הפעם בפינה, ביקורת מעורבת על ספרו של גרגורי דיוויד רוברטס, שאנטראם.
יש אלו שקראו את שאנטראם לפני מומביי ויש את אלו שקראו אחרי. קוראים מספרים כי הקריאה של הספר הנ"ל אחרי ביקור בעיר המככבת בספר (אם לא דמות בפני עצמה), מספרת סיפור אחר ומבינים יותר את כוונת המשורר (הסופר במקרה שלנו). אז על מה הספר? קשה לדעת מאיפה להתחיל: אסיר שברח, מלחמה, נשים יפות ומסוכנות, אנשים שבורים, פושעים רומנטיקנים ופילוסוף משורר פואטי העומד בראש כנופית פשע מהגדולות בעולם התחתון של מומביי, שכונות הסאלמס, העוני והעולב והזיות רבות.
את כל אלה ועוד רבים אחרים פוגש גרגורי דייוויד רוברטס שהספר מבוסס על סיפור חייו. גרגורי, שברח מהכלא האוסטרלי והגיע לחיות במעמקי הסלאמס של מומביי, מתחבר לכנופיות פשע, מורדים וכמובן איך אפשר בלי איזה סיפור אהבה בדרך.
הספר מטלטל, הסיפור סוחף ובעל הרבה תובנות מעניינות על החיים. יחד עם זאת, נראה שרוברטס לא פספס שום חוויה שעברה עליו עד כדי כך שהספר לעיתים כל כך עמוס שהקורא כבר הולך לאיבוד. רוברטס לא פוסח אפילו על החוויה של נסיעה במונית בעומס הפקקים של העיר ומפרט לפרטי פרטים כמה אגלי זיעה היו על הגב של הנהג. לפעמים כל מה שמתחשק לך זה לעבור הלאה. ישנם פרקים שהם ספר בפני עצמו, ואולי בכלל היה עדיף לעשות סדרת ספרים המתעדים את חייו של רוברטס בהודו. הסיפור כל כך עמוס בדמויות שהקורא עלול לשכוח אותן לפעמים. אבל היי, אם הריכוז הנכון, הזמן הנכון והמרפסת הנכונה אפשר לעקוב.
הספר מתחיל טוב וחזק, גורם לך לאבד את זה קצת באמצע ובגלל שזה אמצע ארוך מאוד הקורא עוד יעלה חזרה על הסוס עד הסוף המפוצץ. לא לחיוב נגיד שאפשר לדלג על פרק ועדיין להרגיש שלא פספסת שום דבר. וריכוז, בבקשה תהיו בריכוז, כי לעיתים אפילו הסופר לא מרוכז. אולי רק בהודו אפשר לקרוא אותו היטב, טרם בדקנו את העניין, אבל מה שבטוח הוא שלא מצאנו את האדם שקרא את שאנטראם בפחות מחודש וזכר מה קורה בכל הפרקים. עמוס, עמוס, עמוס. אבל אחרי הדאון רוברטס חוזר ותופס אותך מחדש.
מה שכן, קל יותר לקרוא את הספר אחרי ביקור במומביי כי רוברטס מתאר בפרטי פרטים על כל צעד במיקום שלו ואין כמו לדמיין את המציאות כשקוראים ספר כדי להרגיש ולו במעט את מה שמנסה להעביר לנו המספר. אחרי הקריאה קרוב לוודאי שידרשו לכם יום או יומיים להירגע, בכל זאת מדובר בספר ממש ארוך ואחרי כל זה יש מצב שתרצו לטוס למומביי, ותסמכו על רוברטס שהוא יגרום לכם להסתכל עליה אחרת ממה שחשבתם.
מישהו בא לשבת בליאופולד’ס?
ספר מומלץ לחובבי הצד פרוע והקשה שמעבר להרי ההימלאיה. רחוק מהם.
שאנטראם, כנרת, זמורה ביתן, דביר. 2009.
כתיבה: טל גטרייטמן