הודו תמיד היתה מוקד רוחני ופילוסופי עבור מטיילים רבים. איתמר גורדין כותב על הקשר שבין "כוחו של הרגע" על פי אקהרט לבין הטיול בהודו שאנחנו אוהבים.
המורה הרוחני, אקהרט טולה, מספר שהוא הגיע להארה מתוך המחשבה שעורר בו המשפט: "איני מסתדר עם עצמי". לפתע הוא הבין שישנם שני רבדים של אישיות: "אני" ו"עצמי", ורק אחד מהם זה הוא באמת. אני חושב שזוהי התמצית המבטאת את כוונת מילותיו של אקהרט טול בספריו ובהרצאותיו מסביב לעולם.
בספריו תוכלו לקרוא על האגו ששולט ברובנו ותופס את כל תשומת ליבנו עד לכדי הזדהות מלאה עם ה"סיפור שלנו" שאנחנו מספרים לעצמנו- מה אנחנו כן ומה אנחנו לא, ועם מה אנחנו מסכימים או לא מסכימים, למשל. שיש מודעות נוכחת שהיא האני האמיתי שלנו ובעזרתה נוכל לצפות על דפוסי החשיבה וההתנהגות של מוחנו וגופנו- שהם רק חלק ממי שאנחנו באמת.
צילום: מתוך ויקיפדיה
את הקשר הישיר בין אקהרט להודו אני מוצא בעיקר בדבר העיקרי שעליו מתבסס אקהרט- כוחו של הרגע הזה. האנושות המערבית רגילה להיות במצב מתמיד של חשיבה על העבר או על העתיד. אבל מה עם עכשיו? הדבר היחיד שקיים הוא עכשיו. לא אתמול ולא מחר.
השינוי לתפיסה טמון ביכולת להיות נוכח. ללא שיפוט. פשוט להיות צופה אשר חווה את הקיים שעכשיו.
ומה הקשר להודו? אני חושב שאפילו ללא הסבר אנשים מבינים. הודו ידועה כמקום שנוסעים אליו כדי "לגלות את עצמך" ו- "להיות רוחני יותר", את זה כולם שומעים אחד מהשני. הודו יכולה לשמש שער כניסה לממד הרוחני מהרבה סיבות – אם זה מהנופים עוצרי הנשימה ש"יכריחו אתכם" להיכנס אל תוך הרגע הזה ועשויים לעורר תחושה של שלווה עמוקה מאוד,
אם זו העובדה שתוכלו להבחין בהודים מאושרים או שלווים אף על פי שהם חסרי כול מבחינה חומרית ולהבחין בממד גדול יותר שנמצא בתוכנו, אם זה לפגוש בדרך הרבה אנשי שיחה שימלאו אתכם בחיוביות ובשפע פנימי.
אם זו העובדה שתוכלו להבחין בהודים מאושרים או שלווים אף על פי שהם חסרי כול מבחינה חומרית ולהבחין בממד גדול יותר שנמצא בתוכנו, אם זה לפגוש בדרך הרבה אנשי שיחה שימלאו אתכם בחיוביות ובשפע פנימי.
כמובן שהכול יכול להיות גם הפוך- התנאים הירודים שאליהם אינכם רגילים עשויים להלחיץ אתכם או לגרום לכם לחלות. אתם עשויים להתעצבן על הודים מסוימים שתרגישו שאינם מבינים מה אתם רוצים או לא מקשיבים לכם. אתם עשויים להילחץ גם מהדרכים הארוכות שיש לעבור לעיתים בין מקום למקום. או להיות חשדניים כל הזמן כלפי אנשים שאתם פוגשים בדרך. בסופו של דבר, כאשר תגיעו להודו- כל העובדות יקרו: יהיו רגעים של לחץ,רגעים של שלווה, רגעים של שמחה ורגעים של עצב, ומה לא. התפעמות, התרגשות, עצבים, התחדשות, עייפות, מוטיבציה וריקנות.
השאלה במה תבחרו. האם תבחרו להתנתק משיפוט מצבים ותשלימו עם העובדות שבכל מקרה יקרו ותקבלו באופן מלא את הרגע זה? או שתתנגדו למצבי החיים שבהם תיתקלו בדרכיכם ותגידו לעצמכם "כך זה לא אמור להיות"?. האם תוכלו לקבל את העובדה שאתם כבר אתם, ולא משנה מה יספרו לכם או מה העצמי שלכם יספר לכם או מה יקרה בדרכיכם?
האם אתם תוכלו לצפות על העצמי שלכם ולא לתת לסיפור שהוא ממציא בכל רגע נתון בחייכם להשתלט עליכם?
בכל פעם שתוכלו- תגלו מרחב עצום של שלווה ותתמלאו בתחושה של קסם.
האם אתם תוכלו לצפות על העצמי שלכם ולא לתת לסיפור שהוא ממציא בכל רגע נתון בחייכם להשתלט עליכם?
בכל פעם שתוכלו- תגלו מרחב עצום של שלווה ותתמלאו בתחושה של קסם.
כתיבה: איתמר גורדין