קורונה בהודו: מטיילים מגיבים מהשטח

הפיקה: תום אלרום | עריכה: סיגל קריב

 

רעות צוברי | ממבשרת ציון | כרגע בוורנאסי | מטיילת חודש וחצי בהודו

 

מרגישה את הקורונה בהודו ? איך שם מהבחינה הזו?

ממשלת הודו נוקטת פעולות על מנת להשתלט על התפשטות הקורונה. כרגע אני נמצאת במדינה שסגרה כניסת תיירים החל מה-20.3, המקומיים מאוד חוששים מתיירים והמשטרה אסרה על גסטהאוסים לקבל תיירים. מי שכבר נמצא בגסטהאוס, מחויב להישאר שם עד ה-15.4 אחרת יאלץ לעזוב את הודו. שדות התעופה ייסגרו בין התאריכים 22-29.3, אז מורגשת הפאניקה גם ברחובות, גם מבחינת היחס מבעלי הגסטהאוסים וגם מהרשויות. התיירים והמקומיים נוקטים באמצעי זהירות כמו מסכות, נשארים ביעד שהם נמצאים בו כרגע, ומתעדכנים מדי יום דרך החדשות לגבי כל ההתפתחויות.

 

איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

די מתסכל ואפילו מעט מדכא לשמוע על המצב בארץ, אבל אני שומרת על אופטימיות זהירה. כרגע אני ממשיכה במסע שלי, למרות שחלק מהישראלים החליטו לחזור ארצה, ואני מבינה גם את ההחלטה שלהם. המשפחה שלי תומכת בי ומעדכנים אותי כל העת במצב בארץ, בהודו ובכלל. הם יודעים שאני שומרת על עצמי, לא ממשיכה ליעד הבא, מקפידה מאוד על היגיינה אישית ודואגת להמנע מלהגיע למקומות הומי אדם.

 

מה את חושבת על כל המצב הזה? איך מרגישה ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

אני חושבת שזה זמן טוב לחשבון נפש אישי, לאומי וגלובלי. הזדמנות טובה “לחשב מסלול מחדש” לגבי הבחירות ודרך החיים שלנו. מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה, ומודה על ההזדמנות שניתנה לי להעביר את הזמן שלי כאן בתקופה המאתגרת הזאת, וללמוד ממנה.

 

 

עמרי שהרבני | בן 23 מגבעתיים | כרגע מטייל בדרמסאלה | נמצא בהודו 3 שבועות

 

מרגיש את הקורונה בהודו ? איך שם מהבחינה הזו?

באזור הזה כמעט ואין תיירים, רוב האנשים עם מסכות על הפנים והמסעדות ובתי הקפה ריקים.

בתקופה הזאת חנויות וסדנאות אמורות להתחיל להיפתח פה ובמקום זאת, הרבה מקומות נשארים סגורים.

 

איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

מפתיע לשמוע על המהלכים שננקטים בארץ, כיוון שהם שונים מאוד ממה שקורה בהודו כרגע. כמובן שכל העניין משפיע על השהות, יש המון דיבורים בין אנשים האם לחזור לארץ או להמשיך לטייל. קניתי כרטיס לארץ לסוף החודש – למרות שהתכנון היה לחזור רק עוד כמה חודשים. המשפחה תומכת בהחלטה אך לא לוחצת לחזור כמה שיותר מוקדם.

 

מה אתה חושב על כל המצב הזה? איך מרגיש ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

המצב מאוד מבאס ומסובך בגלל שאי אפשר לדעת מה יקרה מחר ומה יהיו ההנחיות וגם מספר הטיסות מאוד מצומצם ושומעים על מקומות שמתחילים להיסגר. הייתי מאוד רוצה שעוד כמה ימים כל הטירוף הזה ייגמר ויהיה אפשר להמשיך בשגרה, לטייל ולהנות עוד מהמקום הקסום הזה שקוראים לו הודו.

 

 

 

נועה בן דיין | בת 25 מאשדוד | נמצאת כרגע בטוש, עמק פרווטי | שלושה וחצי חודשים בטיול

 

מרגישה את הקורונה בהודו ? איך שם מהבחינה הזו?

בהודו יש תחושה של בריחה מהקורונה.

 ממש כמה ימים לפני שהנגיף התחיל לתפוס תאוצה, הרגשנו שעומד להגיע גל של לחץ ועלינו צפונה (פרווטי), כרגע פה יש יותר שקט אבל כל הזמן מגיעות שמועות (רובן לא מבוססות) על סגירת גסטהאוסים, סגירות שמיים וכד' – שמכניסות לפאניקה.

 

איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

‏ההבנה על הכאוס בארץ מותירה הרבה בלבול. כמובן שבא לי להיות עם האנשים שיקרים לי בשעות כאלה מלחיצות, אבל אני מוצאת את עצמי נקרעת כי אני מרגישה שאני בשיא מבחינת החשיבות בתהליך שלי באופן אישי.

 מאמינה שכל מי שמגיע להודו, מגיע על מנת לעבור תהליך מסוים, לחוות משהו שונה ונראה שכל מי שנשאר, פשוט לא רוצה לקטוע את הדרך המטורפת שעשה.

למזלי יש לי משפחה מדהימה ותומכת, שסומכת על תחושות הבטן שלי ומאפשרת לי לבחור. יכול להיות מאוד שזו טעות להשאר, אך כרגע אני לא מרגישה שזה נכון לי לחזור.

 

מה את חושבת על כל המצב הזה? איך מרגישה ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

כל המצב הזה כמובן מפחיד אבל קיימת ההבנה שכמו כל תקופה בחיים, גם זה יחלוף. אין ספק שלמרות הלחץ באוויר פה, אנחנו עדיין בבועה ונמצאים במציאות אחרת לגמרי מהעולם, וכנראה שיותר קל לדבר ככה מפה.

חשוב לי לציין שאני אדם רציולי ובמידה ותהיה דרישה חד משמעית למטיילים לחזור, אני אחזור. מאחלת לכולם בריאות הגוף והנפש, מקווה שהכל יגמר במהרה ואנשים ישובו לחיות ולטייל בבטחה.

 

 

שלומי תוהו יחיאב | מרמת גן | נמצא כרגע בוראנסי | מטייל חודשיים וחצי

 

מרגיש את הקורונה בהודו ? איך שם מהבחינה הזו?

הקורונה מורגשת בהודו, בעיקר במקומות ציבוריים ששם ניתן לראות אנשים עם מסכות. התודעה לגבי הנושא גבוהה מאוד ורבים בוחרים לפעול גם בנושא.

 

איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

מתסכל לשמוע קצת מה קורה בארץ, זה גורם לי לרצות להישאר כאן למען האמת.. אין לי כרגע תאריך חזור, אבל אני מתכנן לחזור כשהמצב יירגע. המשפחה והחברים קצת חוששים, אבל מקבלים את הבחירה להישאר.

 

מה אתה חושב על כל המצב הזה? איך מרגיש ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

אני חושב שהמצב הוא שלב אחד אחרי קריאת השכמה. ושעל האנשים להתעורר ולחשוב איך הם יכולים בעצם לפעול למען כדור הארץ כדי שדברים כאלה לא יקרו יותר. הכל עניין של קארמה.

 

 

נועה סימן טוב | בת 25 במקור מרמת ישי, אך לפני הטיסה להודו גרתי בצוקים תקופה | טיילתי כ7.5 חודשים, וכרגע אני בבידוד בבית של אמא

 

מרגישה את הקורונה בהודו ? איך שם מהבחינה הזו?

אני יכולה להגיד שבערך עד ההולי – 10.3 , ממש לא הורגש כלום! אני היתי בארמבול עד החזרה שלי הביתה. שם זה סוף העונה אבל יחסית היו עוד הרבה מטיילים, לא המון ישראלים אבל המון אנשים מכל העולם. אווירה טובה, בקושי דיברו על הקורונה, חגגנו את ההולי ושם היה בן אדם אחד עם מסכה וזה היה סופר מוזר ומצחיק…. ביום חמישי ה12.3 לקחתי רכבת מגואה לדלהי ואז כשהגעתי לדלהי התחלתי קצת להרגיש , ראיתי הודים ברחובות עם מסכות וגם הרבה תיירים עם מסכות, אנשים התחילו לשנות כרטיסי טיסה.. טיסות התחילו להתבטל ואלה בדיוק היו הימים שהודו סגרה כניסות ושינתה לכל מיני אנשים את התכניות. בשדה בדלהי, בחזרה הביתה, כבר היה ממש טירוף וגם ההודים, נהגי המוניות וכו כבר היו במודעות ודיברו איתנו על הקורונה, זה היה ברדיו והיה ניתן לראות שההודים היותר 'מערביים' מתחילים להכנס ללחץ.

 

איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

לשמוע על כל מה שהיה בארץ מהודו עבורי היה קצת 'מוגזם', כיאה למדינת ישראל.. לחץ.. אווירה של הפחדה.. לא לקחתי את זה יותר מדי קשה… היתי מנותקת מחדשות וקיבלתי בעיקר עדכונים מאמא שלי. אני קניתי את כרטיס הטיסה הזה לפני חודש בערך בלי שום קשר לקורונה אלא בגלל משהו משפחתי וברור לי שאם לא הייתי צריכה לחזור, היתי מבטלת אותו ונשארת בהודו עד שהמצב הזה  יעבור . למרות שהמשפחה מאוד שמחה שחזרתי במצב המורכב הזה ורצתה שאהיה קרובה – לי ברור שלהיות בהודו, באיזו פינת טבע, זה הכי טוב שאפשר לבקש.

 

מה את חושבת על כל המצב הזה? איך מרגישה ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

אני חושבת שאו שיגיע סוף העולם… או שבקרוב הכל ייגמר וכולנו נלמד שיעור גדול על החיים. בנתיים אני בהודיה על המסע שהיה לי ועל מסע הבידוד שלי. מקווה שכולם יהיו בריאים ושנדע לקבל את מה שהעולם מביא לנו.

 

 

עדן בר | בת 23 מקריית טבעון | כרגע בוארנסי| מטיילת חודש וחצי בהודו

 

מרגישה את הקורונה בהודו ? איך שם מהבחינה הזו?

לקח זמן עד שהורגש כאן כל העניין, ויום בהיר אחד כשהייתי בהאמפי, יצאה הודעה שהגסטהאוסים והמסעדות צריכות להסגר. כרגע זה מורגש בעיקר, כי באמת המון מקומות לא מסכימים להכניס תיירים (ממש פינו אותנו בהאמפי וגם בוארנסי 4 מקומות שונים לא הסכימו לקבל אותי..) ברכבות המון אנשים עם מסכות וסטודנטים שדיברתי איתם ברכבת, חוזרים לבתים כי האוניבסיטאות נסגרות. אז יש תחושת לחץ מסביב.

 

איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

המשפחה רוצה שאחזור הביתה כי גם טיסות מתבטלות כל הזמן.. טסתי עם כרטיס פתוח בכוונה לטייל תקופה ארוכה אך בגלל המצב החלטתי לחזור לבינתיים ולנסוע שוב להודו כשהעניינים יירגעו ויחזרו לשגרה.

 

מה את חושבת על כל המצב הזה? איך מרגישה ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

המצב הזה מפתיע את כולנו , מבחינתי כרגע אני צריכה לזרום עם מה שקורה ולתת למציאות לשנות את התכניות שלי, גם בבידוד טמונות הזדמנויות רבות לזמן איכות עם עצמי, לקרוא, לנגן, לנוח . והכל זה חלק מהמסע של החיים. אומרת תודה על מה שיש ועל זה שיש לאן לחזור . כל העולם מתמודד כרגע עם משהו גדול ולא צפוי וכל מה שמבקשים ממני זה לחזור הביתה. אז עושה זאת בשמחה ובתקווה לימים רגועים ונעימים שיבואו בקרוב, אני מקווה.

 

 

הילה | בת 48 גרה בעמק הירדן | היינו 5 וחצי חודשים בהודו עד לפני שבועיים, הגענו לנפאל לחדש ויזה ולחזור להודו

 

מרגישה את הקורונה בהודו/נפאל? איך שם מהבחינה הזו?

כרגע נראה שהכל כרגיל…הם לא נראים מי יודע מה מתרגשים, החיים פה די ממשיכים במסלולם.

לא נעים להגיד ואני לא יודעת עדיין מה יקרה כאן, ואני לרגע לא משלה את עצמי. יש פה קורונה והיא תתפשט. אין לי מושג איך המדינה הזאת הולכת לתפקד, ומה יקרה איתנו, אבל בוודאות לא הייתי רוצה להיות בתוך כל הפאניקה הזו.

 

איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

זה משפיע על השהות ברמה של האחריות כי אנחנו זוג עם 3 ילדים. נכון לעכשיו, אנחנו בוחרים להישאר. כמובן שהמשפחה לוחצת לחזור.

 

מה את חושבת על כל המצב הזה? איך מרגישה ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

מצב הזוי, לא ברור…הרבה חוסר וודאות.

כמשפחה במצב הזה אנחנו משתדלים לתמוך אחד בשני, לעודד אחד את השני ברגעים של מתח.

כמובן שהכי הייתי רוצה להמשיך במסע שלנו כמו שרצינו. אבל פה נבחנת יכולת הגמישות שלנו, היצירתיות, ה trust… החיים דינאמיים ומלאי הפתעות…אז פשוט מאפשרים להם לקרות.

 

 

איילת נתן | בת 42 מקיבוץ הראל | מטיילת מעל שנה (תאילנד, פיליפינים, וויאטנאם, סרי לנקה והודו) | אני בהודו, בארמבול גואה 

מרגישה את הקורונה בהודו? איך שם מהבחינה הזו?

היום התחילה אווירה של לחץ מצד התיירים בעיקר. הודו מתחילה בצעדים משמעותיים- סוגרים אזורים, קוראים או מצווים להיכנס לבידוד.

יש פה מעט מאוד מקרים מדווחים, ויש לזה כמה תיאוריות.

אני מנסה להרגיע את עצמי. מדברת המון עם מקומיים והם שוב ושוב מרגיעים – יהיה פה בסדר. בטוח פה. הוירוס יגיע גם לכאן ואין מה לעשות – אבל מבחינות אחרות יהיה פה רגוע, כך אומרים. ימים יגידו. האווירה פה מתוחה קצת. כמו השקט שלפני הסערה.

בשלב זה הסתגרות תהיה מבורכת, לתחושתי. שקט, זמן לחשוב ולהרגיש, זמן לחזור ליצירה ולתרגול שקצת הזנחתי, זמן להירגע.

 איך לשמוע מרחוק על מה שקורה בארץ? משפיע על השהות ? על תאריכי חזור ? מה המשפחה אומרת?

שומעת כל הזמן על המצב בארץ. ממשפחה, חברימות ופייס. גורם לי להיות לא בטוחה שכדאי לחזור. בגלל שאין התפרצות מטורפת כנראה כרגע, מקווים שזה ייתן לנו פה עוד זמן: אולי ימצאו חיסון/תקופה בקרוב, אולי יצליחו איכשהו למנוע תפוצה רחבה, אולי יימצאו פתרונות נוספים – לפני שהמצב יהיה מטורף לחלוטין.

אם אני חוזרת לארץ אהיה בבידוד בקיבוץ, לבד. לא אראה את ההורים שלי (אולי מהחלון) כי הם מבוגרים ומתרחקים מכולם, לא אראה את החברות והחברים. לא אצא מהקיבוץ. זה מה שצפוי להיות בחודשים הקרובים לפי הדיווחים.

זה לא החיים שאני רוצה בחודשים הבאים. פה אני אכנס לבידוד עם אנשים, עם בת הזוג.

כל דבר כרגע הוא הימור, לא בחירה. ייתכן ולחזור לארץ תהיה החלטה לא נכונה, וייתכן ולהישאר כאן תהיה ההחלטה הלא נכונה. בגלל זה קשה ממש להחליט.

ההורים מודאגים, אבל זה תלוי באיך אני מציגה את העניינים – וכאמור אני בלחץ. הם מדהימים וגם מדברים על זה שאולי לא כדאי לחזור. אני רואה את המצב בארץ ומבואסת. ודואגת. לחברים, למשפחה. אבל כולם מאוד חזקים, מתמודדים, משתפים, נתמכים ומבקשים עזרה. שילוב מאוזן בין חוזק לבין יכולת לבקש תמיכה.

יש  תחושה מחודשת של סולידריות, אחדות. צריך לעזאזל להוריד אותנו לברכיים כדי שנחזור לתכונות האנושיות היפות שלנו, אבל זה קורה.

 מה את חושבת על כל המצב הזה? איך מרגישה ? מה הכי היית רוצה שיקרה?

שאלה מורכבת. במאקרו אני חושבת שהוירוס הזה היה צריך להגיע. חיכינו לו, ידענו שהוא יגיע. זה ה-shift שכולם דיברו עליו. הוא נחוץ לאנושות ולפלנטה. והוא מביא איתו שיעורים סופר חשובים.

ברמת הפרט זה סבל נוראי…אני מורה ליוגה ול-embidument, ולמדיצטיות. זו המתנה שלי, ואני בעצמי מתקשה להשתמש בה כרגע כי יש בי תגובת דחק. העצמי הגבוה קיים בתוכי, הוא איפשהו שם. קורא לצאת ולקחת פיקוד. הייתי רוצה שהחרדה שלי תירגע וייפתח חלל להכניס חזרה את האור. כי לשם כך כולנו התכנסו, במיוחד אנחנו אנשי הטיפול למיניהם. גם אני וגם העולם צריכים את זה כרגע. אני אמורה להיות מאלה שעוזרים, לא רק נעזרים. זה מה שהייתי רוצה.