נחיתה מהירה

שבוע בהודו. פעם ראשונה בהודו. לבד בהודו.
יצר הנדודים, חיה קטנה וסבלנית… מתעוררת משנתה.
ואני, אני בתוך חלום. התחלפנו.
מאיפה להתחיל לתאר חוויה עתיקה בת שבוע?
אולי מהאנשים.

נופים וצבעים, מראות טעמים וריחות יש למכביר והם עוצרי נשימה. ואפשר לצלם תמונות. אפשר להקליט. אבל את החוויה אפשר רק לעבור כאן. צריך לבוא כדי להבין.

רוצה לספר על החוויה שלי עם האנשים כאן. כי אמרו לי להיזהר ואמרו לי את אישה ואת לבד, תשימי לב! ואמרו שהם נדבקים, ואמרו ואמרו…
אני כאן לבד. בימים הראשונים הייתי בגסטהאוס מקסים באודייפור,של רג'ו. כולם ישראלים. חוויית נחיתה מצויינת. אחלה חבר'ה, פחות או יותר בגיל של הבן הבכור שלי (במקרה גם נתקלתי בחברה טובה שלו מהעבודה 🙂  )
 

כבר מהבוקר הראשון יצאתי לשוטט לבד. הצצתי לחנות תכשיטים והמוכר הזמין אותי לצ'אי.. ענת, תיזהרי, זוכרת מה אמרו לך?! ובכל זאת, הסקרנות, האחות הקטנה של החיה ההיא גם קמה ממרבצה. אז נכנסתי, ושתיתי צ'אי ושמעתי על אבנים טובות ודיברנו על ישראל. ברור שהוא רצה למכור לי משהו. אז מה? הייתי מנומסת, נפרדנו כידידם והכל בסדר!
יש עוד הרבה סיפורים כאלו מהשבוע שלי כאן..מוצאת את עצמי מדברת יותר ויותר עם הודים מאשר עם ישראלים או כל תייר אחר.

ולקינוח,סיפור מהבוקר.
אני בג'יסלמר. יצאתי מוקדם מהגסטהאוס, לפני שהשמש ממיסה כל מה שעובר תחתיה…הלכתי אל המבצר. באחת הסמטאות הצדדיות בכניסה נעצרתי לצלם משהו. מעבר לשער של חצר יצא אדם בערך בגילי וכהרגלם, נמסטה…ומשם מתחילה שיחה. הוא מזמין אותי לחצר לשתות צ'אי איתו ועם החבר שלו. השיחה מתגלגלת. הוא מספר שהם קבוצה של אנשים שמנסים להביא לג'יסלמר פרמה קלצ'ר. בחצר הקטנה שלהם יש משתלונת קטנטנה וכמה מאובני עצים נפלאים מהכפר הסמוך. השיחה מתארכת וגולשת לקיימות ולחלומות…הם היו בשנה שעברה בירדן ללמוד את הנושא והם מנסים ליישם בכפרים מסביב. ישבתי שם חצי שעה,אולי יותר….היה באמת מרתק. אבל הסיפור הוא לא התוכן. הסיפור הוא שאם יוצאים למסע לארץ כל כך מיוחדת, יש חיה אחת שכדאי להשאיר בבית (או אולי להרדים לשנת חורף ניצחית 🙂 ) קוראים לה פחד.