Article

אנשים נוטים לחשוב שמומבאי (בומביי) היא סוג של מפלצת. היא אכן סוג של מפלצת אבל אם לא נבהלים ממנה אפשר דווקא להנות. קראו את הטיפים הנ”ל למשך שהות יותר נעימה או מעניינת. אז קחו אויר (אבל לא יותר מדיי כי הוא עדיין מזוהם) בקשו מהנהג ריקשה שישים מונה (ועוד איך מונה!) וצאו לבלות בשלושת היעדים הראשונים שריכזנו עבורם.

בריכת צבי ים. זו בהחלט תמונת הפתיחה המבוקשת ביותר

לפני שנתחיל, קבלו כמה טיפים לשיטוט בשכונות מומבאי: מומבאי היא עיר צפופה, ענקית ונראה שהיא כל הזמן פקוקה- עדיין לא סיבה טובה לנסוע ללא מונה. המונה שומר על מחיר הגיוני והגון בניכם לבין נהג הריקשה או המונית. “הסכנות” הכלכליות לתייר בתחום הזה דווקא מפותחות ביותר.

כל עניין המיסים שולט גם בעיר. בהזמינכם קפה או ארוחה טובה במסעדה בררו אם המחירים שכתובים בתפריט הם אחרי תוספת מיסים או לפני, שלא תגלו שלחשבון שלכם נוסף סעיף “אורח” שלא תמיד נעים לראות.

שכונה נחמדה השוכנת על הים. הבניינים נאים, הג’יפים חונים בחוץ ועדיין במקום תוכלו למצוא דוכנים להטענת סים קראד ובנק קטן שממנו אפשר למשוך כסף אך לאו דווקא להחליף.

בשכונה זו תמצאו בית קפה של סטארבקס וGood Day-, ומלון ISKCON שתוכלו לשהות בו. המחירים נעים בין 2000-4000 רופי ללילה, והוא שוכן לצד האשראם של הארי קרישנה. לכן מדובר במקום קדוש ומרתק. תוכלו בבקרים להצטרף למאמינים למדיטציות ולראות מהצד את התפילות והטקסים. במקום יש מוזיאון עם פסלים ותראו את אותם מאמנים מסורים ששרים ללא הפסקה “הארי קרישנה, הארי קרישנה, קרישנה קרישנה, הארי הארי.”

עוד מקדש ועוד מקדש- חבל שאי אפשר היה לצלם את האשראם. תצטרכו לבוא לראות.

בשכונה עצמה יש בריכת צבי ים שלא כ”כ מזכירים את נחל אלכסנדר אבל בהחלט יכולה לספק את חובבי הטבע שבניכם. מומלץ לאכול במסעדת Dakshinayan  שמגישה אוכל דרום הודי משובח.

סקיי בר- Aer

Aer- צופים על מומבאי מלמעלה. צילום: צוות האתר

מי שמחפש בילוי בקרב ה”היי סוסייטי” של מומבאי מוזמן לנסות ערב ב- Aer- הסקיי בר המדהים של מלון ארבע העונות (Four Seasons)- הבר הזה נחשב לאחד הברים המובילים והיוקרתיים במומבאי כולה. הוא נמצא במרפסת הקומה ה-34 במלון ארבע העונות ומשקיף על הנוף המטורף של כל העיר המוארת מתחתיכם. מבחינת אלכוהול תמצאו שם הכל, כולל שלל קוקטיילים ומשקאות יוקרתיים שלא הייתם מעיזים להזמין בשום מקום אחר!

מתחככים בחברה הגבוהה. צילום: צוות האתר

Happy Hour הוא בין השעות 17:00 עד 20:00 והפעילות ממשיכה אל תוך הלילה. במקום יש די ג’יי שידאג לאווירה טובה, עם מוזיקת ג’אז, קלאב והאוס.

מדובר בחוויה חד פעמית ופינוק שאפשר להשקיע בעצמנו רק בהודו, וחוצמזה, מי שלא חווה את היוקרתיות והשיק של הודו לא יכול להגיד שהוא חווה בה הכל. מחירים מגיעים כאן לאלפי רופי, אז תגיעו מוכנים נפשית.

תכינו את הארנקים. סקיי בר. צילום: צוות האתר

Janki Church Road

בשכונה ומה שמסביב יש כמה מקומות נחמדים לבקר בהם. בראש ובראשונה נמצא תיאטרון פריטהבי Prithiv Theatre– מרכז תרבותי המטפח אומנות, מייצגים והצגות תאטרון בפרט. באזור יש בתי קפה, גלרייה, מקומות לאמנים וסטודיו. תוכלו לצפות באומנות של יוצרים מקומיים ולהתרשם. לא רחוק משם באותו באזור ישנה מסעדה בשם  Moses.. המקביל ההודי של מוזס ברוטשילד? לא בדיוק.. זה פשוט בחור יהודי ממוצא הודי שפתח מסעדה.

Kala Goda

בשכונה זו עומד אחד מבית הכנסת היפים במומבאי. אם תרצו תוכלו לזכות בקובה לארוחת שישי אבל צריך להגיע לפני כניסת השבת ולהביא עמכם פספורט. על ארוחות השישי כדאי לברר מראש, כשאתם מבקרים בבית כנסת לפני כן.

Chaula Ka Dhaba

שכונה שמתאימה למי שמאס באזור התיירות של קולאבה ומתחשק לו לעשות סבב בתי קפה, מסעדות ופאבים מקומיים באווירה הודית ממש מקומית- מודרנית. בין לאזורי הבילוי עדיין יהיו את הקיוסקים הקטנים או הדאבות הפשוטות שיזכירו לכם את הודו שהתרמילאים מכירים.

Sanjay Gandhi National Park – הגן הלאומי של מומבאי

הפארק הענקי הזה (יותר ממאה קמ”ר) הוא הסנטרל פארק של מומבאי (30 רופי כניסה). אפשר לבלות במקום יום שלם בהליכות ושיטוטים (ותראו גם אנשים שעושים ג’וגינג) ובאמת תראו שככל שמעמיקים בו מגיעים לסבך של שמורת טבע.

כשמגיעים לפארק ניתן לראות עוד שכונות בניינים הצמודים אליו עד שמתרחקים ונכנסים לעומקו. המקום מלא אטרקציות לתיירים- יש כאן גני זיכרון, פינות נוי, גן חיות קטן וטיולי ספארי אריות ונמרים.. אפילו רכבת שנוסעת בתוך הג’ונגל! אפשר לבלות כאן יום שלם.

שמורה ענקית בתוך עיר ענקית.

לא רחוק מהפארק נמצאות מערות קנהרי (Kanheri Caves)- אתר ארכיאולוגי שמתוארך למאה הראשונה לפני הספירה, נמצא במרחק של כשבעה קילומטרים מהכניסה לפארק. אלה הם 109 מערות חצובות בבזלת ניתן לראות שם שרידים של פסלי בודהה חצובים, סיתותים יפהפיים ומבנים.

מהמערות תוכלו להשקיף על הנוף המרהיב של ההרים הירוקים שעוטפים את מומבאי שרחוקה מלהזכיר ג’ונגל. האתר נפתח ה07:30 בבוקר. במידה ואין לכם כוח ללכת ברגל תוכלו לתפוס אוטובוס שיוצא כל שעה עגולה מהכניסה לפארק ויש גם מוניות שירות (כ-30 רופי)- אל תכנעו לנהגים חלטוריסטים שיקחו אתכם בתמורה למחיר מופקע!

חצוב בסלע. חלק משלל הבודהות שתוכלו לפגוש בפאתי מומבאי.

אזהרה: אל תלכו לשם בשעות החשיכה! במידה והחלטתם לצעוד את כל הדרך הארוכה ברגל -לא לעשות זאת לבד וללכת בקבוצה.

הייתם בעוד מקומות מגניבים במומבאי ורוצים לשתף אותנו?

כתבו לנו!

טרקים בצפון הודו- מה זה טרקים בכלל?

כשמטיילים בארץ אומרים טיול, כשמטיילים בחו”ל אומרים טרקים. מה ההבדל? גם אנחנו לא בדיוק יודעים, וכנראה שאנחנו פשוט מושפעים מהז’רקון הלעזי שכולל יותר הגדרות מדוייקות כמו Trekking, Mountaineering, Hiking וכו’, שאצלנו יסתכמו איפשהו בין “טיול” ל”טיפוס”. ובכל זאת, כשרובנו מתכננים “טרק”, אנחנו מדמיינים בעיניי רוחנו טיול מאומץ, אולי הישרדותי אפילו, ציוד על הגב, כמה ימים לפחות; נופי טרשים, מעט מקומיים ורועי צאן, ועם מי יש לתקשר באנגלית? איפה ישנים? ואיך נמצא את הדרך? יש סימון שבילים?

כמו שתיווכחו לדעת, הטרקים של הודו עונים על מגוון רחב של הגדרות וכל תרמילאי ימצא בה את מבוקשו: טיול יום וחצי יום קלילים, טיולים ארוכים של מספר ימים עם לינה באוהלים, טיולים של שבועות עם לינה באוהלים ובאירוח מקומי על בסיס בתי תה או הום-סטיי (Home Stay). תוכלו גם למצוא את עצמכם בטיולים מאורגנים עם סוסים, חמורים או יאקים, וצוות שלם (שיכול גם לכלול: מדריך, טבח, יאק-מן/הורס-מן וסתם בחור מצחיק או שניים שאיכשהו קשורים משפחתית לאחד מאנשי הצוות האחרים), שידאג לכל צורך שיעלה בכם. לכם רק נותר, כך לדברי פו הדב, להבין איזו מכפות הרגליים שלכם היא כף הרגל הימנית, להסיק מסקנות לגבי מי מהן השמאלית ורק להחליט באיזו מהן להתחיל לצעוד.

טיפוס והליכה בגבהים, יערות, מרחבי דשא, נהרות, קרחונים ומקדשים; הודו מציעה לכם מכל טוב הארץ ולכם נותר רק לבחור.

ּ

בין שמיים וארץ. העמקים של צפון הודו. צילום: נטלי ניאגו.

טרקים בצפון הודו- צפון הודו? הימלאיה!

צפון הודו הוא חבל ארץ רחב, וכולל גם אזורים שהקשר בינהן ובין טיול רגלי בטבע הוא מקרי בהחלט (בינהן האריאנה ודלהי, פנג’אב ואפילו רג’סטאן), הכל תלוי בהגדרה. כאן בחרנו להתמקד במדינות שכוללות הרים מרכס ההימלאיה, שמהווה את אחד ממוקדי התיירות המרכזיים בעולם, עמוס בשבילים ומסלולים, ומהווה תופעת טבע מרתקת בפני עצמה.

הרי ההימלאיה נמשכים ממדינת ארונצ’אל פראדש שבצפון מזרח הודו, דרך בהוטן, נפאל וסין, חזרה לצפון הודו ומסתיים בפקיסטן. ההימלאיה מחזיקים בתואר רכס ההרים הגבוה בעולם, כשבראש הטבלה עומד הר האוורסט, שנישא לגובה 8,848 מטרים וכנראה מוסיף לגובהו בערך 4 מ”מ כל שנה. פסגותיו שוברות השיאים של הרכס המפורסם מתחרות ראש בראש עם רכס ההרים השכן (מצפון מערב)- הקארקוראם (Karakoram), שכולל את פסגת K2, השנייה בגובהה, ונפרש מסין דרך הודו לפקיסטן.

מגרש המשחקים שלכם כולל את נפאל והודו, שנפרטת למדינות סיקים (בצפון מזרח הודו), אוטרקהאנד, הימצ’אל פראדש וג’אמו וקשמיר (שבצפון מערב).

רכסי ההרים הגבוהים עיצבו נופים מוטרפים, פסגות שנוגעות בגן עדן וקרחונים שגולשים לעמקים, נופי ירח ומדבר מצד אחד ויערות עבותים מצד שני. לכל מדינה חלקת אלוהים משלה בהרי ההימלאיה עם טוויסט מיוחד, צבעים וטעמים שונים; באפשרותכם לבחור מסלול שמבוסס לא רק על נוף וטבע מסויים, אלא גם לכלול תרבות ודת שמושכת אתכם יותר. אפשר פשוט לטעום מכולם ולראות את ההבדלים. הודו אחת, פנים רבות לה.

טרקים בצפון הודו- טרקים בלדאק

לדאק (Ladakh) הוא חבל ארץ במדינת ג’אמו וקשמיר. אזור זה ידוע בנופיו המיוחדים- נופי מדבר טרשי, חתור נהרות ונחלים שמכתימים את העמקים בירוק ופסגות לבנות שנישאות עד השמיים. לדאק שונה מאד מאזורים אחרים בהודו, ולכן מי שנרתע מהצפיפות בערים ההודיות ומתקשה עם הטמפרמנט ההודי, ימצא שקט במרחבים של לדאק, בין הטיבטים והלדאקים הביישנים ומסבירי הפנים. חבל לדאק, שבירתו העיר לה (לא מדובר בבירה של ג’אמו וקשמיר, אפשר להתייחס אליה לבירת לדאק כמו שבאר שבע היא בירת הנגב), עמוס טרקים מכל גווני קשת המסלולים. ניתן למצוא טיולים לכל אחד, גם למשפחות עם ילדים וגם למטפסים הרפתקנים.

המדבר המדהים של לדאק. צילום: נטלי ניאגו

טיול באזור לדאק דורש הסתגלות לגבהים. הגבהים המינימאליים נעים סביב 3000 מטרים מעל פני הים וניתן להגיע לגבהים של מעל 6000 מטרים (!). בימים הראשונים מההגעה תמצאו את עצמכם מתעייפים מכל הליכה קלה, וטיפוס במדרגות למסעדה שעל הגג. אל חשש, התופעה שוככת תוך מספר ימי הסתגלות. חשוב גם להרגיל את הגוף לגובה לפני היציאה לטרקים, ולכן מי שמתכנן טרקים שחוצים פסים (Pass– הכוונה למעבר גבוה בהרים, בד”כ אוכף בראש רכס) בגבהים של 5000 מטרים ויותר, מוטב לו להתחיל בטרקים קלים יותר או בהליכה בת כמה ימים שעוברת בפסים נמוכים יותר, כדי להסתגל.

חבל לדאק הוא אזור מדהים, שיספק לכם נופים עוצרי נשימה, חוויה אנושית מחממת וזיכרון שילווה אתכם עוד שנים רבות וטובות.

טרקים בצפון הודו- טרקים בהימצ’אל פראדש

הימצ’אל פראדש היא החוליה המקשרת בין המישורים ההבילים של פנג’אב והאריאנה לבין הפסגות הגבוהות של ההימלאיה, והיא כוללת אזורים בעלי אקלים מגוון שמציעה לכם מגוון של מסלולי טרקים, כמעט ללא הגבלות (מלבד אזור הגבול עם סין -טיבט).  הנופים בהימצ’אל משתנים בהדרגה, מגבעות והרים נמוכים המכוסים יערות צפופים, עד פסגות ההימלאיה הגבוהות והמשוננות שסביבתן עוצבה על ידי קרחונים (רכסים המגיעים לגבהים של 6000 מטרים).

מי שמעוניין בטרקים בהימצ’אל יכול לבחור בין טרקים הכוללים קמפינג, לינה באוהלים והליכה מאומצת לבין הליכה בין כפרים ולינה בבתי הארחה של מקומיים. הפופולריות של הימצ’אל פותחת את כל האפשרויות הללו למטיילים ולצרכיהם. בערים ובמוקדי התיירות כמו מנאלי, שימלה ודרמסלה תוכלו להתייעץ בסוכנויות המטיילים. ההרפתקנים בינכם יכולים לצאת הישר ממנאלי בהליכה של כ-18 יום אל לדאק ומשם להמשיך לטרקים בלדאקץ

אזור ג’יבי ועמק קינור. צילום: הדר אלוני

טרקים בצפון הודו- סיכום

צפון הודו- ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות- למטיבי לכת ולמטיבי לסת, יש מסלול לכל רמה ולכל דורש. ההימלאיה (‘ממלכת השלג השמיימית’) האדירה מחכה לכם על פסגותיה המושלגות ועמקיה הירוקים: שפע של מים, שמיים, ירוק בעיניים, וכמובן- אנשים טובים ומיוחדים. טיול בהימלאיה הוא חוויה בלתי נשכחת, שתשאיר איתכם רגעים שיחרטו בלבכם.

הגעתם ליעד..! הכפר המרוחק והמבודד ביותר מהכפרים באיזור.

קריגנגה (Khirganaga) נמצא בשיא הגובה של עמק פרוואטי ומשקיף באופן פנורמי ויפה על הנוף באזור.
רבים מהמטיילים לא מגיעים ישירות מבארשני לקריגנגה, כי מדובר בהליכה תלולה של 4 עד 6 שעות. ניתן להגיע לקריגנגה דרך טוש (Tosh), עם עצירה בטוש למשך הלילה, או דרך פולגה, עם עצירה בפולגה למשך הלילה.
למרות שתושבי הכפרים של עמק פרוואטי מאוד נחמדים, חשוב לזכור שבשנת 2008 אבד מטייל ישראלי כשהלך לקירגנגה בחושך, בשעות הלילה. מומלץ שלא ללכת לבד את ההליכה הארוכה לקירגנגה בפרט ולשאר הכפרים ככלל.
ניתן לשכור את שירותיו של פורטר (סבל להשכרה) שיסחוב לכם את התיקים ויראה לכם את הדרך, בתשלום כמובן. גם כאן- היו הוגנים, אדיבים ונחמדים למי שמראה לכם את הדרך.
מלבד הנוף הנהדר שנשקף מהכפר קירגנגה, האטרקציה המרכזית היא המעיינות החמים שבהר- נביעות של מעיין חם בנוי היטב לגברים (פתוח אל הטבע המטורף) ונשים (מכוסה וסגור) בנפרד. חשוב להיענות לכללי המקום ולהתרחץ לפני הכניסה למעיינות החמים, לא לרחוץ ערומים, מפני שמלבד העובדה שאתם עלולים לגרום אי נעימויות עם המקומיים, אתם גם עלולים לקבל כנס כספי.

אטרקציה נוספת היא טרק של יום, לתצפית על קרחון “בונבוני”.
כדי להגיע לשם בלי לטעות בדרך, כדאי להיעזר במדריך או פורטר.

(63) hodu.co.il // אוטי – YouTube

אוטי- רקע

אוטי (Ooty) האי עיירת ההיל סטיישן המרכזית בדרום הודו, בצפונה של טאמיל נאדו. אוטי ממוקמת סמוך מאוד למפגש המשולש בין המדינות טאמיל נאדו, קרנטקה וקרלה, ברכס הרים בשם נילגיריס (Nilgiris) – ההרים הכחולים.

כמו עיירות היל סטיישן אחרות בהודו, אוטי הוקמה ע”י הבריטים במאה ה-19 כעיירת נופש (ובעיקר מפלט מהחום) עבור הפקידים והקצינים הביטים המיוזעים.

אוטי מושכת תיירים רבים במהלך השנה בעיקר בזכות מזג אויר נוח והמון ירוק. תיירים זרים מעטים יחסית מגיעים אליה, ופרט לאטרקציות ספורות אין יותר מידי מה לעשות בעיירה עצמה, אבל האזור כולו ידוע הוא יעד תיירותי חביב בעיקר על משפחות הודיות.

הנה באה הרכבת. רכבת הקיטור בדרכה לאוטי. צילום: אורן גנץ.

אוטי – עונה מומלצת

כל הוויתה של אוטי הוא מפלט מהחום של התקופה היבשה והחמה בדרום, כלומר אפריל – יוני, אבל אנחנו אוהבים לבלות את החורף בדרום כי אז מזג האויר נוח ברוב המקומות (אוקטובר- מרץ) אז כשעולים לאוטי (או להרי הגאט שמדרום) כדאי להביא מעיל.

אוטי – הגעה

אוטובוסים ממשלתיים ופרטיים מגיעים ממקומות רבים בדרום הודו. יש אוטובוס מקאליקוט (Calicut) שיוצא בבוקר, משך הנסיעה כ-6 שעות. אפשר גם להגיע באוטובוס ממאייסור (Mysore) נסיעה של חמש שעות (140 רופי).

פילים על הכביש בדרך לאוטי. צילום: נטלי ניאגו

אוטי – רכבת הקיטור

הדרך היפה, ואולי המרגשת יותר, להגיע או לעזוב את אוטי היא ברכבת קיטור שנמצאת כאן מסוף המאה ה-19. רכבות הקיטור הן מוטיב חוזר בעיירות היל סטיישן (כמו דרג’ילינג ושימלה)- עוד שריד לימי הבריטים, שאהבו נסיעות מפותלות ואיטיות עם נוף מרהיב. רכבת נוסעים סטנדרטית יוצאת מקוימיאטור (Coimbatore) למטופאליאם (Mettupalayam) (45 רופי למחלקה שנייה- ג’נרל). ממטופאליאם עולים על רכבת הקיטור (15 רופי למחלקה שנייה, 180 עבור כרטיס למחלקה עם מקומות שמורים שנראית כמעט אותו הדבר אבל עם מקום בטוח). הנסיעה אורכת 3 שעות לקונור, אז הקטר מתעייף ומתחלף בקטר דיזל רגיל וממשיך עוד שעה לאוטי.

“70414 זה הוא..” הקטר המפורסם בדרך לאוטי. צילום: אורן גנץ

יש רכבת אחת ביום, שיוצאת ממטופאליאם לאוטי ב-7 בבוקר, ורכבת חזור ב-2 אחר הצהריים. בין קונור לאוטי יש 3 רכבות ביום ואפשר גם לנסוע במונית. כדאי להגיע 45 דקות לפני הנסיעה לחתנה ולקנות כרטיס שמור או להזמין ביום קודם. תתעקשו לשבת בצד השמאלי אם אתם עולים לאוטי או בימני אם אתם בדרך למטה כדי להנות מהנוף, שהוא בעצם מטרת הנסיעה.

אוטי- אטרקציות

באוטי יש אפשרויות רבות לטיולים רגליים. אפשר לקבל ייעוץ וליווי של מדריכים או פשוט לצאת לטייל מחוץ לעיר ולחזור בסוף היום עם ריקשה או אוטובוס.

האפשרות הטובה ביותר לראות את מוקדיי העניין באוטי זה בנסיעת מונית בין האתרים המוכרים בעיירה וסביבה (סיור של כארבע שעות, 600-700 רופי):

מצפה דודאבטה נמצא כעשרה ק”מ מחוץ לאוטי. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בדרום הודו, מתנשאת לגובה של 2,620 מטרים וביום טוב רואים את החרמון. סתם. אבל רואים רחוק. יש אפשרות להגיע עם אוטובוס מרחק של 3 ק”מ מהמצפה ולהצטרף לג’יפ, אבל יותר נוח עם המונית. בנוסף, יש את גן הוורדים (לבדוק אם הגעתם בפריחה או לא, אחרת אין ממש טעם להגיע לשם), מספר כנסיות ואגם עם סירות פדאלים להשכרה (אטרקציה חביבה במיוחד על התיירים ההודים). בקשו מהנהג שלכם לסיים את הסיור הגן הבוטאני הנחמד מאוד ולהקדיש לו קצת זמן.

.

רומנטיקה בולוודית. זוגות הודים באגם אוטי. צילום: נטלי ניאגו

אפשרות נוספת לטיול באיזור היא טיול יום או לינה בפארק הלאומי מודומאלאי (Mudumalai). כדי לישון בתחומי הפארק צריך להרשם במשרד פקחי הטבע במרכז העיירה (לפעמים צריך להירשם כמה ימים ואפילו שבוע לפני כדי לתפוס מקום, אם הגעתם לאוטי סביב איזה חג). יש אפשרות לרדת בפארק מהאוטובוס שנוסע למאייסור ולהצטרף שם לסיור של מיניבוס של השמורה. בכל מקרה האוטובוס ממאייסור עובר במרכז השמורה ויש סיכוי טוב לראות עדרים של פילים ואיילים מסתובבים ככה סתם בנונשלאנט.

אוטי נמצאת במרחק של כ-15 ק”מ מקונור (Coonoor) ומרחק של כ-25 קוטאגירי (Kotagiri)- עיירות היל סטיישן נוספות, קטנות מאוטי, הידועות במטעי התה והקפה והנופים הפסטורלים שסביבן. קונור וקוטאגירי מושכות פחות תשומת לב מאוטי ולכן אם אתם באזור ומחפשים חווית היל סטיישן שקטה יותר אז שווה לכם להגיע לשם, אפשר להגיע לטיול יום מאוטי או ללון בהן. למידע נוסף על קונור וקוטאגירי.

אזור “המשולש” כולו מלא שמורות טבע עם פילים, איילים, אנטילופות, ביזונים, פנתרים, דובים וטיגריסים. כמעט כל השמורות מארגנות סיורים רכובים או ספארי פילים.

סמוך לגן הבוטאני יש שוק טיבטי שם ניתן להשלים ציוד חורף אם קצת קר לכם ולנשנש פירות מהדוכנים שמסביב.

גן הורדים של אוטי. צילום: אורן גנץ

אוטי- לינה ושירותי תיירות

רוב התיירות באוטי היא תיירות פנים ותקופה זו היא גם חופשת הקיץ של התלמידים בדרום הודו אז בעונה (אפריל – יוני) המחירים בגסט האוסים עולים ומכפילים. באזור תחנת הרכבת ותחנת האוטובוס יש כמה לודג’ים במחירים סביב 450 רופי לחדר ומעלה. גסט האוסים נוספים תמצאו לכל אורכו של הרחוב הראשי עד למרכז העיירה. האכסנייה של YMCA נמצאת יחסית במרכז העיירה והיא אולי הזולה ביותר באוטי, 350 רופי לחדר. ריקשה לימק”א תעלה בערך 50 רופי.

במרכז העיירה באזור צ’ארינג קרוס (Charing Cross) תמצאו את כל השירותים שתייר צריך- כספומטים, דואר, סופר, מוצרי טיולים, אינטרנט ושלל מסעדות ודאבות עם אוכל מערבי או מקומי.

אוטי – המלצות מטיילים

אוטי – סיכום

אוטי היא בסה”כ עיירת היל סטיישן חביבה שתספק לכם הפוגה מהחום המהביל והמיוזע של המישורים והחופים של הדרום. יש עוד הרבה אתרים קטנים ואטרקציות בעיירה שלדעתנו ירגשו בעיקר ילדים הודים חמודים וזוגות שמחפשים תחושה של רומנטיקה בוליוודית. אז כנסו לראש.

כתיבה: אורן גנץ ונטלי ניאגו

צילום: טל גטריטמן

קאזה – כללי

קאזה היא עיר הבירה של עמק ספיטי אשר שוכן במדינת הימאצ’ל פראדש בצפון הודו. ככזאת, קאזה היא העיר הגדולה והמפותחת ביותר בעמק, והיא גם המרכז הניהולי של העמק בו נמצאים כל משרדי הממשלה של האזור. העיר קאזה ממוקמת בגובה של 3650 מטר מעל פני הים ושוכנת על גדת נהר ספיטי. קאזה עצמה מחולקת לשני אזורים- קאזה הישנה (Kaza Khas) וקאזה החדשה (Kaza Soma)- בקאזה הישנה תוכלו למצוא את השוק הגדול של העיר, ארמון המלך, מנזרים ועד מבנים היסטורים ושם גם נמצאים מרבית הגסטהאוסים ובקאזה החדשה שוכנים משרדי הממשלה, בהם תוכלו להוציא את הפרמיט הנדרש כדי לעבור לעמק קינור.

קאזה – דרכי הגעה ועונה מומלצת

אל קאזה ניתן להגיע באוטובוס ממנאלי, שימלה או רקונג פאו שבעמק קינור. הדרך ממנאלי לקאזה אינה קלה וכוללת מעבר הרים לא פשוט שנחסם לעיתים עקב מפולות ותנאי מזג אוויר, אך היא גם הדרך היפה ביותר להגיע אל קאזה (דרך זו פתוחה רק במהלך העונה) בדרך זו תיסעו בעמק ספיטי לאורך הנהר היפה שזורם כשמסביבכם הרים מושלגים. הדרך משימלה אל קאזה עוברת בעמק קינור ופתוחה במשך כל השנה. אופציות נוספות להגעה הן בעזרת ג’יפ שכור או ברכיבה על אופנוע (הדרך לא קלה, יש צורך בניסיון ברכיבה כדי להגיע כך אל קאזה). מקאזה לכפרים בסביבה תוכלו להגיע בעזרת לוקאלים (מאמר מפורט על איך עושים זאת), מוניות, ג’יפ שכור או טרמפים עם מקומיים (עניין נפוץ באזור, כמובן תמורת תשלום סמלי לנהג). מומלץ להגיע לספיטי בין החודשים מאי לספטמבר, כששיא העונה הוא בחודשים יולי-אוגוסט. יש לשים לב למזג האוויר באזור, שנחשב לאחד הקרים ביותר בהודו.

קאזה – לינה

את מרבית הגסטהאוסים תמצאו באזור הישן של קאזה (האזור היותר תיירותי) אך בשיא העונה יכול להיות שתתקלו בהרבה מקומות מלאים כך שאם יש לכם את האפשרות מומלץ להזמין מקום מראש בתקופה זו. בקאזה ישנם כמה גסטהאוסים ממשלתיים, המציעים תנאים בסיסיים תמורת מחיר זור יחסית, אך אלו כמובן הראשונים שמתמלאים, ויהיה קשה להשיג שם מקום מעכשיו לעכשיו. מעבר לזה, בקאזה כמו בכל עיר תיירותית אחרת בהודו, יש מגוון גדול של גסטהאוסים לבחירתכם בטווחי מחירים שונים (אזור ה-300 רופי ללילה, במהלך העונה עשוי לעלות קצת).

קאזה- אטרקציות

קאזה עצמה היא בעיקר עיר מעבר והצטיידות ולכן רוב האטרקציות יכללו נסיעה קצרה עם אוטובוס לוקאל, מונית או טרמפ עם מקומי.

מנזר טאנגיוד (Tangyud Monastery)- המנזר ממוקם כ-4 ק”מ מקאזה  והוא מיוחד מבחינת המראה שלו. המנזר בנוי כמו טירה מבוצרת עם חומות מבוץ והוא מקום קדוש לבודהיסטים. מעריכים כי המנזר נבנה במאה ה-14 וממוקם על קצה צוק בגובה 4500 מטר, דבר המבטיח נוף בלתי נשכח.

מנזר קי (Kye Monastery)- המנזר הגדול והחשוב ביותר בעמק ספיטי, ממוקם כ-20 ק”מ מקאזה בגובה של 4166 מטר מעל פני הים. במנזר יקבלו את פניכם נזירים החיים ולומדים שם ואחד מהילדים ישמח לעשות לכם סיור קצר במנזר (אסור לצלם בתוכו, רק מבחוץ).

קניות- בשוק של קאזה, הממוקם בקאזה הישנה, תוכלו למצוא פריטים רבים העשויים בעבודת יד בהתאם לאזור- שטיחי צמר, צעיפים, בגדים, תכשיטים, נעליים, כלי קרמיקה, אבנים טובות ועוד, כך שאם עוד לא קניתם מתנה לאמא/חבר/אחות, קאזה היא המקום בשבילכם.

כפר דנקאר (Dhankar)- הכפר ממוקם כ-27 ק”מ מחוץ לקאזה, ופעם הוא היה עיר הבירה של ספיטי. אל הכפר ניתן להגיע ישירות במונית, או לקחת אוטובוס קרוב לכפר ולהגיע רגלית (כ-10 ק”מ הליכה). בכפר עצמו ישנם שני מנזרים- המנזר הישן שנבנה לפני כ-1000 שנים והמנזר החדש (והפחות מרשים), אשר נבנה כדי לשכן את הנזירים בזמן שיפוץ המנזר הישן. כמו כל המנזרים באזור, גם כאן המנזר יושב על צוק בגובה 300 מטר והנוף הנשקף ממנו יחסיר גם לכם פעימה.

צילום: טל גטריטמן

קאזה – סיכום

אז נכון שקאזה היא לא הסיבה שבגללה מגיעים אל ספיטי וקינור, אבל בכל מקרה חובה לעבור בה כדי להוציא פרמיט (Permit) לעמק קינור, אז אם כבר הגעתם שווה להשקיע יום-יומיים בשיטוטים בעיר, קניית ציוד להמשך, סגירת טיול מאורגן בעמקים, או סתם כדי לנוח מהנסיעות הארוכות.

טאג’ מאהל – רקע

הטאג’ מאהל (Taj Mahal) המפורסם, נמצא בעיר אגרה (Agra) שבמדינת אוטר פראדש (Uttar Pradesh) השוכנת בצפון הודו.

טאג’ מאהל, שנחשב לאחד מן המבנים היפים והמרשימים ביותר בעולם, הוא מעין מאוזוליאום (אחוזת קבר) מוסלמי אותו בנה הקיסר המוגולי “שאה ג’האן” על מנת להנציח את אשתו ארג’ומנד באנו בגום, אשר מתה בגיל 38 לאחר לידת ביתם. ארג’ומנד ביקשה ממנו כי יבנה לה ארמון לאחר מותה, כדי להנציח את אהבתם שתיזכר לדורות. על שום כך, היא נקראה גם מומתאז מהאל, כלומר גבירת הארמון, והטאג’ מאהל הפך להיות סמל בינלאומי לאהבת נצח ורומנטיקה.

משמעות השם טאג’ מאהל בהינדית היא ‘כתר הארמון’, שם שמקורו בפרסית (אשתו של שאה ג’האן הייתה ממוצא פרסי).

טאג’ מאהל משתקף במי הבריכה. צילום: הילה וייצמן

הקיסר שאה ג’האן עמל רבות על הארמון. הוא החל בבנייתו בשנת 1630 והעסיק לשם כך 20,000 עובדים במשך 23 שנה. את אבן החול האדומה לבניית הארמון הביאו אלפי פילים ממרחקים, ואת אבני האלבסטר ממנו בנוי הביאו מארצות שכנות כגון סין, אפגניסטן, טיבט ואפילו מתימן. הקיסר הביאאדריכל נודע מפרס וכן הביא לוטש אבן מיומן מוונציה הרחוקה. האומן היחיד שחתימתו מתנוססת על קירות הטאג’ מאהל הוא חאן שירזי, אדריכל וקליגרף פרסי.

בשנת 1983 הכריז אונסק”ו על טאג’ מאהל כאתר מורשת עולמית ובשנת 2007 הוכרז טאג’ מאהל כאחד משבעת פלאי תבל החדשים אשר נבנו על ידי אדם. המבנה הלבן של טאג’ מאהל נשמר בצורה קפדנית על ידי הממשלה והאזור נשמר ברמת זיהום נמוכה על מנת להגן על ניקיונו של הטאג’.

באתר טאג’ מאהל מבקרים מדי שנה 2-4 מיליון  תיירים, מהם כמאתיים אלף בלבד מגיעים מחוץ להודו.

הטאג’ מקרוב. צילום: איילת מורנו

טאג’ מאהל – דרכי הגעה

אגרה (Agra) הינה ציר מרכזי, באגרה תחנת רכבת וניתן להגיע אליה ממגוון יעדים.

מניו דלהי (New Delhi) הבירה, הנסיעה ברכבת לוקחת כ- 3-4 שעות. ישנה גם רכבת מהירה מדלהי לאגרה הנקראת “שטאבדי” ((SHTBDI היוצאת כל בוקר ב-6:00 ומגיעה לתחנת AGRA CANTT שבאגרה. הנסיעה בה לוקחת שעתיים בלבד במחיר של 600 רופי. המחיר כולל גם בקבוק מים וארוחות. מתחנת הרכבת מגיעים בריקשה עד טאג’ מאהל. הרכבות הבאות לוקחות יותר זמן, יש רכבת נוספת שיוצאת ב-8 בבוקר ומגיעה ב-13:00 לתחנת הרכבת של מבצר אגרה הנמצא 5 דקות הליכה מהירה משער הטאג’ מאהל. ככל הנראה תיאלצו להישאר לילה באגרה, כיוון שיש המון מה לראות והרכבת האחרונה לדלהי יוצאת בשעה 20:30. טאג’ מאהל פתוח למבקרים בכל ימות השבוע בשעות 06:00 עד 19:00, פרט ליום שישי, בו מתקיימת תפילה במסגד של טאג’ מאהל.

טאג’ מאהל – פנינת תיירות

בהודו כבר למדו להעריך את ערכו התיירותי של טאג’ מאהל, ואם לפני 15 שנה נכנסו תיירים במחיר מצחיק של 5 רופי, היום כבר תשלמו סכום מכובד מאוד של 750 רופי עבור יום ביקור. כרטיס הכניסה למעשה כולל כניסה לכל האתרים של הקיסרות המוגולית באגרה (הבייבי טאג’, המבצר האדום ועוד) בתנאי שתבקרו בכולם באותו היום. זהו כרטיס כניסה חד פעמי ולא ניתן להיכנס עימו פעם נוספת. בכניסה למתחם טאג’ מאהל מתקיימות בדיקות ביטחוניות קפדניות, ממש כמו בארץ. כמו כן, אסור להכניס תיקים ומצלמות וידאו למתחם הטאג’ מאהל. בכניסה לאתר יש אזור שמירת חפצים מסודר ורשמי בו ניתן להפקיד את החפצים.

בנוסף, בכניסה לאתר מקבל כל מבקר בקבוק מים וכיסוי לנעליים. בקבוק המים ישמש אתכם בחום של אגרה כי לא ניתן להכניס כל שתייה או אוכל למתחם, כמו כן את הכיסויים לנעליים שמרו מאחר ובתוך המבנה עליכם יהיה לכסות את נעליכם וכך לא תאלצו לחלוץ נעליים. השרות החדש יחסית, ניתן גם מהסיבה שבעבר זוגות נעליים רבים נעלמו בעת שאנשים ביקרו באתר.

תוכלו לקבל מפה של האתר וגם אוזניות, על מנת לשמוע את ההדרכה שמספק האתר (יש הדרכה באנגלית כמובן).

בכניסה למבנה ממתינים מדריכים מקומיים שמחכים רק לכם ויציעו את שירותי ההדרכה שלהם. התיירות סביב טאג’ מאהל מגלגלת לא מעט כסף. אם תרצו בכך, ישנם טיולים מאורגנים לטאג’ מאהל מדלהי, אשר כוללים הדרכה צמודה במתחם טאג’ מאהל והאתרים השונים באגרה. ברחובות אגרה סוחרים יציעו למכור לכם מזכרות של טאג’ מאהל, ביניהם את הפסלון המפורסם של טאג’ מאהל בתוך כדור שקוף.

טאג’ מאהל – אגרה, לינה ואוכל

במידה ותרצו ללון באגרה, ישנם גסטהאוסים בעיר, רובם באזור של טאג’ מאהל. אם מתחשק לכם להשקיע ובא לכם להתפנק- תוכלו להישאר לילה במלון המשקיף על טאג’ מאהל.

מבחינה קולינרית לא תהיה לכם בעיה. כיוון שאגרה הינה ציר תיירות מרכזי פזורות בה מסעדות רבות, ישנם קניונים בעיר אשר תוכלו לאכול בהם אוכל מערבי (דוגמת מקדונלדס) אך אנחנו תמיד ממליצים על האוכל ההודי המקומי והמצויין.

רגיעה בטאג’. צילום: נטע ארזי

טאג’ מאהל – אטרקציות ואתרים ידועים מסביב

באגרה תוכלו להיתקל ברחוב במופעי נחשים ולהטוטנים למיניהם (רצוי לשאול מדריך תיירים איפה מתקיימים ומתי), וכמו כן תוכלו לטייל ברחבי העיר בכרכרה (אם כי הסוסים מסכנים למדי וזוכים להצלפות).

נוסף על כך תוכלו לבקר באחוזת קברו של אכבר גדול השליטים המונגוליים הנקראת סיקנדרה (Sikandra).

המבנה המשלב סוגי ארכיטקטורה שונים ומעניינים שוכן בלב גן ירוק, בו נמצא גם ארמון באראדי (Baradi Palace) מול אחוזת הקבר נמצא שער דלהי (Delhi Gate) השייך לטירה האדומה.

הטאג’ הקטן – Baby Taj הינו קיברו של איטמד אוד-דאולה, הנקרא כך על שום הדמיון למבנה טאג’ מאהל המקורי. הוא אינו מתקרב ביופיו לטאג’ מאהל האמיתי אך הוא שווה ביקור, ואינו צפוף כמו טאג’ מאהל עמוס התיירים. גודלו של הבייבי טאג’ הוא כ-23 מטרים רבועים, ובכל אחת מפינותיו מגדל בגובה 13 מטרים ( לא ממש תינוק). מבנה הבייבי טאג’

בנוי על במה מאבן חול אדומה בגובה של מטר. המבנה עצמו עשוי שיש לבן מאזור רג’סטאן.

הבייבי טאג’ נבנה בין השנים 1622 ל -1625, שש שנים לפני בניית אחיו הגדול, וישנה סברה שאולי אף שימש השראה לבנייתו של מונומנט האהבה הגדול בעולם.

מחיר הכניסה לטאג’ הקטן-110 רופי. כלול במחיר הכניסה לטאג’ הגדול, אך רק אם הביקור נעשה באותו היום. פתוח מן הזריחה ועד השקיעה.

טירת אגרה האדומה – The red fort– הינה טירה מסוגננת ומרשימה מאוד ביופייה. הטירה האדומה  ידועה גם בשם לאל קילה (Lal Qila) והיא ממוקמת על גדות  נהר ימונה (Yamuna). שמה של הטירה הגיע מאבני החול האדומות מהן בנויה החומה שסביב  הטירה. אבנים  אלו מאפיינות גם חלק גדול מן המבנים הנמצאים בתוך הטירה ומשוות לה את הדרה.

בניית הטירה האדומה, החלה ב-1565 על ידי המלך אקבר הגדול והושלמה כעבור שתים עשרה שנים. הטירה עצומה ולמעשה הייתה עיר שלמה שהוקפה בחומה, ובתוכה הוקם הארמון המלכותי של המלך. עיקר הבנייה בטירה האדומה נעשתה על ידי אותו שאה ג’יהאן שבנה גם את טאג’ מאהל.

על פי האגדה – בסוף ימיו נכלא שאה ג’יהאן בטירה האדומה על ידי בנו, ושם יכל לצפות מרחוק במבנה הטאג’ מאהל שבנה. אכן, מן הטירה האדומה ישנה תצפית מרהיבה על טאג’ מאהל, בעיקר בזמן השקיעה. ארגון אונסק”ו הכריז  על הטירה האדומה כאתר מורשת עולמי לשימור ואפשר להבין מדוע. הכניסה לטירה והיציאה ממנה אפשריים רק משער אמר סינג פול (Amar singh Pol) – אחד מארבעת שערי חומותיה. הסיור בטירה עובר בין החצרות, הגנים והארמונות הממלאים אותה. תוכלו לקבוע לבדכם את קצב הסיור בטירה או סתם לרבוץ על אחת המדשאות או

הטירה האדומה במלוא הדרה. צילום: איילת מורנו

במרפסת התחתונה שלה ולצפות בסנאים ותוכים מסוג דררה שמתרוצצים שם בלי הרף. בין המבנים המפורסמים בטירה נמנה אולם קבלת הפנים בו קיבלו המלכים את אורחיהם, וגם ארמון השיש הלבן והמרשים.

מחיר כניסה לטירה הוא 250 רופי, כלול במחיר כניסה אל טאג’ מאהל במידה והביקור נעשה באותו יום. פתוח מן הזריחה ועד השקיעה. הטירה מומלצת מאוד ושווה ביקור אם הגעתם לאגרה.

סנאים בחצר הטירה האדומה. צילום: נטע ארזי

לא רק בארץ הם נפוצים. תוכי דררה בטירה האדומה

טאג’ מאהל – סיכום

טאג’ מאהל הינו אחד מאתרי התיירות הידועים והפופולאריים בעולם ולא סתם. מדובר בארמון עתיק יומין הנוצר בתוכו היסטוריה, אדריכלות מופלאה על כל מרכיביה ורומנטיקה.

קשה לומר כי טיול בהודו יהיה שלם בלי ביקור אחד באתר טאג’ מאהל, אז אם כבר נשארתם בדלהי, קחו לכם חצי יום וסעו לאגרה. למה שתראו שם בטוח לא תוכלו להישאר אדישים.

אוורסט בייס קמפ – רקע

הר אוורסט (Everest) נמצא בגבול שבין המדינות נפאל וסין (טיבט). מדובר בהר הגבוה ביותר בעולם אשר מתנשא לגובה של 8,848 מטרים, ועתיד עוד לגבוה. ההר מתנשא מעל האגף המזרחי של רכס הרי ההימלאיה כשרובו בעצם נמצא בסין, והגבול בין המדינות, שנקבע לפי קו פשת המים, עובר ממש על הפסגה. בנפאל נמצא חלקו הדרומי של הר אוורסט, בתחומי שמורת הפארק הלאומי סגרמאטהה (כך גם נקרא ההר בנפאלית, משמעות השם היא ראש הרקיע). את השם “אוורסט” קיבל ההר משמו של המודד הבריטי ג’ורג’ איוורסט (Georg Iverest)- אשר היה המודד הראשי של הודו.

הר האוורסט, כמו גם רכס ההימלאיה כולו, נוצרו בעקבות תנועה של הלוח הטקטוני ההודי לכיוון צפון מזרח והתנגשותו עם אסיה לפני 50-40 מליוני שנים. גם היום הלוח ההודי ממשיך לנוע לכיוון צפון מזרח בקצב של 5 ס”מ בשנה.

צורתו של הר אוורסט היא של חרוט, וזאת בשל סחיפת קרח על ידי הרוחות שסוררות באיזור. ההר מכוסה בקרחוני ענק שיורדים מפסגתו. שלושת הקרחונים העיקריים בהר אוורסט הם קרחון הקומבו, קרחון רונגבוק המערבי ורונגבוק המזרחי.

קרחונים באוורסט. צילום: אריה מאיר

האוכלוסייה המתגוררת באזור אוורסט הינה בעיקר מבני הגורונג והשרפה, אשר הגיעו בגלי הגירה מטיבט במהלך מאות השנים האחרונות. לבני האזור שפות משלהם, אך באזורים המתויירים חלקם יודעים אנגלית, בעיקר אלה הבאים במגע עם המטיילים.

עובדה מעניינת על האוורסט היא, כי עד שנת 1953 כל ניסיונות ההעפלה אל פסגת האוורסט נכשלו. במאי בשנה זו, בוצעה ההעפלה המוצלחת המתועדת הראשונה אל אוורסט, על ידי הניוזילנדי אדמונד הילרי, ובן השרפה (Sherpa– שבט נפאלי) טנזינג נורגיי. לצמד לקח יום להגיע לפסגה, והם שהו עליה רבע שעה בלבד. מאז, שיאים רבים נשברו על האוורסט: השהיה הארוכה ביותר על הפסגה ללא בלוני חמצן (21:30 שעות); האדם המבוגר ביותר שהעפיל על פסגת אוורסט היה בן 75 והצעיר ביותר בן 13; בשנת 2010 טיפס אפא שרפה הנפאלי אל פסגת אוורסט בפעם ה-20 בחייו.

ואצלנו? הישראלי הראשון שטיפס אל פסגת האוורסט הוא דורון אראל בשנת 1992. מטפסים ישראלים נוספים כבשו את הפסגה בשנות ה2000, כשמקרה יוצא דופן התרחש במאי 2012. במסגרת משלחת טיפוס נתקל המטפס הצעיר נדב בן יהודה במטפס טורקי שאיבד הכרה. נדב נטש את מטרתו להגיע לפסגה וחילץ את חברו חזרה למחנה, ובכך הציל את חייו.

הפסגה של הר אמה-דאבלה (ama dabla) צילום: אריה מאיר

אוורסט בייס קמפ- דרכי הגעה

העונה המומלצת לצאת לאוורסט בייס קמפ, היא עונת התיירות בנפאל הנמשכת בין החודשים אוקטובר-נובמבר או בין החודשים מרץ-אפריל.

הבייס קמפ (מחנה הבסיס) של הר אוורסט נמצא בתוך עמק שגובהו 5,362 מטרים, והוא נמצא במרחק של שלוש שעות הליכה מן הכפר גורק-שפ (Garak Shep). מחנה זה הינו למעשה כפר אוהלים גדול, בסביבה נוחה יחסית המוגנת מפגעי מזג אוויר. בעבר הוצעה האפשרות לבנות מבנה קבע על ההר אך האפשרות נפסלה כיוון שמחנה הבסיס יושב על קרחון. הנקודה הגבוהה ביותר שתיירים, שאינם בעלי ידע בטיפוס יכולים להגיע אליה היא “קאלה-פטר” (הסלע השחור) הממוקמת בגובה 5,545 מטרים, וניתן לראות ממנה נוף מרהיב של האוורסט וההרים הסמוכים לו.

הגישה הנוחה ביותר אל טרק אוורסט היא באמצעות טיסה מקטמנדו ללוקלה, טיסה של כ-35 דקות, ממנה נשקף נוף מרהיב של ההר. עם זאת, הטיסה לא זולה כלל, טיסה הלוך ושוב ליעד תעלה לכם כ-200 דולר. שימו לב שטיסות רבות מתבטלות בשל תנאי מזג האויר כך שמומלץ לקחת יומיים ‘ספייר’ לעיכובים טכניים ביציאה ובחזרה.

אפשרות נוספת היא להתחיל את המסלול של האוורסט בייס קמפ מן העיירה ג’ירי (Jiri) אליה מגיעים אוטובוסים מקטמנדו (כעשר שעות נסיעה), אך מדובר בתוספת של כשבוע לאורך המסלול.

רמת השירותים עבור התייר לאורך המסלול ובעיקר בעיר נמצ’ה באזאר (Namche Bazaar) הינה גבוהה, עקב המעבר התכוף של משלחות טיפוס באזור.

הכפר לוקלה. צילום: אריה מאיר

אוורסט בייס קמפ – טרקים ונקודות ציון

הטרק הפופולארי באזור אוורסט עבור מטיילים שאינם בעלי רקע בטיפוס הינו אוורסט בייס קמפ (Everest base camp). זהו טרק עמוס תיירים ומאוד לא זול, בעיקר בשל מחיר הטיסה שיש לקחת כדי להגיע אליו. הזמן המשוער לטרק זה הוא בין עשרה ימים לשבועיים, תלוי בקצב ההליכה ובכמות המנוחות שתיקחו בדרך.

למעשה אוורסט בייס קמפ (EBC) הינו טרק בו תוכלו לבחור אחד מתוך ארבעה מסלולים בסיסיים. ניתן לחבר בינהם ולתפור טרקים ארוכים יותר, לשלב עם מסלולים קצרים היוצאים מאחד הכפרים (טיולי ‘כוכב’) או לקצר.

המסלולים הבסיסיים:

 Everest base camp– המסלול הבסיסי עליו יפורט בהמשך.

Gokyo Trek– מסלול המגיע לאגם גוקיו היפהפה.

Cho la Pass Trek– מקשר בין הבייס קמפ לגוקיו (5330 מטרים).

Kongma la Trek– פס גבוה (5535 מטרים).

מלוקלה עצמה עד נמצ’ה הדרך למסלולים משותפת. מעט אחרי נמצ’ה מתפצלת הדרך שמאלה, לכיוון טרק הגוקיו Gokyo trek וימינה אל אוורסט בייס קמפ. אם אתם נמצאים באחד מן הטרקים האלו – ניתן לעבור לטרק השני דרך טרק של יום אחד הנקרא טרק הצ’ולה פאס – Cho la pass trek. התוספת של גוקיו, צ’ו-לה פס וקונגמה פס מאריכה את המסלול הבסיסי (עד מעל 20 יום) ונחשבת קשה פיזית כיוון שהיא כוללת חציית שלושה פסים בגבהים שמעל 5300 מטרים!

כל טיפוס מעל 6000 מטרים בגובה דורש ציוד טיפוס, חבלים והדרכה. טרק כזה, שנחשב חצי-מקצועי, עולה כ-700 דולר (כולל פרמיט) וניתן לסגור אותו בסוכנויות בקטמנדו. לשם כך יש לאסוף קבוצה של 4-5 אנשים (רצוי עם ניסיון קודם, אבל לא חייבים) בכושר גופני טוב! האופציה הזו קיימת אך ישראלים מעטים יוצאים למשלחות טיפוס שכאלה.

אגם חצי קפוא בדרך. צילום: אריה מאיר

סדר המסלול של אוורסט בייס קמפ ועצירות בדרך (בהנחה שעומד לרשותכם זמן אופטימאלי של שבועיים לטרק):

יום ראשון – נחיתה בלוקלה (Lukla), הליכה כארבע שעות והגעה לבנקאר (Bengkar). לינה בבנקאר או בטוקטוק (Toktok).

יום שני+שלישי – הליכה מבנקאר אל נמצ’ה בזאר (Namche bazaar) – שעתיים של הליכה קלה יחסית עד גשר לרג’ה (Larja bridge) – שם ישנה עליה חדה הנמשכת שעתיים-שלוש. לבסוף מגיעים לנקודה הנכספת נמצ’ה בזאר אשר כוללת אכסניות רבות, שוק מקומי, מאפיות ועוד הפתעות. רצוי להישאר בכפר יומיים כדי להסתגל לגובה.

יום רביעי – טיפוס מנמצ’ה בזאר לדולה (Dole)- טיפוס של 670 מטרים. בשלב מסוים תגיעו לפיצול דרכים ממנו עוברים למסלול של טרק הגוקיו, ומשם מתחיל הטיפוס לכפר דולה שגובהו 4110 מטר.

יום חמישי – טיפוס מדולה למאצ’רמה (Machherma)- טיפוס של 360 מטר נוספים לגובה של 4470. אפשר להמשיך שעה נוספת עד לפאנגה (Phangga) .

ההר בזריחה. צילום: אריה מאיר

יום שישי – טיפוס ממ’צ’רמה לגוקיו (Gukyo)- טיפוס של 320 מטר. עוברים 3 אגמים בדרך וגוקיו נמצאת באגם השלישי, בגובה של 4790 מטרים.

יום שביעי – טיפוס מגוקיו לגוקיו רי (Gukyo Ri)- טיפוס של 567 מטר אותו תתחילו בשעות הבוקר המוקדמות. מן הפסגה נראות פסגות נוספות, ביניהן פסגתן של אוורסט, ונוף מדהים של אגמים קפואים. משם יורדים חזרה לגוקיו, נחים מעט ויוצאים חזרה אל האגם הראשון בו עברתם ביום השישי. משם מטפסים מזרחה כשעה וחצי ובסוף ההליכה מגיעים לכפר דרגנאג (Dragnag) שבו שתי אכסניות. הכפר שוכן בגובה של 4700 מטרים.

יום שמיני – מטפסים מדרגנאג לדזונגלה (Dzungla), טיפוס של מעל 600 מטרים. יום זה הינו הקשה והארוך ביותר בטרק אוורסט בייס קמפ. לא רצוי לעשות את הטיפוס הזה ללא פורטר או מדריך כיוון שקל מאוד ללכת לאיבוד בפס – ישנם אנשים שהלכו לאיבוד ולא נמצאו עקבותיהם עד היום. הטיפוס עשוי לקחת ארבע שעות ותוך כדי המסע, תמצאו את עצמכם מתבוססים בשלג הרב שירד עליכם. תיהנו מן החוויה. לאחר הפס ישנה ירידה ארוכה של כשעתיים-שלוש. יום זה עשוי לקחת סה”כ בין 6-9 שעות, תלוי מאוד בקצב ההליכה שלכם.

יום תשיעי עד יום אחד עשר– טיפוס מדזונגלה לגרק שפ (Garak Shep)-310מטרים. מתחילים את היום התשיעי בהליכה של שלוש שעות עד לובצ’ה (Lobuche).

על ההר המושלג. צילום: דותן ננר

לאחר מכן הולכים עוד שעתיים לגרק שפ – כפר בו ישנן שלוש אכסניות. רצוי להעביר במקום לפחות יום אחד לפני שיוצאים ממנו לטיולים היומיים היפים שיש באזור- בהם מטפסים לגובה של 5300-5500 מטרים.

יום שניים עשר– ירידה מגרק שפ לפריצ’ה (Periche) – זוהי דרך קלה הנמשכת כארבע שעות והנופים הנשקפים בה מדהימים, ישנם נהרות, קרחונים, הרים מושלגים, דגלי תפילה ועוד.

יום שלוש עשרה– ירידה מפריצ’ה לנמצ’ה בזאר, הנמשכת כ-6-7 שעות. על אף שהדרך נעשית בירידה ישנן לא מעט עליות בדרך. כשמגיעים לנמצ’ה בזאר רצוי לבדוק שאכן משוריין לכם מקום על הטיסה חזרה למחרת, במידה ותרצו להמשיך הלאה ליעד הבא.

יום ארבע עשרה- הליכה מנמצ’ה בזאר ללוקלה, נמשכת כשבע שעות. בחלק האחרון של הטרק – עלייה של 200 מטר ללוקלה, וסיימתם.

 בייס קמפ של איילנד פיק (Island peak) ממבט עילי. צילום: אריה מאיר

אוורסט בייס קמפ – הכנות לטרק ומזג אוויר בטרק

בכל הנוגע לציוד מיוחד לטרקים, אנחנו ממליצים לכם לקרוא לעומק את המאמר שלנו: טרקים בנפאל – שם מפורט הציוד החשוב. ציוד מתאים יכול לעשות את ההבדל בין טרק חוויתי ועוצר נשימה לבין חוויה של סבל וצער, שנגרמים מקור, שפשופים, כאבי רגליים וכאבי גב.

מחלת גבהים היא מחלה שפוקדת לא מעט מטיילים שחוצים גובה של 3000 מטרים. הסימפטומים הקלים (כאבי ראש, דימום מהאף וכו’) הם הדרך של הגוף שלכם לבקש מנוחה והסתגלות, שבלעדיהם הטיול יכול להגמר רע מאד. מחלת גבהים היא מחלה מסוכנת, העלולה להרוג, ואין להקל ראש בסימפטומים! במאמר שלנו מחלת גבהים- כל מה שחשוב לדעת תמצאו פירוט לסימפטומים ולדרכי המניעה וההתמודדות עם המחלה.

באופן כללי בכל הנוגע לכלכלה בטרק, כדאי להכיר שככל שעולים בגובה, המחירים עולים: מחירי הגסט האוסים, מחירי האוכל ומחירי המים, לכן, אם תרצו להצטייד במזון יבש כלשהו, כדאי לעשות את הקניות לפני הטרק (ולא לשכוח לקחת אתכם את השאריות של מה שהבאתם, כולל עטיפות וזבל, החוצה מאיזור הטרק). לטרק אוורסט בייס קמפ חשוב להצטייד בביגוד חם, מעיל נגד רוח וקור, וכן ביגוד תרמי ומנדף זיעה, כיוון שבטיפוס יהיה לכם חם מאוד.

מעבר לכך, חשוב להצטייד בפרמיט מתאים כפי שמפורט במאמר ‘טרקים בנפאל’. ללא הפרמיט תיאלצו לשלם קנס כספי גבוה.

סוגיה נוספת הנפוצה ביציאה לטרקים בנפאל ובעיקר טרקים ארוכים כמו טרק האוורסט בייס קמפ היא האם לקחת פורטר. הפורטר הוא סבל מקומי שתפקידו לשאת את הציוד שלכם. בדרך כלל הוא מכיר היטב את מסלול הטרק ויוכל לייעץ לכם בדרך. עלות הפורטר היא לפי מספר הימים שיצאתם לטרק. כדאי מאוד להשאיר לו טיפ נדיב בסוף – זוהי הפרנסה שלהם. עוד על פורטרים בנפאל תמצאו במאמר ‘טרקים בנפאל’.

פורטרים בדרכים, בלעדיהם ההעפלה על אוורסט לא הייתה מתאפשרת. צילום: אריה מאיר

רצוי לרכוש לפני היציאה לטרק מפה של אזור אוורסט ולבקש מסוכנות הנסיעות לסמן עבורכם את כל נקודות הציון החשובות בטרק. תקבלו הסבר מפורט איפה כדאי לישון בכל לילה, על פי מספר הימים שתרצו לטייל. מספר הימים המינימאלי המומלץ עבור הטרק הוא עשרה ימים.

אוורסט בייס קמפ – המלצות מטיילים

אוורסט בייס קמפ – דברי סיום

טרק האוורסט בייס קמפ על מסלוליו השונים נחשב לאחד מן הטרקים היפים בעולם, ולא סתם אלפי מבקרים גודשים במשך עונת התיירות את ההר הלבן הזה. עם זאת יש להיות קשובים לגוף וללכת בקצב הנכון על מנת שלא לפגוע בהנאתכם בטרק. ככל שהזמן העומד לרשותכם בטרק אוורסט יהיה ארוך יותר, כך תוכלו ליהנות יותר מן הנופים שבדרך, החי והצומח, המטיילים והמקומיים שתפגשו בדרך.

(63) Nepal Everest Base Camp Trek – YouTube

יש לכם עוד משהו לספר על המקום? כיתבו לנו בתגובות.

הטיפים הטובים יכנסו למאמר ויזכו את הכותבים בקרדיט.