ישנים בסגנון רג’סטני מפואר עם מרפסות וקשתות.
אגם פושקר. לא צחצחנו שם שיניים, אבל עשינו דברים אחרים
יהונתן אשלג, מטייל בן 28 מפתח תקווה, נמצא ממש עכשיו בפושקר "אני לא הישראלי היחיד פה, אבל יחסית למה שהיה לפני חודשיים-שלושה זה מעט מאוד", הוא מספר. "על אף שביום בהיר ונעים ובלילה די קריר צריך להתלבש חם בלילה".
בדקנו ויהונתן באמת לא לבד: גם בת שבע אוקון, בת 27 מהקריות, נמצאת כבר חודש בפושקר. "אני לא היחידה", היא ממהרת להרגיע. "אני אולי היחידה שכבר הרבה זמן פה". זה כבר הטיול השישי של בת שבע והיא באה להיתקע במקומות. "אני לא באה בתור תיירת, אני רואה את הצד האחר", היא מסבירה. "אני באה לפה לחברים ספציפיים, למקומות ספציפים שאני מכירה כבר הרבה שנים".
אשלג. יודע להתחבר למקומיים הבחור הזה
בכפר פושקר לא צורכים בשר, ביצים ואלכוהול. אז מה כן אפשר לעשות? שאלנו את המטיילים (אותנו זה לא מעניין, אנחנו מקנאים בהם בכל מקרה). "אפשר ללמוד פה מוזיקה, כל מיני קורסים של יוגה, בישול", מספר יהונתן. "אפשר ללמוד לרכב על אופנועים ואפילו קורס מסאז’. האווירה פה מדהימה".
גם בת שבע מזהה את הקסם של המקום. "באים לכאן להירגע", היא מתארת. "אין פה יותר מידי טיולים. בהאמפי למשל משכירים אופנועים, עושים טיולים, רואים נופים. פה זה לא ככה – יש כמה מקדשים שנחמד להיכנס לראות אותם, יש את המרקט שהוא צבעוני ומלא בתכשיטים, בבגדים, בבדים וצעצועים".
יהונתן מעדיף את השטח על פני השווקים. "זה מקום מדהים לקחת אופנוע ופשוט להסתובב באיזור",הוא אומר. "הרבה אנשים לא עושים את זה, הרוב לוקחים את האופנוע ונוסעים בתוך פושקר, אבל האיזור פה מסביב מדהים. אם יוצאים עשר-עשרים דקות מחוץ לכפר, עצם הנסיעה היא חוויה. הדרך היא אחלה ונוחה". האמת היא, שבדיוק תפסנו את יהונתן כשחזר מרכיבה שכזאת. "נסעתי לכיוון אחד לאג’מר וחזרתי מהכיוון השני", הוא מתאר. "לקח לי שעה, אולי שעה וחצי… חוויה!"
המציג אינו פושקרי, אבל יש לו שפם גדול
ואם כבר כלי רכב מנצחים, הארי אום, מורה יוגה אוסטרי ומהנדס, שהוא גם בחור לענין – נוסע כל שנה להודו, ועוד עם טרנזיט! (ואנחנו אומרים: יש לו גם שם שכל גורו היה מאחל לעצמו). הוא נסע דרך איראן ופקיסטן, ומגיע למקום הזה כל חורף.
למה דווקא לפושקר?
"יש כאן הרבה מקומות מדהימים להיות בהם. מקומות ליוגה, מקומות להירגע, ויש גם את ההולי, חג הצבעים שמתחיל עוד מעט. בסתיו מתקיים גם פסטיבל הגמלים שהוא אחד פסטיבלי החיות הגדולים ביותר בעולם. בין הפסטיבלים אפשר לעשות גם קניות.
ומה בעיקר?
"האגם שלה. פושקר היא עיר עתיקה ותענוג לעיניים: יש הרבה מקדשים והיא מקום מאד רוחני. אין תנועה, אין ריקשות. מעט מאד אופנוענים ויותר אנשים שהולכים ברגל. מאד שקט".
הארי אום בשעת בין ערביים
הגסטהאוס הטוב ביותר הוא הזול ביותר ?
בפושקר יש הרבה גסטהאוסים טובים, אחד מהם, למשל, הוא המקום של סוקה. "זה עשר דקות מהשוק ויותר שקט פה", מספר הארי אום שמתארח שם.
יהונתן מתארח ממש באותו גסטהאוס. "לסוקה יש אחלה מקום", הוא ממליץ. "יש לו פה גינה עם פאפאיה ובזיליקום, ויש זולה גדולה שאפשר לשבת בה עם צל. בכל הגינה פזורים בנגלו כאלה מגניבים עם גג מקש וציפורים בפנים. מאחורה יש חדרים יותר שקטים עם שירותים ומקלחת. מי שמחפש את התנאים הנוחים יש לו גם אינטרנט ופלייסטיישן והכי חשוב – כל ערב יש פה מדורה. יש מטבח פתוח 24 שעות, אז מי שנתקע רעב (קורה הרבה בפושקר) שידע שהוא יכול לבוא לפה.
אפשר לשבת כל לילה סביב המדורה, וזה תענוג, ממש תענוג, במיוחד עכשיו שקר. אני הייתי פה לפני חודשיים וחצי, לפני שהיה קר, והיה כיף לשבת במדורה, אבל עכשיו זה פשוט תענוג! יש פה גם עירבוב מאוד טוב של ישראלים ולא ישראלים".
ישראלים ולא ישראלים, תיירים מאירופה, אפריקה או המזרח התיכון – ההבדל התרבותי בינינו לבין האירופאים לא משחק אצל סוקה תפקיד. "האמת שסוקה עצמו עובד על זה חזק מאוד, והוא לא נותן לישראלים להיות פה בינם לבין עצמם", מספר יהונתן. "הוא לוקח אחד מהם ואומר: ‘בוא תכיר, זה חבר שלי רודריגו מספרד’. הוא בא לוקח את ההוא ואומר לה ‘בואי תכירי זה יהונתן’. הוא מאוד מקרב את כל האנשים ביחד. בגלל זה יש פה גם את החיבור הזה ויש פה שולחן שח ענק, עם כלים גדולים כאלה. כל כלי בגודל של פחית קולה. מקום ממש מגניב".
המקום של סוקה – מדורה בלילה ושילוב של אירופאים עם ישראלים
אפשר לטייל שם לבד? גם בנות?
בהודו, אתה אף פעם לא באמת לבד. בין אם אתה מטייל סולו או עם חברים, האווירה תמיד תעטוף אותך, ואופציות להתחברויות חדשות יצוצו מכל עבר. כשאתה מטייל לבד, מסבירים המטיילים שלנו, הפתיחות להכיר עוד אנשים גוברת אפילו יותר. "ההמלצה הכי גדולה שלי זה שכל אחד, גם אם הוא מגיע עם חברים או בזוג, יקדיש איזושהי תקופה מהטיול ללבד. כי כשאתה לומד לטייל לבד אתה לומד על עצמך הכי הרבה. וכל בחירה שאתה עושה היא נטו שלך, ממה לאכול, דרך איפה לישון ולאן ליסוע. אני ממליץ לטייל לבד מינימום חודש ולא באותו מקום אלא לטייל".
בת שבע מזכירה שהבחירה תמיד בידיו של המטייל "אם אתה רוצה להיות לבד, אתה לבד אם אתה לא רוצה אז אתה לא לבד" מסבירה בת שבע. "נכון שלאישה זה קצת יותר קשה לטייל בהודו לבד, ההודים הם לפעמים די מטרידים וחוצפנים ושולחים בך מבטים וזה לא כזה נעים. בכל זאת, אפשר להתמודד. בטיול הראשון את מקבלת שוק לאיזו תקופה של כמה שבועות ואז את מבינה את זה ונכנסת לעניינים.
"העובדה שאת אישה לא אמורה למנוע ממך לטייל לבד", היא ממשיכה. "לא שיש לי חס וחלילה בעיה עם הרבה ישראלים אבל אתה יודע, לפעמים הם בחבורות של עשרה אנשים וזה קצת קשה כי אתה לא יכול לבוא לדבר איתם. הם מאוד סגורים בתוך עצמם, בשיחות פרטיות, מה שנובע מעצם היותם חבורה גדולה". ואין כל רע בלטייל ככה, כפי שאמר המשורר: "עוף על הטיול שלך" מיד אחרי שטבל בגנגס.
גם יהונתן מסכים שהישראלים צריכים להיפתח. "המסר הכי גדול שאני יכול להעביר לישראלים שמגיעים לפה הוא לנסות ללמוד קצת הינדי או את השפה המקומית של איפה שהוא נמצא, זה פותח אותך לתרבויות אחרות. אפשר ללמוד גם את הסולם המוסיקלי ההודי, בסך הכל אנחנו לא באים להודו לדבר רק עברית אלא להיפתח לתרבויות אחרות". ואנחנו מצטרפים אליו.
בת שבע – טיול הבא טיול שבע!
ובנות? לפי בת שבע, אין שופ בעיה בלטייל לבד. היא עושה את זה ממש עכשיו: "אמנם על פושקר יש לי דברים פחות טובים להגיד: הגברים הפושקרים ההודים יכולים להיות מסוכנים, ויש כאלה שמתחילים עם כל בחורה ומנסים להשכיב אותה. הם לא כאלה תמימים. לא שמדובר בסכנת חיים, אבל זה לא נעים. לא צריך לסמוך פה על כל אחד. וגם אם יש מישהו שאתה חושב שהוא חבר שלך תמיד נהג בעיקרון ‘חשדהו וקפדהו’".
אז בשורה התחתונה, בנות יכולות לטייל לבד בהודו?
"זה נחמד לטייל לבד אבל צריך להיות נורא חזקים ונורא חכמים. נגיד, לבן-אדם תמים או למישהי צעירה שאין לה הרבה ניסיון חיים לא באמת הייתי ממליצה. או שלפחות צריך לברר לאן אתה נוסע, כי רישיקש למשל זה מקום שכן אפשר לטייל בו לבד בכיף. יש מקומות שצריך תמיד להיזהר ולפקוח עיניים. יש לי חברים הודים שאני ממש ממש אוהבת, אבל בגלל שאני פה כל כך הרבה זמן אני רואה את הדברים גם בעיניים שלהם. יש דברים מסוימים שקורים שהם לא נעימים, יש בנות שנופלות פה ונישבות".
אז מה את אומרת לבנות? לא לטוס להודו?
"לטוס להודו! בטח לטוס להודו! חובה לטוס להודו! אבל לא להיות תמימות ולהיות עם הרגלים על הקרקע במיוחד אם הן לבד. אני מציעה גם להיזהר באוטובוסים וברכבות – שלא יגנבו או ירמו אתכן. אפשר וכדאי לטייל לבד, לפעמים צריך למצוא גם את הקבוצות. כי אנשים באים להודו וכולם בטוחים שהכל רוחני וכולם נורא טובים ושזה מן גן עדן ורוד, אבל זה לא תמיד ככה".
אדיר בן יוסף, מנהל באתר, הוא סאדו-באבא מודרני מערבות השרוןתוכלו למצוא אותו נע על ציר אמסטרדם-דלהי-נתניה עם עט ביד
וחיוך צבעוני מראסטה לראסטה.
אם אתם רוצים להשתתף בכתבה הבאה, לחצו על התמונה ושלחו לו הודעה 🙂