Article

בגנס-טל- רקע

האגם הפסטורלי הינו אגם שכן לרופה טל (Rupa Tal), והוא נמצא בחלקו הדרום מזרחי של עמק פוקרה ורק כ-10 ק”מ מפוקרה  עצמה. הדרך בין שני האגמים הינה למעשה, חלק מטרק האנפורנה סקייליין. עם זאת, לא חייבים לצאת לטרק בכדי להגיע לאגם, כך שאין סיבה לא לקפוץ לטיול קצר באזור.

בגנס-טל- עונה

עונת התיירות בנפאל נחלקת לשתי תקופות: בין החודשים ספטמבר- נובמבר ובין החודשים מרץ- מאי. בעיקר בין החודשים מרץ למאי, מזג האויר יכול להיות אביך לעיתים, ועל כן הראות מוגבלת; גם אם פסגות ההימלאיה לא נראות באופק תתעודדו, כי הנוף של האגם מדהים לא פחות.

לא חייבים את ההימלאיה ברקע.

בגנס-טל- דרכי הגעה

בגנס-טל ממוקם כ-10 ק”מ דרומית-מזרחית לפוקרה. ניתן להגיע אליו באוטובוס מקומי שיוצא מתחנת האוטובוסים במרכז פוקרה, ולרדת בתחנה הקרובה ביותר לאגם- בגנס באזאר(Begnas Bazaar) . בסוכניות התרמילאים יציעו לכם מונית או ג’יפ לבגנס-טל במחיר של כ-1,200 רופי, תלוי בכמה אנשים מדובר. לפי מטיילים שהיו במקום, אפשר לעצור מונית ברחוב שתקח אתכם לבגנס-טל תמורת 800 רופי.

בגנס-טל- לינה ומזון

הלינה בבגנס-טל יכולה להיות בעיתית; יש מספר גסט האוסים מצומצם, וייתכן ולא תמצאו לכם חדר מסודר. במקרה כזה, יתכן ותוכלו לישון בזולה של אחד הגסט האוסים (סידור מוכר ומקובל במקום). בכל מקרה מומלץ לבקש ממכר שישמור לכם חדר.

מבחינת המזון אין בעיה ובכל גסטהאוס יש מטבח. אל תבהלו אם בעל המקום יבקש בנימוס שתקפידו לאכול אצלו. אתם לא חייבים וגם אל תלחצו אם תקבלו מבט לא נעים. בכל זאת אנחנו מכינים אתכם מראש, שעניין הארוחות יכול להיות רגיש בקרב המקומיים.

בגנס-טל- מה עושים פה?

בין אם אתם מגיעים ליום או אפילו לכמה ימים, קודם כל קחו עמכם ספר או מגזין טוב. הערסלים בבגנס-טל מאד מפתים. מלבד קריאה ובהייה בנוף, תוכלו להשכיר סירת משוטים (בלי משיט), לצאת לשיוט באגם ולהתבודד באחד המפרצים, או לבקר בכפרים שמסביב. מי האגם רגוע ושלווים כך שלא תתקשו להשיט את הסירה. אל תשכחו לקחת איתכם מים לשתייה ומשהו לנשנש, במיוחד אם אתם מפנטזים על צהריים במפרץ מבודד ושקט. את הסירות תוכלו להשכיר ב”מקום של אלכס”, שם גם תוכלו לקחת מצופים ולצוף במים.

מבגנס-טל תוכלו להגיע במסלול הליכה קצר לאגם רופה-טל, שהוא מבודד יותר, ויפה לא פחות. במקום ישנם כמה בתי-תה מוקפים נופים פסטורליים. גם כאן תוכלו לשכור סירה ולצאת לשיט.

שטים בסטייל באגם.

בגנס-טל- סיכום

בגנס-טל הוא מקום אידיאלי לחוות טבע פסטורלי ללא צורך בהליכות ארוכות, כאן תהיה לכם ההזדמנות פשוט… לא לעשות כלום, ולהנות מכל רגע. רק אל תשכחו ספר טוב, וכל המרבה הרי זה משובח, כי כמו שכבר הזכרנו: הערסלים המשקיפים לאגן יפתו אתכם לשכיבה ממושכת.

תהנו!

כתיבה וצילומים: טל גטרייטמן

עריכה: נטלי ניאגו

לכל אורך ההיסטוריה העמים היושבים בהודו ידעו לא מעט כובשים, מלחמות, מאבקים והישגים. סיפורם של לוחמי החופש ההודים מסמל את אחד המאבקים הגדולים שסופם בהקמת הרפובליקה ההודית; רוח הקרב, הגבורה ותחושת השליחות אפיינו את אותם ימים בהם נעמדו נתיני הראג’ הבריטי ודרשו עצמאותם. הכלא התאי, אשר נמצא בפורט בלייר שבאיי אנדמן, עומד כגלעד לתקופה שחורה בהיסטוריה ההודית; הוא מהווה עדות למאבקם של לוחמי החופש שמרדו בשלטון הבריטי במשך יותר ממאה שנים, עד עצמאותה של הודו בשנת 1947.

בשנת 1857 החלה אחת המרידות הגדולות של חיילים הודים בצבא של חברת הודו המזרחית הבריטית, הידועה גם בכינוי מלחמת העצמאות הראשונה של הודו. המרידה דוכאה רק לאחר כשנה, שבמהלכה הוצאו להורג מורדים רבים, ואחרים גורשו לפורט בלייר, שתפקדה כמושבת עונשין במשך עשרות שנים. לקראת אמצע המאה ה-19 התנועה לשחרור הודו צברה פופולריות והחלה לנשוף בעורף השלטון הבריטי; המרידות התגברו ונדרש פתרון. מושבת העונשין באנדמן גדלה בהתאם ועלה הצורך בבניית מתקן מיוחד לכליאה ובידוד- Cellular Jail– הכלא התאי. הכלא המקורי מצדיק את שמו. הוא נבנה תאים תאים, חדרי צינוק מסודרים בצורה קפדנית; בידוד האסירים נשמר כך שלא יוכלו אף ליצור קשר עין. הבנייה הושלמה בשנת 1906 והיוותה נקודת פתיחה ל-30 שנות הפעילות של הכלא, הידוע גם בתור “מים שחורים”.

הכלא התאי כיום.

באותה תקופה היו שתי גישות לאופי המרד בשלטון הבריטי: גישה אחת שהונהגה ע”י מהאטמה גנדהי דגלה בדו-שיח ובדרכי שלום, כשהגישה השנייה חרטה על דגלה מאבק אלים וטרור אל מול השלטון. אותם לוחמי חופש, שפעלו לבד או מטעם ארגונים מחתרתיים שונים, נקטו ברובם בגישה השנייה, אך מורדים ממחתרות וארגונים שונים, שמטרתם משותפת אך הם בעלי רקע ואידיאולוגיה שונה,  מצאו עצמם זה לצד זה. מכורח המציאות הכפויה גם מתנגדים פוליטיים ובני דתות שונות חברו אחד לשני, כך שנוצרו קבוצות חדשות ומעורבבות. מי מהם ששרדו את המרד והוחזקו בכלא הפכו לגיבורי המהפכה, וללוחמים חשובים בתולדות המדינה, שפעלו ללא מורא למען עתידה של הודו. בין האסירים צמחו מנהיגים שתרומתם להיסטוריה ההודית מודגשת גם כיום במוסדות הציבוריים, ופסלים בדמותם ניצבים לזכרם ברחבי הודו.

ממשיכים לספר את הסיפור. דמות לוחם החופש במפרץ פורט בלייר.

הוצאות להורג בתלייה היו מקובלות בקרב מפקדי הכלא ואכזריות הבריטים כלפי הכלואים התמקדה בראש ובראשונה בשבירה מנטלית ופסיכולוגית. הכלא נבנה על ידי האסירים עצמם, שכרעו תחת עבודות הפרך הקשות, עונו וסבלו מרעב ומחלות; יחד עם ההקפדה על הבדידות בתאי הצינוק, התנאים היו קשים מנשוא ולא אנושיים.

קשורים בשלשלאות, לוחמי החופש בונים את הכלא בוא יאסרו.

בית הכלא נחשב לכתם שחור בהיסטוריה של הודו, ובהקשר דתי מכונה גם “מים שחורים”(Kala Pani) . מקור הביטוי הוא האמונה ההינדית כי חציית ים היא פעולה אסורה, שעלולה לגרום לאובדן ה-וארנה (מעמד או קאסטה) של אדם.

אנדרטה לזכר הלוחמים וציון המדינות מהן הגיעו לכלא.

למרות המצוקה והתנאים הקשים עדיין היו נסיונות למרד בקרב לוחמי החופש הכלואים. שני מקרים של מרידות גדולות מתועדות. המרד הראשון התרחש בשנת 1868, כאשר 238 לוחמים הצליחו להמלט מהכלא, אבל נתפסו כחודש לאחר שברחו; רבים מהם נתלו  ואסיר אחד אף התאבד. מקרה ידוע נוסף התרחש בשנת 1930, כאשר אחד הלוחמים, מאהאויר סינג, הנהיג את שביתת הרעב הגדולה ביותר שידע הכלא. אופי המרד משך תשומת לב רבה ולבסוף התערבות וקריאה של גנדהי ושל ראבידרנאת טאגור הביאה לשינוי ושיפור מסויים בתנאי הכליאה.

כיום, ידוע כבר כי הבריטים השמידו עדויות מרכזיות לאכזריותם, והסתירו מידע שקשור בהוצאות להורג.

מבט מבפנים, הכלא התאי.

הכלא התאי- הכיבוש היפני

ב-1942, בזמן מלחמת העולם השניה, כבשו היפנים את איי אנדמן. באופן פרדוקסלי הפכו הבריטים אסירים במתקן שהם עצמם תכננו. לאחר כניעת יפן במלחמה (1945, לאחר הירושימה), נטשו היפנים את האי והבריטים חזרו לשליטה רופפת. שנתיים לאחר מכן, ב1947, קיבלה הודו את עצמאותה ואחרוני האסירים שוחררו.

הכלא התאי בראי הקולנוע ההודי

KAALAPANI

“מים שחורים” סרט שנעשה ב-1996 על ידי אחד מהבמאים החשובים בתעשייה ההודית, פרייאדאשאן, מספר את סיפורו של גוברדן מנון: דוקטור צעיר המורד בשלטון הבריטי, שנתפס בזמן פעילות כנגד השלטון; הוא נשלח לכלא התאי בפורט בלייר. סיפורו הוא תמצית סיפורם של לוחמי החופש, והתנועה לשחרור הודו. הסרט נפרש לאורך ימי הקולונאליזם הבריטי משנת 1915 והלאה. הסרט מספק פן נוסף בסיפור הלוחמים, וניתן ללמוד ממנו רבות על אותה תקופה. הסרט זכה להכרה ופרסים רבים.

כרזת הסרט מ-1996.

הכלא התאי ככור היתוך

אחת התופעות החברתיות המעניינות שנוצרו בעקבות הכלא התאי, היא כור ההיתוך לחברה ההודית של אותם ימים. אסירים פוליטים הובאו לפורט בלייר מכל רחבי הודו, בנים ובנות למגוון תרבויות, מנהגים ודתות. אלו ששרדו ונשארו באיי אנדמן, המשיכו לבנות במקום את חייהם והקימו את דור ההמשך, שהוא ערבוב בין דתות, מנהגים ותרבויות. ממשלת הודו החדשה עודדה באותם ימים את ההתיישבות והבנייה באיי אנדמן, והציעה את הקרקעות לאסירים המשוחררים. כיום נפוצים כבר נישואי תערובת של הודים ממוצא מוסלמי והינדי, יחד עם נישואי תערובת של הודים ממדינות שונות ברחבי הודו. רוב תושבי אנדמן הם צאצאים לאותם לוחמי חופש; דור ההמשך מתגאה בכך שהוא פרי של מורשת גנדהי, שקרא לויתור על מעמדות והבדלים בחברה ההודית, ובכך מהווים איי אנדמן מודל מצליח לחברה מעורבת.

הכלא התאי –אתר מורשת לאומי

בשנת 1969 הכריזה ממשלת הודו על הכלא התאי כאתר מורשת לאומי, וכיום האתר משמש כמוזיאון לאומי ואנדרטה לזכר אותה תקופה. כמו כן, בערבים יש מופע אור קולי המספר את סיפורם של האסירים ותולדות הכלא.

להבת אש הלוחמים אשר דולקת 24 שעות. הכלא התאי.

הכלא התאי הוא עדות חיה לרוח הקרב של לוחמי החופש, ששמרה על אחדות של קבוצות שונות מול הבריטים, למען עצמאות המדינה שבדרך. באנדרטה דולקת במשך 24 שעות שלהבת זיכרון לזכר הלוחמים ולחיזוק האומה ההודית.

הסיפור על הכלא התאי בוודאי הצית ברובכם את המחשבה שמשהו בהיסטוריה שלא רחוקה של המדינות לא כל כך שונה. רק דרך סיפור אחד אפשר למצוא המון קוי דמיון, בין הודו וישראל הצעירות, שקמו בהפרש של כשנה זו מזו; השלטון הבריטי שקדם, הקשיים ההתחלתיים, המאבקים והמלחמות, קיבוץ הגלויות או קיבוץ הנמצאים תחת מטרייה אחת שנקראת מדינה. אפילו בדרך ההתמודדות של המנהיגים הראשונים אפשר למצוא מן המשותף, ומעניין לראות לאן כל מדינה התפתחה מאז, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכאן הלאה.

תרגום: נטע ארזי

עריכה: נטלי ניאגו

מה מיוחד במערות וסלעי גיר אתם שואלים? אמנם אנחנו כאן בארץ רגילים למראה ולנוף המיוחד של סלעי הגיר והקירטון, אך תפוצתם בעולם אינה רחבה, והם מהווים אחוזים בודדים מכלל סוגי הסלע בעולם. תופעות יחודיות לסלעים מסוג זה מהווים מוקד משיכה ואטרקציית תיירות במקומות רבים. ואם אתם כבר באזור, אז למה לא לבדוק?

רוצים מידע נוסף על אנדמן? כל מה שרציתם לדעת במאמר הבא

Sankara Subramanian ©

באי ברטנג (Baratang) שבאיי אנדמן, בעיקר בניידרה (Nayadera) שליד מפרץ וורפטרס (Wrafters) ישנו אזור נרחב עם סלעי גיר, חלקם התעצבו כמערות, והיתר מסודרים שכבות שכבות, מעל ומתחת לפני השטח, האחרונות יוצרות את המערות המיוחדות. רק חלק קטן מאתרים אלו פתוח לקהל, ובינהם זוהי המערה היחידה הנגישה.

איך מגיעים?

על מנת לגלות את מערת הגיר המסתורית באי ברטנג, יש להגיע להגיע לפורט בלייר. האי ברטנג נמצא בין דרום למרכז איי אנדמן. מפורט בלייר הדרך לברטנג אורכת כ-100 ק”מ ונמשכת ארבע שעות נסיעה. הנסיעה יכולה לכלול גם מעבורת קצרה מאמצע הדרך (Nilambur Jetty) ישירות לברטנג. מנילמבר יש חצי שעה של שיט בסירה לניידרה (Nayadera). לאחר שמגיעים לניידרה, ישנה הליכה של חצי קילומטר דרך יער טרופי עד שממגיעים למערות הגיר. הנסיעה דרך מפרץ ברטנג היא חוויה מרעננת. בזמן שהסירה המהירה עושה את דרכה במים למפרץ ברטנג, נגלה המראה של איים קטנים ויערות טרופיים.

מנגרובים בדרך.

טיול בין מנגרובים

לאחר שהסירה עוגנת ברציף עץ זמני במפרץ נייאדרה ונסחבת מספר צעדים אל החוף, מתגלה שלט: ‘Mangrove Canopy walk‘ (בתרגום חופשי: הליכה בצמרות המנגרובים) – יוזמה של מחלקת היערות של ברטנג. המנגרובים הם עצים שהסתגלו למליחות משתנה והם מהווים חיץ חשוב בין הים ליערות הגשם. מסלול ההליכה כולל גשר צר באורך 240 מטרים, שמתפתל בין מנגרובים מסועפים. השביל תוכנן כך שלא יפגע בצמחייה הקיימת וההליכה בו מלווה בשילוט והסברים. השביל משמש מקלט מהגשם, כיוון שהצמחייה מכסה על העוברים בשביל. על השביל נמצאים ספסלים וכיסאות מבמבוק, ורק מעט קרני שמש חודרות דרך הסבך ומאירות את הדרך.

המערה

מערת הגיר היא מחזה מרהיב. תצורות של אבן גיר משתלשלות מתקרת המערה כנברשות, או נובטות מהקרקע כעמודים קצרים; הקצוות המשוננים שלהן מנצנצים בחשיכה. ישנו מעבר צר להליכה בתור המערה , מלווה בטפטוף קבוע מן התקרה.

היווצרות המערה

ההיסטוריה של מערות גיר מורכבת, ודעות המדענים חלוקות בדבר אופן היווצרותן. גיר (ולא מדובר בגיר שאנחנו מכירים מבית הספר) הוא סלע שנוצר בקרקעית הים; מקורו במשקעים ימיים הכוללים שלדי בעלי חיים ימיים כמו פלנקטון, צדפים ואלמוגים המצטברים בקרקעית ונדחסים תחת עומס המשקעים במשך מיליוני שנים. אותם יצורים ימיים מהווים מקור לקלציט, שמופיע כקלציום-קרבונט, מינרל שבונה את סלעי הגיר. זמן רב אחרי היווצרותו, תהליכים טקטוניים יכולים לעיתים להרים את סלע הגיר מעל פני הים.

האבן החשופה לובשת פנים רבות: גוונים, טקסטורות ואף מאובנים, בין מאפייניה גם מסיסות גבוהה במגע עם חומצה (מכירים את האבן שמצטברת בקומקום?). כאמור, תהליך היווצרות המערות מורכב וארוך, אבל בפשטות נאמר שמי גשם שמחלחלים דרך קרקע עשירה בחומר אורגני יכולים להגיע לרמות שונות של חומציות, ובשורה של תגובות כימיות, להמיס את הגיר במגע; לכן בסוג כזה של סלעים נוצרות מערות מהגדולות שגילה האדם עד כה.

נטיפים

נטיפים הם תצורות סלע שנוצרות בתקרת מערות. כל נטיף נולד מתוך טיפת מים שמשקיעה על התקרה גביש של מינרל בעקבות תגובה כימית של פחמן דו חמצני, קלציום קרבונט וקלציט. כל טיפה שנלחצת מתוך הסלע אל חלל המערה מותירה אחריה משקע טבעתי עדין, שמצטבר עם השנים למעין צינור חלול ושביר יחסית. בשלב מסוים בהתפתחותם מים יכולים לזרום על פני הנטיף ולהרחיב אותו לצורה חרוטית, נפוצה ומוכרת יותר.

זקיפים

מים שטפטפו מקצה הנטיף השקיעו קלציט גם על רצפת המערה, שהצטברו בסופו של דבר לזקיף חרוטי. הזקיפים הם כמו תאומים של הנטיפים, שמתרוממים מריצפת המערה לכיוון  הנטיפים שמעל. בשונה מנטיפים, הזקיפים יותר מעוגלים, חלקלקים ואין להם צינור מרכזי. בהנתן מספיק זמן ללא הפרעה, זקיפים ונטיפים יגדלו ויתחברו ליצירת עמודים.

היתרי כניסה

אין צורך באישורי כניסה מיוחדים לאיי ברטנג, מעבר לויזה הדרושה לטיול באיי אנדמן. על מנת להיכנס למערת גיר בברטנג יש להצטייד באישור ממשרדי השמורות באיים (Divisional Forest officer,) אותו ניתן להוציא כשמגיעים לברטנג. האישור נדרש הן מתיירים מקומיים והן מתושבי חוץ. באי ישנו בית הארחה ממשלתי קטן, אך השירותים הניתנים בברטנג הם מינימליים. על תיירים להביא איתם אוכל ושתייה. על כניסת רכבים לברטנג דורשים אישור מיוחד של המשטרה, התקף לאותו יום בלבד.

אטרקציות נוספות באיזור

טיול אידיאלי בברטנג יכלול לינה באי וסיור אל הר “געש”; לא בדיוק מה שאתם מדמיינים, ולא בדיוק געש, אלא התפרצות של בוץ שמזכירה התפרצות לבה. בנוסף, כדאי לבקר באי התוכים הסמוך בשעות השקיעה, על מנת לראות את המראה הציורי של התוכים מתקבצים יחדיו. בברטנג ישנו מבחר מצומצם של גסטהאוסים.

למידע נוסף:

1.      טלפון של משרד התיירות באנדמן וניקובר בפורט בלייר- קידומת 744 101. טל; 91-3192-232694/232747

מייל: Andaman_tourism@rediffmail.com

אתר: www.and.nic.in/NewTourism

2.      משרד התיירות בהאבלוק

3.      The Chief Wildlife,port Blair, 91-3192-233270

4.      The Dy. Conservator of Forests (Wild life), 91-3192-232816

במאמר שלפניכם מפורטים פרטים טכניים הנוגעים לנסיעה לאיי אנדמן, רקע על איי אנדמן, אטרקציות ופרטים נוספים תמצאו במאמר הבסיסי על איי אנדמן.

איי אנדמן- עונה מומלצת

עונת התיירות באנדמן יחסית ארוכה, במיוחד אם אתם לא חוששים מגשם. חודשי התיירות הם אוקטובר עד מאי, והגשמים מרובים לאורך כל השנה, ומתגברים בעונת המונסון בין יוני לספטמבר.

איי אנדמן – דרכי הגעה והתניידות

ההגעה אל איי אנדמן נעשית בטיסה או בשיט מעבורת. בכל מקרה תצטרכו להגיע לעיר המרכזית, פורט בלייר, בה ישנו שדה תעופה ונמל וממנה תמשיכו אל האיים הקסומים. מרבית הטיסות יוצאות מהעיר צ’נאי (Chennai) שבדרום הודו. טיסות נוספות (או מעבורות) יוצאות מקולקטה (Kolkata).

ישנן טיסות אל פורט בלייר גם מניו דלהי (New Delhi). הטיסות לרוב יוצאות מוקדם בבוקר ואורכות כשעתיים. וגם כאן יש לכם שתי אפשרויות: טיסה ישירה, או טיסה מאספת, זולה יותר (שעוצרת בקולקטה או צ’נאי לאיסוף ולהורדה של נוסעים). טיסה הלוך חזור אל איי אנדמן תעלה כ-400 דולר. לעיתים ניתן לשלב את כרטיס הטיסה עם כרטיס הטיסה מהארץ להודו, והמחיר יצא זול במעט.

החברות הבאות מפעילות טיסות לפורט בלייר:

Air India: צ’נאי-פורט בלייר- צ’נאי- יומי

              קולקטה-פורט בלייר-קולקטה- יומי

Jet Airways: צ’אני-פורט בלייר-צ’נאי- יומי

Kingfisher: צ’נאי-פורט בלייר-צ’נאי- יומי

Kingfisher Red: צ’נאי-פורט בלייר- צ’נאי- יומי

Jet lite: דלהי-קולקטה-פורט בלייר- קולקטה-דלהי- יומי

משרד התיירות מאשר גם טיסות צ’רטר זרות שיוצאות לפורט בלייר. ניתן לברר על זמינות של טיסות באתר www.dgca.nic.in.

בעלי חוש הרפתקני יותר דעו שניתן להגיע לאיים בשייט במעבורות, הפלגות יוצאות כל חודש מצ’נאי וקולקטה. שיט כזה עורך כ-50-60 שעות, והוא זול יותר מטיסה. אבל כמו שזה נשמע נחמד (לפחות לחלק), מדובר בתנאים בסיסיים ביותר במהלך השייט, יש האומרים אף קשים.

לפרטים על הפלגות מקולקטה:

033 – 22484921 Fax No. 033 – 22488132

E-mail : calcps.dept@sci.co.in

לפרטים על הפלגות מצ’נאי:

. 044 – 2522 6873 Fax  No. 044 – 25220841

E-mail : adssch@rediffmail.com

לפרטים על הפלגות מויסקאפאטנם (Visakhapatnam):

0891 – 2565597  Fax No. 0891 – 25665507

E-mail : ops@avbgpr.com

מעבורת לאיים

כל נהג ריקשה יוכל לקחת אתכם לנקודת הנמל בפורט בלייר Phoenix Bay Jetty, ממנה יוצאות המעבורות לאיים האבלוק וניל. תוכלו לקנות כרטיסים במקום. בסביבות 14:00 יוצאת מעבורת ציבורית לאיים, שהיא זולה יותר ואיטית יותר (בין שעתיים וחצי לשלוש שעות הפלגה). ישנן מעבורות יותר יוקרתיות עם מזגן כמובן שהמחיר בהתאם. אך, בסופו של דבר אין כמו לעלות על הסיפון ולחוש את רוח הים.

יוקרתית אל מול ציבורית. אך, עדיין מגיעות לאותן נקודות. צילום: צוות האתר

מהבאלוק ישנן מעבורות חזרה לפורט בלייר בשעות הבוקר (9:30) ואחר הצהריים (16:30). את הכרטיסים תוכלו לקנות באי.

לשאלות מיוחדות תוכלו להתקשר/לשלוח מייל למשרד המוכר כרטיסים בפורטבלייר:

Tel No. 245555, 232528, 232742 Fax No.  230480

E-mail : dss@nic.in

באיים עצמם ישנה תחבורה מכמה סוגים: אוטובוס ציבורי יעלה 10 רופי. נסיעה בריקשה תעלה בסביבות 50 רופי, תלוי לאן תבקשו להגיע. תוכלו להשכיר אופניים ליום (50 רופי) או אופנוע ליום (200 רופי). ההליכות כאן לפעמים קשות בגלל העליות או המרחק של המים מן החוף ועל כן התחבורה הפופולארית בתוך האיים היא באופניים או באופנועים.

איי אנדמן – ויזה ואישור שהייה

בכדי להגיע לאנדמן עליכם לעבור בהודו, ולכן, הויזה שאתם מוציאים רלוונטית. מה שכן, באנדמן יש הגבלה על השהות (לחודש) ותצטרכו לקבל פרמיט שהייה.

זה רק נראה מעייף. בירוקרטיה הודית בכניסה לאנדמן. צילום: צוות האתר.

את האישור המבוקש מקבלים בהגעה, בשדה התעופה בפורט בלייר. תדרשו למלא טפסים. שימו לב- את הטופס שמשאירים אצלכם חתום תצטרכו לשמור מכל משמר מפני שתדרשו להציג אותו בכל הזדמנות בזמן השהייה באיים; בין אם זה לבעל המלון, בכניסה לאיים השונים, בקניית כרטיס למעבורת וכו’. את השהות המקובלת של 30 יום תוכלו להאריך אך ורק בכשבועיים נוספים ולא מעבר. לאישור שהייה תצטרכו את חותמת משטרת אנדמן בפורט בלייר. את החותמת תקבלו במשרד שליד השדה התעופה.

את הספח שתקבלו יש לשמור מכל משמר. צילום: צוות האתר

מקומות מורשים לביקור

לא כל האיים מסביב פתוחים בפני מבקרים. איי אנדמן הם הנגישים מבינהם, אך לאיי ניקובר צריך אישורים מיוחדים.  הבאנו לפניכם רשימה עקרונית של יעדים מורשים לביקור:
ניל איילנד Neil Island –

האבלוק Havelock –

לונג איילנדLong Island –

דיגליפור Diglipur Island –

אין אפשרות לבקר במקומות בהם חיים ילידים באיים הטראבנאים. אישורי כניסה למקומות אלה מתקבלים אך ורק, במקרים נדירים, על ידי הממשלה ההודית, ובכל אופן זה לא משהו שנותנים מרגע לרגע. לטייל לבד באזורים הלא מאושרים נחשב כעברה על החוק (ושמענו על תיירים שנשפטו ושישבו על כך בכלא), ובנוסף מדובר בסיכון לא קטן שכן ילידי המקום אינם מחבבים זרים. במידה ואתם עדיין רוצים לחוות הרפתקאות דעו שישנם סיורים מאורגנים לשבטים. בררו עם סוכניות כמוNorth Agency  שיוכלו לעזור לכם להצטרף לסיורים באוטובוס מאורגן.

איי אנדמן – לגזור ולשמור

טלפונים חשובים

משרד התיירות ההודי

Tel No. 233006 / 236348, Fax No. 233006,

E-mail : indiatourismpb@gmail.com

Website: www.incredibleindia.org

משרד התיירות איי אנדמן

Tel No. 232694 / 232747 / 244013, Fax 230933/ 244081

E-mail : ipt@and.nic.in or accommodation@and.nic.in

Website: www.andaman.nic.in  ;  www.and.nic.in

השקיעה הבאה שתראו? איי אנדמן. צילום: שרית גמליאל

סיכום

כפי שנוכחתם לדעת, די פשוט להגיע אל איי אנדמן, בין אם אתם יוצאים ישירות מישראל, אחרי כמה חודשים בהודו או מכל מקום אחר בעולם. אל תתנו להתעסקות עם טיסות פנים, מעבורת וטפסים למנוע מכם להגיע לאחד המקומות הקסומים בעולם. כי אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים.

כתיבה וצילומים: הדס כהן

מידע נוסף: שיר בוקצ’ין

במרחק שלוש שעות מבתי הסירה השלווים של אגם דאל (Dal) ומחיי העיר הסואנים של סרינגר (Srinagar), נמצא הכפר הקטן ארו (Aru), שבחבל קשמיר (Kashmir); ואולי היה מוטב לקרוא לו “אחו”, בשל שלל כרי הדשא הירוקים הפרוסים במורדות ולמרגלות ההרים.

עמק פהאלגאם והכפר ארו.

עשרות סוסים מנקדים את המרחבים הירוקים הללו ומלחחים עשב לח, אפם זז במהירות מצד לצד, כשפיהם פועל כמכסחת דשא זריזה. בעמק הקטן שבין כל הירוק הזה משובצים מעט בתים שגגותיהם משולשים, חלקם אף אדומים, ומשני צידי העמק זורמים נחלים. מבט על הכפר מאחת הגבעות המקיפות אותו עושה רושם ששורטט מתוך גלויה שוויצרית. גברים שנראים ממש כדמויות מהסרט “אלדין” של וולט דיסני מהלכים בכפר; חלקם בעלי זקנים סמיכים ושחורים, חלקם חובשים לראשם מעין טורבאן מסולסל, אך רובם ככולם לבושים מכנס שרואל וחולצת כותונת המגיעה עד הברכיים. עם רדת הערב וצינת הלילה, לובשים הגברים מעין פונצו רחב מצמר, שתחתיו צררו סלסלת קש המכילה כלי חרס ובו גחלים לוחשות ומחממות.

בקצה הכפר שלט של איגוד הסייסים המקומי, שבו כתובים מחירי טיולי הסוסים האפשריים בסביבה. סביב השלט יושבים בעלי הסוסים וסוסיהם וממתינים. מארו ניתן לצאת לשלל טיולי יום, עם מדריך מקומי או עצמאית, רכובים על סוס או רגלית. מסלול אחד יוביל ל”גרין טופ” (Green Top), קרחת יער ירוקה בראש גבעה, ממנה ניתן לתצפת על ארו ונופי הסביבה. מסלול אחר יוביל אתכם למפל. אם אתם סומכים על עצמכם שתדעו לחזור, ניתן גם סתם “ללכת קצת לאיבוד” ולצעוד בסמוך לנחלים, אל תוך היער, בעקבות שבילי הסוסים ועדרי הצאן, למצוא ברכות מים ואם השמש זורחת וחמים, אז לטבול במים הקפואים והממריצים.

בעקבות רועי הצאן

מארו ניתן גם לצאת לטרקים של מספר ימים. טרק מאתגר, ששווה את המאמץ הוא הטרק לאגם “טאר סאר” (Tarsar); טרק מקסים בן שלושה ימים. בגסט האוסים ככל הנראה ינסו לשכנע אתכם שעדיף לצאת בעזרתם, באופן מאורגן, עם מדריך, סוסים שיישאו את הציוד (ואולי גם אתכם, בחלקים הקשים), ציוד קמפינג וצוות שיארגן בעבורכם בשטח את המחנה והלינה. אך אם אתם מטיבי לכת, מנוסים בניווט עצמאי בשטח (רצוי בעזרת מפה) ומסוגלים לסחוב אוכל לשלושה ימים, כלי בישול, אוהל, שקי שינה וביגוד חם, אזי מומלץ (ולדעתי גם מהנה יותר) וזול יותר לעשות את הטרק באופן עצמאי. אופציה נוספת היא לשכור רק סוס ואת מפעילו, ע”מ להוריד מגבכם את מעמסת ציוד הקמפינג. בכל אופן, גם שכירת שירות מלא מבורכת ותורמת להכנסה הדלה ממילא של המקומיים.

רועות צאן מקומיות.

היום הראשון

את היום הראשון של הטרק ניתן להתחיל לקראת הצהריים, מאחר ומדובר בעלייה לא קשה של כ-4 שעות ללידר-וואט (Lidderwat). העלייה מתחילה בשביל רחב בפאתי הכפר, בקצות האחואים וממשיכה אל תוך היער, כשנהר “לידר” מלווה את דרככם משמאל. בדרך אחואים נוספים ושטחי מרעה, מנוקדים במאות כבשים. בעקבות עדרי הכבשים ושיירות הסוסים הולכים רועי צאן קשמיריים; פיהם מפיק קריאות ושריקות משונות, אך נראה שהעדרים זזים במשמעת בעקבות הצלילים.

הליכה לאורך הנהר.

את הדרך מלווים בתי מחסה פשוטים, הבנויים מלבני בוץ; גגותיהם קש ודשא ירוק, כך שלעיתים כבשים מטיילות על הגג ומלחחות דשא. הם בנויים בדר”כ בסמוך למורד הר או סלע גדול שישמשו כהגנה מהרוח ומשמשים את רועי הצאן בלילות ובעת גשם. לעיתים בבתי המחסה או באוהלים מאולתרים, לצידי הנהר, שמימיו טורקיזיים, תהיינה נשים מקומיות, צרובות שמש, שיציעו למטיילים פיתת צ’אפטי חמה או תה קשמירי מלוח.

בתי הרועים בדרך.

ע”מ להגיע ללידרוואט יש לעבור גשר עץ החוצה את חלקו הסוער של הנחל. השביל הנמתח מהגשר עובר בין בתי מחסה נוספים ומוביל לאחו גדול, ירוק ומוקף הרים, המשמש כאתר קמפינג. אם אתם בקבוצה מאורגנת, הצוות יארגן סביבכם הכל ויבעיר מדורה לקראת חשכה ולכם רק נותר להשתרע על כרי הדשא שלצד הנהר. אם אתם מטיילים עצמאית תוכלו בקלות למצוא מקום לאוהל, לאתר ענפים למדורה ולמלא מחדש את הבקבוקים במים נקיים, ממי המעיין הסמוך. בין האוהלים מקפצים סוסי המסע כששתי רגליהם הקדמיות קשורות, ע”מ שלא ירחיקו לכת במהלך הלילה. כשהלילה יורד, עלטה עוטפת את הכל. הירח עולה אט אט מאחורי ההרים ומציץ, והנהר שוצף בשאון.

לידרוואט.

היום השני

את היום השני, בו עולים לאגם טאר סאר, מומלץ להתחיל מוקדם (לפני 8 בבוקר). מי שחושש משש שעות העלייה, תלולה בחלקה, וארבע שעות הירידה, יכול לעשות את הדרך כשהוא רכוב על סוס ומלווה במדריך שניתן לשכור מלידרוואט וחזרה.

היום מתחיל בעלייה והליכה בשטח סלעי מאד. לאחר כשעתיים של הליכה מהמחנה בלידרוואט ישנו פיצול: דרך שממשיכה לבקתות של רועי הצאן ודרך משמאל, שממשיכה לחצייה של נהר לידר. בוחרים בדרך השמאלית. מאחר ואין גשר, זה הזמן לחלוץ נעלים, להפשיל מכנסים ולתת למים להקפיא את אצבעות הרגליים עד אובדן תחושה. ממשיכים בהליכה כשהנהר מימינכם והדרך הופכת תלולה יותר ויותר. בתי המחסה הולכים ומתמעטים. השבילים עוברים בחלקם בין צמחיה גבוהה ויבשה ובחלקם על “בולדרים” שמעל ליובלים הנשפכים לנהר. ההרים נהיים גבוהים ומעט יותר צחיחים.

רגע לפני. ההרים סביב אגם טארסאר.

בשל הגובה (מעל 4000 מטר) ההליכה הופכת איטית יותר והנשימה קשה. כתמים גדולים של צמחיה אדומה מכסים את מורדות ההרים. אחרי הליכה של כשעה, ולפני קצה הרכס, תצטרכו לחצות את הנחל ולהמשיך בטיפוס מצידו השני. בתום סוללת הר גבוהה ותלולה מתגלה במלוא יופיו אגם טאר סאר.

אגם טארסאר.

מי האגם כחולים ושקטים ואם זורחת השמש, קרניה מנצנצות על המים. מסביב נישאים הרים, שחלקם נראים כסנפירי כרישים וקצותיהם מחודדים. ניתן לנוח על הסלעים הסמוכים לאגם, להקיף אותו בהליכה (כשעתיים), או לרחוץ בו אם השמש מחייכת דיה. במידה ובאתם עצמאית ולא השארתם את האוהל והציוד בלידרוואט, מומלץ מאוד להישאר לישון לצד האגם. אך אם השארתם את הציוד ועליכם לשוב לאתר הקמפינג, קחו בחשבון שלפניכם ירידה של כ-4 שעות (פלוס מינוס) ושלא ניתן להישאר באגם יותר מידי זמן, כדי שלא תכנסו לחשכה. בכל מקרה מאוד מומלץ לקחת פנס מאחר ויש סיכוי גדול שאת סוף המסלול החוזר ללידרוואט כבר תעשו כשחשוך.

מורדות ההרים המקיפים את האגם.

לאן ממשיכים?

אם חזרתם ללידרוואט ללילה נוסף, ביום השלישי אתם צפויים לחזור באותה הדרך בה באתם ביום הראשון. מאחר ומדובר ביום הליכה קצר, מומלץ הפעם לקחת את הבוקר באופן רגוע יותר. ליהנות מהצפייה בכל הטבע, ההרים, העצים והנהר המקיפים את אתר הקמפינג. להתענג מהשמש העולה לאט לאט ולהקשיב למשק כנפי הציפורים החולפות ממעל. אם נשארתם ללון באגם צפויים לכם כ-7-8 שעות הליכה חזרה לארו ביום למחרת.

נהר לידר בטורקיז מהפנט.

שיר בוקצ’ין מספרת לנו על אפשרות נוספת למי שזמנו קצר – המסלול ל- Green Top.

מדובר בהליכה קלה לנקודת תצפית יפה, מקום מושלם לפיקניק של צהריים. קחו איתכם מצלמה, מים ומשהו חם ללבוש, כדאי גם להיות מוכנים לאפשרות של גשם. היציאה היא דרך חוות הסוסים לכיוון ההר. רוב הדרך אינה מסומנת, ומסלול ההליכה עובר דרך יערות ואחו עם רועי צאן שמסתובבים בין לבין. בדרך עוברים כמה בבקתות מהם יצאו לכיוונכם ילדים שמדברים אנגלית די טובה באופן מפתיע! אפשר בקלות לשאול אותם על הדרך לגרין-טופ או על הדרך חזרה לארו. בסך הכל מדובר בטיול קצרצר של כ-6 שעות, עם פיקניק. לא לשכוח להביא לונגי לשבת עליו ופינוקים!

הדרך לגרין-טופ. צילום: שיר בוקצ’ין

סיכום

משלל עדרי הצאן שליוו את הדרך חזרה זכורות לי בעיקר פעיות חלושות שנשמעו לפתע,  תחת סלע גדול. מבט זריז איתר תחתיו טלה שחור קטנטן שעיגול לבן קטן מעטר את ראשו, והוא יושב בדד. שום אמא כבשה או עדר כבשים לא ניראה בסביבה. כשניסה לעמוד כמעט ומעד. הרמתי וחיבקתי אותו וכך צעדנו דקות ארוכות עד שנמצא רועה הצאן ועדרו. ועל אף שהעדר מנה מאות כבשים, במיומנות וזריזות הוא מצא את הכבשה השחורה, שעיגול לבן קצת יותר גדול מעטר את ראשה והביא לאיחוד משפחות מרגש. הטלה נצמד לעטיני אימו, הרועה המשיך בשריקותיו. עוד יום של שלווה ירוקה ירד על האחואים של ארו.

האבלוק – רקע

האי האבלוק (Havelock) הוא האי המתוייר ביותר בין איי אנדמן; האי משתרע על פני 113 קמ”ר, צפונית מזרחית לפורט בלייר. בהאבלוק ישנה התיישבות כפרית לצד אזורים מבודדים לחלוטין, ואזורים המאוכלסים על ידי תיירים. באי חיים כ-12,000 תושבים, 95 אחוז מהם בנגלים. האי מחולק לחופים ממוספרים, כנראה מישהו התעצל להמציא שם או שאולי הבינו שעניין ההגייה לא תמיד צולח, בכל אופן, כן, חופים ממוספרים. ישנם גם  שלושה חופים נוספים מיוחדים להאבלוק, עליהם תוכלו לקרוא בהמשך.

אז תהיתם למה דווקא האבלוק זכה בתואר האי הפופולרי בקרב התיירים באיי אנדמן? קודם כל, כי אפשר להגיע אליו, בקלות. איים רבים מבין איי אנדמן סגורים לכניסת תיירים (אפילו הודים), בין אם מדובר בשיקולים תרבותיים או משיקולים אקולוגים, או סתם מטעמים לוגיסטיים. האבלוק נוחה ונגישה; רק 38 ק”מ מפורט בלייר, עם מעבורות שיוצאות לעיתים תכופות. כשתגיעו תוכלו למצוא בהאבלוק שקט, סתלבט וטבע באותה קלות שתוכלו למצוא אטרקציות רבות יחד עם תיירים אחרים. תמיד תעמוד לרשותכם הבחירה: להיות לבד מול הים ולצבוע את המחשבות בתכלת, כחול וטורקיז של הגלים, או לסעוד בחברותה באחת המסעדות המשובחות המפוזרות באי, לשחק על החוף ולשתוק ביחד מתחת למים בקורס צלילה.

האבלוק – דרכי הגעה והתניידות

אחרי שנחתתם בשלום באיי אנדמן, תוכלו להגיע להאבלוק במעבורת היוצאת מפורט בלייר. לבחירתכם שני סוגים:

מעבורתי יוקרתית ומהירה, שתביא אתכם ליעד תוך כשעה וחצי, או המעבורת הציבורית שתעשה את אותה עבודה ב-3 שעות. במידה והגעתם לפורטבלייר אחרי השעה 14:00,  שזו השעה בה יוצאת המעבורת האחרונה, מומלץ לכם כבר לקנות כרטיסים למעבורת יום מראש. ובכל אופן כדי לא להתקע, גם אם הגעתם לפני 14:00 וראיתם שהכרטיסים אזלו, הבטיחו לעצמכם מקום על המעבורת ליום המחרת וצאו לגלות את פורט בלייר.

בין אם זה במעבר בין חופים, טיול בשטח או סתם כדי להגיע לאחת מהמסעדות, מומלץ לשכור קטנוע. תוכלו לשכור קטנוע או טוסטוס מכל סוכנות תיירות וכמעט בכל מקום בו את מתארחים. כמו כן, אפשר לרכב על אופנים או להתנייד במוניות וריקשות. כמו כן, יש באי מערך אוטובוסים מקומיים החוצים אותו.

תחבורה ציבורית שתוכל לקחת אתכם מחוף לחוף. צילום: טל גטרייטמן

האבלוק – עונה לכל השנה

או- מי מפחד ממונסונים?

להאבלוק היתרון שגם בעונת המונסונים (מאי-יוני עד ספטמבר-אוקטובר), שבעיקרון אינה נחשבת “לעונה המומלצת” לביקור באיי אנדמן, תוכלו למצוא את עצמכם נהנים מהשהות באי. בניגוד למקומות אחרים בהודו, שמקבלים תיירים בטווח העונה בלבד, בהאבלוק ממשיכים להתנהל בתי הארחה, מסעדות, ועסקים גם תחת גשמי הצהריים. כמו כן, ביקור באי מחוץ לעונה מוזיל משמעותית את ההוצאות ומהווה יתרון כלכלי, וכמובן שפחות צפוף. אז אם אתם סטודנטים בחופשת קיץ שחוששים לנסוע לאנדמן כי אמרו לכם שהעונה מתחילה רק בנובמבר, קנו דוחה יתושים ותארזו בגד ים. רק תבדקו לפני כן שאתם לא עשויים מסוכר.

האבלוק – חופים

הכפרים ברחבי האי חסרי שם ומחולקים לאזורים לפי מספרים, וכך גם החופים:

חוף מספר 1, למשל, הוא החוף הקרוב לכפר מס’ 1.

חוף 3 הוא חוף עם מסעדות, ושוק לקניות.

חופים 5 ו7 הם החופים הכי פופולריים בקרב התיירים, שם תמצאו אופציות רבות לבתי הארחה וריזורטים.

חוף מספר 7. צילום: שרית גמליאל

בהמשך לחלוקת החופים, באי ישנם 3 חופים מומלצים:

Radhanagar Beach

המגזין “טיים אאוט אסיה” הכתיר את החוף הזה לאחד מהחופים היפים ביותר ביבשת, ואנחנו נאלצים להסכים; מדובר ברצועה בת 2 ק”מ של חוף בתולי בו תזכו לרגעים של חסד עם הטבע.

Vijaynagar Beach

חוף קסום לא פחות משאר החופים, מוכר בין היתר בזכות הנוף המיוחד וריזוט “הדולפין” הממשלתי והמומלץ.

חוף הפיליםHaathi Tapu –

יתכן וזוהי גולת הכותרת של החופים באי; שמו של החוף נשאר מהימים בהם הסתובבו כאן פילים חופשיים שאפילו נהגו לצאת לשחיה בים (כיום ישנו פיל אחד מבויית שאומרים עליו שעדיין זוכר כיצד לדרוך, או לצלול..). בכל זאת אם תהיו שם אולי תזכו לפגוש בפיל. החוף עצמו ספג פגיעה די קשה בצונאמי של 2004, אך עדיין מדובר באחת השוניות היפות באי.

לחוף זה ניתן להגיע בשתי דרכים: סירת מנוע או במסלול הליכה דרך הג’ונגלים של האבלוק, בהליכה של כ-20 דקות מהדרך לראדהאנאגר. במקום יש אטקרציות ימיות שונות: שנורקלים שכמובן יעמדו לרשותכם, סירת בננות ו”הליכת מים” (מפתיע שזה לא תפס בכינרת…), שנחשבת לאטרקציה מסעירה.

האבלוק – טבע

להאבלוק יש טבע מגוון המחביא בתוכו אוצרות והפתעות. חצי משטחו של האי מוגדר כיערות גשם וג’ונגלים, שיחד עם הים והחוף נותנים תחושה של טבע עוצמתי שעוטף אותנו מכל עבר. חוץ מהחופים, גם בג’ונגלים תמצאו כמה דברים מעניינים:

לא בדיוק קולע להגדרה “טבע”, יותר קרוב ליחסי אדם-טבע. בהאבלוק ישנו מרכז לאימון לפילים, הפתוח למבקרים. במקום מאמנים פילים לסחוב גזעי עצים מהיערות. המחזה יכול להיות אמביוולנטי לרגישים בנינו, ובכל אופן התיירים מוזמנים להתרשם מהקירבה לפילים וגם לראות כיצד הם משתעשעים ומתקלחים בים. כדאי לבדוק את שעות הביקור לפני ההגעה.

פילים בהאבלוק. צילום:שרית גמליאל

מצפה הציפורים. איי אנדמן מושכים לא רק תיירים אלא גם כ-242 מיני ציפורים, מתוכם 31 זנים נדירים וייחודים לאנדמן. האיים מהווים חלק ממסלול נדידה של ציפורים שבאות מכיוון מרכז עד מזרח אסיה, שמצטרפות בעונה למינים מסויימים שחיים באיים עצמם. זוהי הזדמנות טובה להנות מהטבע העשיר, בטח אם הגעתם לאיים בעונה הנדידה.

זרזיר לבן-ראש. ייחודי לאיי אנדמן

האבלוק – צלילה

בהאבלוק תוכלו לצלול צלילה מודרכת, בשביל הכיף והחוויה, או לעשות קורס צלילה של כוכב או שניים. העונה המומלצת לצלילות היא בין דצמבר למאי.

העולם המדהים מתחת למים.

החוף המומלץ לצלילות הוא חוף הפילים, שם טוענים נמצאת השונית היפה ביותר באי, אבל את זה תוכלו כבר לשפוט בעצמכם. מתחת למים תגלו עולם מופלא ועשיר של שוניות צבעוניות ותנועה ערה של דגים מכל הסוגים.

לפינכם רשימת מועדוני הצלילה השונים באי:

האבלוק – אוכל ולינה

אתם מוזמנים להתענג על מגוון המזון המשובח שיש באי, החל ממסעדות מקומיות המגישות דגים טריים או מסעדות תיירים בעלות תפריט מגוון. קוקוסים ודגים בהאבלוק הם מצרך בסיסי בתפריט המקומי, לכן סעו לכם לאחת מהמסעדות הביתיות, ותשדלו להגיע לרעבים.

חוויה קולינרית שאי אפשר לוותר עליה. האבלוק. צילום: טל גטרייטמן

בהאבלוק מגוון מקומות לינה, החל מריזורטים יוקרתיים וחלומיים ועד בקתות אותנטיות (או חושות) שצמודות לחוף. טווח המחירים משתנה בהתאם.

האבלוק – קניות

כאמור באזור של חוף מספר 3, תוכלו למצוא באזאר ססגוני ושם יש גם אפשרות לערוך קניות יומיומיות כמו מוצרי הגיינה, אוכל וכדומה. מגוון במוצרים באי די מצומצם אז אם יש איזה מוצר שאתם ממש לא יכולים בלעדיו, שווה להצטייד מראש, לכל צורך בסיסי אחר תוכלו למצוא את מה שאתם צריכים.

האבלוק- השקט אמיתי

הקליטה הסלולרית בהאבלוק לא כל כך טובה, אך עדיין יש מקומות בהם יש אינטרנט במידה ותרצו להתחבר. מכל המקומות דווקא כאן יש בכך יתרון שהטלפון שלכם לא יצלצל או שתקבלו הודעות בלי סוף. בהאבלוק אתם תהיו חופשיים מכל אמצעי שיזכיר לכם על העולם שמעבר לאי ועל השטויות של קבוצת החברים בוואטסאפ, סוג של חופש בכפייה. הזדמנות פז להנות משקט כמו פעם, לא להיות זמינים ולתת לנפש מנוחה אמיתית.

בלי סלפי עם השקיעה. צילום: שרית גמליאל

בהאבלוק אין כספומט בכל מקום, אך ישנם שירותי משיכת כסף מפורט בלייר דרך סוכנים (בדקו בסוכניות בחוף 3, אך השימוש הוא על אחריותכם). באי יש סניף של Westren Union שסגור בימי ראשון. גם הוא נמצא בחוף 3 וממנו תוכלו למשוך כסף (אוי, העמלה..).

בכל אופן מומלץ להצטייד במזומנים ולעדכן אנשים שלא תהיו זמינים בעודכם בפורט בלייר.

האבלוק – סיכום

האבלוק הוא אי שיתן לכם את החופש המוחלט להיות עם עצמכם, עם הטבע או עם אחרים. אם תרגישו שנמאס לכם לשמוע את עצמכם חושבים, תוכלו להנות ממגוון אטרקציות ימיות וכמובן, לגלות את העולם הנדיר שמתחת למים. עם דיל כזה, אי אפשר שלא להזמין כרטיס למעבורת הראשונה שיוצאת לדרך. חופשה נעימה!

מוכנים לצאת לדרך? צילום: שרית גמליאל

דמיינו לעצמכם חופשה המשלבת שיט, אטרקציות ימיות, מוזיאונים קטנים המלמדים על החי והצומח באזור וימים שלווים מתפנקים עם ספר טוב על חופים שטרם הפכו ממוסחרים וצפופים מדיי.  אנו גאים לפרוס בפניכם את האפשריות שאיי אנדמן מציעים למשפחות, ולספר לכם על אטרקציות שיכולות להתאים לכל משפחה, שנייה לפני שאתם רצים לתפוס מעבורת לאחד מהאיים האקזוטים היפים בעולם.

מידע מפורט נוסף על איי אנדמן (כולל מזג אויר ועונה מומלצת, טיסות לאיי אנדמן, ויזה וכו’) תמצאו במאמר הבא.

איי אנדמן למשפחות – פורט בלייר

פורט בלייר  (Port Blair) היא עיר הבירה של מחוז אנדמן. העיר מהווה את התחנה הראשונה בכל מסע אל איי אנדמן והיא שער הכניסה אל האיים. הגעה אל פורט בלייר תהיה בטיסה (או במעבורת בשייט של מספר ימים, למשפחות הרפתקניות וסופר-סבלניות). תרמילאים רבים שומרים על אינטרקציה מינימאלית עם העיר אבל דווקא כאן מרוכזות אטרקציות רבות המתאימות לילדים מגן ובית ספר יסודי.

איי אנדמן למשפחות – אטרקציות בפורט בלייר

Cellular Jail

אתר היסטורי חשוב באי, המשמש אנדרטת זיכרון ללוחמי החופש והמורדים ההודים, בעת מאבקם לעצמאות כנגד הבריטים. כלא סלולאר הינו סימן לאחת מהתקופות השחורות של הודו, כשלאנדמן נשלחו אסירים פוליטים רבים, שבויים של מלחמת העצמאות הראשונה של הודו ב-1857.

מבט מבפנים. כלא סלולאר. צילום: טל גטרייטמן.

הכלא נבנה בפורט בלייר על ידי הבריטים (ובהמשך “קם על יוצרו” כששימש את היפנים שלחמו מול כוחות הברית באזור, בזמן מלחמת העולם השניה). כיום פורט בלייר היא ביתם של צאצאים רבים של אותם לוחמי חופש.

בכלא סלולאר מוצג מופע אור קולי, המגולל את הסיפור של המקום; בערבים מסויימים מתקיים מופע זה באנגלית. מומלץ לברר במקום על הימים והשעות של המופעים.

מתחם הכלא ומופע האור קולי פתוחים ומציגים בכל יום למעט יום שני.

שעות פתיחה כלא סלולאר:  13:30-16:45 9:00-12:30

    מופע אור קולי:  19:00-20:00

מתוך המופע האור קולי, סיפור על גבורה וזיכרון מהיהסטוריה ההודית.

Anthropological Museum

המוזיאון האנתרפולוגי- אחרי נגיעה בהיסטוריה של המאבק ההודי, זאת הזדמנות להכיר את ילידי האיים; המוזיאון מציג את ההיסטוריה ואת צורת ההתיישבות של הילידים. במקום ניתן לקבל מידע על האוכלוסיה באיים ולראות דוגמאות למבנים, בקתות, כלים ודרך חיים מסורתית (החל ממנהגי אכילה ועד ריקוד של אנשי השבטים באיי אנדמן וונקובר). מתאים מאוד לילדים (והורים) סקרנים.

שעות פתיחה:

פתוח בכל ימות השבוע מלבד ימי חמישי וחגים ממשלתיים.

שעות פתיחה:  08:30 – 13:00

                        13:30 – 16:30

משפחות הודיות במוזיאון הדגים.

Fisheries Museum

מוזיאון הדגים-  במקום תצוגות של מיני הדגים הנפוצים באוקיינוס העוטף את האיים, אוסף צדפות וסוגי אלמוגים שונים ומגוונים. ניתן למצוא כאן גם פוחלצים של שלל חיות ימיות.

שעות פתיחה:  09:00 – 13:00

                     14:00 – 16:45

סגור בימי שני ובחגים ממשלתיים.

מחפשים את נמו במוזיאון הדגים.

Marina Park (Rajiv Gandhi Water Sports Complex)

פארק המרינה – כשמו כן הוא. במקום ישנה טיילת לאורך החוף, ממנה יוצאות סירות לרוז איילנד (עליו נפרט בהמשך). במקום פארק קטן ונחמד המלמד ילדים על… התמרורים שבכבישים ובדרך.  במקום ניתן להינות ממגוון אטרקציות ימיות (למרות שנמליץ לכם לחכות עם האטרקציות האלה לחוף הפילים, עליו נפרט בהמשך). במקום קיימת אנדרטת זיכרון לנפגעי אסון הצונאמי.

Gandhi Marine National Park Mahatma

פארק לאומי ימי, על שמו של מאטמה גנדי בוונדור (Wandoor), במרחק של כ-30 ק”מ מפורט בלייר.

הפארק נהרס בעקבות הצונאצי של 2004 אך השתקם וכמעט חזר לעצמו היום. יש כאן  מוזיאון זאולוגי קטן, על החי והצומח בים וביבשה. בפארק עצמו, בדומה לחופים נוספים סביב פורט בלייר אפשר לצאת לשיט בסירות עם בטן מזכוכית, כך שניתן לראות את החיים מתחת למים, לצאת לטיול רגלי לאורך החוף ולקנח במסעדה. ניתן לעלות על מעבורת לאחד האיים הסובבים שמהווים חלק מהשמורה (המומלץ מבינהם הוא ג’ולי בוי (Jolly Buoy), ובמידה ומתאפשר ע”י הפקחים גם לשנרקל בין השוניות.

לא צריך אפילו לפרוס מחצלת.

הפארק יחסית גדול ואפשר לנסוע לקו החוף עם רכב במידה ויש.

שעות פתיחה:  פארק: 9:00-19:30

     המוזיאון הזאולוגי: 9:00-17:00

פתוח בכל ימות השבוע, מלבד יום שני, יוצאים סיורים בסירות, מ08:30 עד 10:30, כל חצי שעה.

ישנה עלות כניסה לשמורה של כמה עשרות רופי לאדם.

מתוך המוזיאון. פארק גנדי

רוס איילנד Ross Island 

האי רוס ממוקם במרחק של כ-2 ק”מ מפורט בלייר, ושימש בעברו כמרכז מנהלתי והתיישבותי עבור הבריטים באיים, שנהרס ע”י רעידת אדמה ונעזב. בין שרדי המבנים השונים ישנם כנסייה, בת מגורים מפוארים ואף בריכת שחייה.  את היישוב מאכלסים כיום בעיקר טווסים וצבאיים.

הריסות המבנים באי רוס.

אפילו הצבאים אוכלים פה קוקוס.

האי רוס הוא מפלט קלאסי למשפחה שרוצה לבלות אחר צהריים נעימים בפקניק נחמד והליכה מסביב לאי הקטן.

במקום יש המון פינות חמד עם ספסלים מול הנוף, מסעדה, וגם גן שעשועים. אתם יכולים להביא איתכם סל עם כל טוב ולתפוס פינה נחמדה (כי ממש לא חסר) ולשבת בנחת. לאי מגיעים בסירה היוצאת מהמרינה, וחוזרת. יש סירה כל שעתיים עד השעה 17:00, אך מומלץ לודא זאת מראש במידה וישנם שינויים.

מלא פניות חמד. האי רוס.

Mount Harriet

מומלץ להגיע למקום במעבורת שתיקח אתכם לצד השני של פורט בלייר, משם תצטרכו מונית שתעלה אתכם להרים; קצת שינוי אווירה לג’ונגל והרים, אם הספקתם להתרגל לאזור החוף. כאן תוכלו ללמוד רבות על הציפורים האופייניות לאזור, ויש מי שמגיעים למקום ב-4 לפנות בוקר בכדי לתצפת על הציפורים הנדירות הנודדות דרך שרשרת האיים.

ההר הירוק, הר הארייט.

בין היתר, תוכלו להתייעץ עם צפרים מקצועיים.  במקום ישנן תצפיות נוף מההרים, מצפור, מסלולי הליכה שונים ביער, פארק קטן וגם בית הארחה אם חפצתם להישאר בגובה.

למשפחה שרוצה להתבודד בהרים של האי, המשקיפים על הים.

הכניסה למקום כלולה בעלות. המחירים כמבן ברופי והתעריך עלול להשתנות. כמו כן, שעות הפתיחה והימים.

איי אנדמן למשפחות – מידע נוסף על פורט בלייר

לכל מקרה, חשוב לדעת שבפורט בלייר ישנו בית חולים (לא עלינו)– G.B Pant Hospital  : 233473

בשוק המקומי של פורט בלייר תוכלו לקנות כל דבר הקשור לילדים (חיתולים,מגבונים לחים משחקים וכדומה) ולהתארגן היטב לפני שאתם ממשיכים לאהבלוק. ישנם חנויות המזכירות את ה”מכולת מהשכונה” וישנם מרקטים קצת יותר גדולים שבהם תוכלו למצוא את המצרכים הבסיסים גם עבור משפחת תרמילאים שכמותכם.

בפורט בלייר וסביבתה תוכלו למצוא מלונות וריסורטים ברמה של 5 כוכבים, לצד גטהאוסים יותר פשוטים אך נחמדים לא פחות.

קחו בחשבון שבאיי אנדמן אין אינטרנט זמין לכן במידה ועניין החיבור חשוב לכם תוכלו למצוא אינטרנט גם בשוק (בסוכנויות תיירים שונות) וגם במלונות יקרים יותר בהם יש יותר סבירות לאינטרנט אל חוטי.

מסעדות כמו כן, לא חסר ויש אפילו חנויות ממתקים הודים. אבל לא לשכוח להזכיר לילדים לצחצח שיניים אחרי.

איי אנדמן למשפחות – האי האבלוק

מפורט בלייר ישנן מעבורות הלוקחות אתכם הישר לגן העדן האמיתי – האי האבלוק(Havelock) . זהו אחד האיים המתויירים והפופולרים ביותר בקרב התיירים הפוקדים את איי אנדמן. באי תמצאו אפשרויות לינה בכל הרמות, החל מרמת תרמילאים ועד למלונות מפנקים. כך שבכל מקרה תוכלו לשהות במקום המספק את התנאים האופטימליים והנוחים ביותר עבור המשפחה שלכם. נציין רק נושא רגיש אחד, שהוא  המקלחת החמה, שנפקדת מרוב הגסטהאוסים הזולים, ובחלקן המקלחות והשירותים נמצאים בחדר חיצוני משותף. בכל אופן זהו נושא שמומלץ לבדוק מול בעלי הגסט האוסים.

מי בכלל צריך מקלחת כשיש כזה ים? צילום: שרית גמליאל

באי יש מסעדות מעולות וחופים הנחלקים למספרים. מה שבטוח, זאת  לא תיאלנד, ודי בקלות תוכלו למצוא את עצמכם מבודדים במהלך היום. אם בכל זאת חשקתם בחברת אחרים תוכלו להרחיק לחוף 7 הפופולרי, שם ודאי תמצאו פרטנרים למשחק פריסבי המוני.

כמו מתוך חלום. האבלוק. צילום: טל גטרייטמן

מאהבלוק יש אפשרות להגיע לחוף הפילים, שנקרא על שם הפיל האחרון שיודע לשחות בים! החוף מומלץ במיוחד למי שרוצה לשנרקל. ישנו מסלול הרגלי שעובר בג’ונגל , לא נעים ללכת בו אם יורד גשם, אז הדרך הופכת בוצית ועלולה להיות קשה מדיי לילדים.

הדרך המומלצת היא על גבי סירת מנוע שתיקח אתכם ב15-20 דקות של שיט לעבר החוף, בו ישנן אטרקציות ימיות כמו צלילה, בננות, אבובים וכדומה.

פילים בדרכם לחוף הפילים. צילום: שרית גמליאל

ההתיינדות בהאבלוק, במידה ואתם רוצים להגיע למסעדה ואתם במלון או גסטהאוס מרוחק, היא על גבי מוניות או טוסטוסים המושכרים במקום. תוכלו לתאם לעצמכם נהג משפחתי ולסכם על מחיר מראש. בכדי להגיע לחוף 7 המרוחק והפופולרי אפשר לעלות על אטובוס מקומי העובר ברחבי האי, להקיף את האבלוק ולהנות מהנוף הנשקף מהחלון.

איי אנדמן למשפחות – סיכום

היתרון בחופשה משפחתית באיי אנדמן זה השילוב בין שקט, יופי וזמן איכות משפחתי במקום שטרם הפך לתיירותי וממסוחר. נשמע לנו כמו החבילה המשפחתית המושלמת. דווקא כאן, כשאין אינטרנט זמין, אנחנו יכולים באמת לחוות חופש ולהנות מנוכחותם (המלאה והלא-וירטואלית) של כל בני המשפחה. בלי יותר מדיי רעש מסביב, ועל רקע נוף קסום קסום קסום…

קניה זולה,בטוחה וקלה בניו דלהי!

כתיבה וצילומים: טל גטרייטמן

כנראה שזאת הכתבה שרוב סוכני הנסיעות במיין בזאר לא ישמחו לתת לכם לקרוא. אבל בתור האתר מספר אחד לענייני הודו זוהי זכות וחובה שלנו, לספק לכם את המידע- איך אפשר לקנות כרטיס לרכבת בהודו, ספציפית בתחנת ניו דלהי (אבל גם תקף לכל התחנות הגדולות).

אחד מהיתרונות הרבים של הרחוב המפורסם ביותר בקרב התיירים הזרים בכלל, והישראלים בפרט, הוא קירבתו הרבה לתחנת הרכבת החדשה של ניו-דלהי (New Delhi Railway Station).

רובנו מתפתים לנוחות ונגישות של הסוכנים, ובטח בימים הראשונים שלנו בהודו וגם אחריהם, נוח לנו להאמין לכל מילה שיוצאת להם מהפה. גילוי נאות הוא שלעיתים קרובות הרבה יותר זול לקנות כרטיס לרכבת בתחנה, גם כאשר הסוכנים מספרים לכם שאין בכלל כרטיסים פנויים, תוכלו למצוא בתחנה מחלקה שתציל את הנסיעה שלכם! זה פשוט וקל!

בקומה העליונה יהיה מי שיציל לכם את הכרטיס ליעד הבא שלכם. אמן.

אז מה עושים?

קודם כל הולכים לתחנת הרכבת (כאילו דא???). זה דורש מכם לגייס כוחות ללכת את כל הרחוב ולחצות כביש אחד בלבד מהמיין בזאר (אל תתביישו להודות שזה שקול לחציית ים סוף, לפחות). הולכים לבניין המרכזי של התחנה, איפה שתוכלו לראות מכירות כרטיסים כלליות; זאת אומרת שאתם לא עולים במדרגות שמשמאלכם (או מדרומכם אם אתם ממש מאופסים על כיוונים) אלא איפה שהרציפים.

השלט בכניסה למשרד.

במבנה עצמו הולכים לכניסה השמאלית שלו יש קומה נוספת. עולים לקומה הראשונה (יש גם שילוט לעבר מחלקת תיירים) ומצד ימין במסדרון תראו את המחלקה. נכנסים לוקחים מספר ולוקחים טופס אותו צריך למלא  (חשוב לא לשכוח דרכון!).

מלאו אותי!

שעות פעילות המשרד:

ימים ב’-ש’ – 8:00-20:00

ימי א’ – 8:00-14:00

אזהרה- מספר התיירים הרב מושך למיין בזאר נוכלים רבים, שבמידה והם יצליחו לדוג אתכם בהמון, הם ינסו לשכנע אתכם שהמחלקה סגורה (בגלל יום חג, יום אבל או אלף סיבות שונות ומשונות)  או שהמשרד עבר מקום. הם ישלחו אתכם לבניין אחר “מטעם משרד התיירות ההודית” שמרוחק כ-20 דקות מהרכבת. הם יראו אמינים וישמעו לכם מביני עניין. הם גם ישתמשו במשפטים כמו “אני עובד פה ואתה טוען שאני משקר?” אז כן, חברים, הם משקרים! לא להאמין לאף אחד בשום פנים ואופן!!! לא משנה כמה זה יהיה משכנע!

לא לשכוח: פספורט!

תור זה תור.

קולקטה- סקירה היסטורית

כאמור, העיר קולקטה הייתה במשך שנים תחת שלטון הבריטים, וידוע שבאזור הייתה קיימת התיישבות במשך אלפי שנים לפני כן. מה שמעניין אותנו וחשוב להמשך הסיפור, הוא שבמאה ה-17 הגיעו סוחרים בריטים (East India Company) אל שטחה של קולקטה כיום, וקבעו מושבם בין שלושה כפרים קטנים: סוטונוטי (Sotonuti), גובינדפור (Govindapur) וקוליקטה (Kolikata).

כאן הכל התחיל. פארק מיידן, בגרעין ההתהוות של קולקטה. צילום: ענת גזית

הבריטים השכירו וקנו זכויות על הקרקע מהמשפחות המקומיות והקימו בסמוך את מצודת ויליאם (על שם ויליאם השלישי). מה בכלל הם חיפשו פה? פוטנציאל כלכלי כמובן! הבריטים רצו מרכז סחר, קרוב לים, שדרכו תהיה גישה נוחה למזרח וצפון מזרח הודו, עד לסין וטיבט (האם המנוע הוא האובססיה הבריטית לתה?). תוך זמן קצר התפתח ישוב עירוני קטן, לתפארת “חברת הודו המזרחית”. במאה ה-18, הבריטים הפכו את אותו ישוב למרכז מסחרי חשוב, על אף התנגדותם של הנסיכים המקומיים שלא חיבבו את הסוחרים הזרים שהשתלטו על מדינתם. בהמשך, ב-1756, מבוקש הודי ברח אל שטחה של קולקטה, והמושל הבריטי שהיה בעיר סירב להסגירו לידי שליטה המוגולי של מדינת בנגל. השליט סיראג’ אוד- דואולה החליט לפתוח במתקפה על הבריטים, ובאותה שנה כבשו הבנגלים את המצודה. 146 מתוך הבריטים שישבו במקום לא הצליחו להימלט ונישבו בידי הבנגלים. הם נכלאו בצינוק בית הסוהר שהיה בתוך המצודה ובמשך לילה שלם נאבקו על אויר. בבוקר הוצאו משם רק 23 אנשים חיים, ביניהם רוברט קלייב שחזר כעבור שנה וכבש את קולקטה. הבריטים הכריזו על קולקטה כעל בירת הודו הבריטית, וכזו היא נשארה במשך שנים רבות, עד 1912, אז השלטון הבריטי עבר לניו דלהי.

העיר קולקטה היוותה במשך שנים סמל לעוני המזוהה כל כך עם הודו, לצד ארגוני התנדבות שבבסיסם מפעל חייה של האם תרזה. בימים אלו העיר נהנית מתנופת התפתחות, והעוני בה צומצם, אך רבבות מתושביה עדיין חיים בתנאים מחפירים ברחובות או בשכונות פחונים (סלאמס).

מכבסים ומתקלחים בתעלות המים. עוני ועושר צד לצד. צילום: ענת גזית.

קולקטה- תרבות

העיר קולקטה נחשבה במהלך השנים גם לבירת התרבות של הודו. אחד מכינוייה של קולקטה הוא “עיר של אנרגית יצירה שוטפת” (City of Furious, Creative Energy) והעיר נחשבת למוקד ממנו צמח החזון לעצמאותה של הודו. בעיר נולדו וגדלו אמנים מפורסמים ואנשי רוח כמו סוואמי וויויקננדה וחתן פרס נובל לספרות רבינדרנאת טאגור. השם טאגור נשמע לכם מוכר? גלו למה בהמשך.

בנוסף, קיימת בעיר תרבות אלטרנטיבית ענפה ומפותחת, בין היתר תרבות עם אופי מחתרתי ופוליטי. העיר מומבאי (Mumbai) נחשבת למרכז של קולנוע מז’אנר בוליווד, אך בעיר קולקטה נעשים סרטי איכות וסרטים אומנותיים יותר מאשר בכל מקום אחר בהודו. נוסף על כך, העיר קולקטה נחשבת למרכזה האקדמי של צפון מזרח הודו, ומרוכזות בה תשע אוניברסיטאות ומכללות רבות. יתר על כן, קולקטה עשירה בפסטיבלים למיניהם. בחודש נובמבר מתקיים בה פסטיבל קולנוע מרתק, ובינואר נערך בה פסטיבל הספרים הגדול באסיה-Kolkata Boimela  וגם פסטיבל מוזיקה הודית קלאסית הנקרא Dover Lane. תקופת החורף בקולקטה נחשבת לתקופה העשירה ביותר מבחינת אירועי תרבות וכדאי להגיע אליה בחודשים אלו.

ועוד מילה או שתיים על רבידרנאת טאגור– הידעתם שבתל אביב, באזור האוניברסיטה, ישנו רחוב על שמו של רבידרנאת טאגור? נתקלתם בשם ותהיתם במי מדובר? זהו בדיוק הזמן לספר לכם שטאגור, יליד קולקטה, הוא משורר וסופר בעל שם עולמי. הוא נולד למשפחה ממעמד גבוה ב-1861, ולמד משפטים באנגליה. עם חזרתו להודו הקים מצפון לקולקטה את מוסד “שנטיניקטאן” (Shantiniketan)- “ממלכת השלום”- בית ספר ששם במרכזו את אהבת האדם והקירבה לטבע, תוך הזנחת שיטות החינוך הישנות והנוקשות (ואנחנו מדברים על תחילת המאה ה-20!). לאחר זכייתו בפרס נובל, התפתח בית הספר למוסד אוניברסיטאי מהבכירים בהודו ובין בוגריו גם אינדירה גנדי (שהייתה ראשת הממשלה השלישית של הודו, וכנראה גם האהודה ביותר- על שמה שדה התעופה בניו דלהי). טאגור אף קיבל תואר אבירות ממשלת בריטניה, תואר שעליו ויתר לאחר האלימות שהפעילו הבריטים כנגד הפאנג’בים באמריצר.

הכנות לדורגה פוג’ה. צילום מתוך וויקיפדיה.

פסטיבל דורגה פוג’ה  (Durga Puja)

זהו הפסטיבל הגדול ביותר בקולקטה ובמזרח הודו בכלל, שבחודש אוקטובר הופך את העיר לחוויה מטריפה בפני עצמה. במהות הפסטיבל נמצא הפולחן לאלה הלוחמת, מרובת הזרועות, דורגה. דורגה מהווה מעין גלגול עוצמתי של פארוואטי, אישתו של שיווה ולרוב תמצאו אותה רוכבת על אריה או טיגריס עם כלי נשק בידה והיא מייצגת את הכוח הנשי הבלתי מנוצח (כן, כן!). פסטיבל דורגה פוג’ה נחגג במשך 5 ימים ומסמל את ניצחונה של דורגה על השד הנורא מאהישאשרה, וכך, את ניצחון הטוב על הרע. דורגה פוג’ה הוא פסטיבל שנחגג בכל רחבי הודו, אך דווקא כאן, בקולקטה, החג תפס לראשונה גם משמעות לאומית, כשהאלה הלוחמת לבשה את דמותה של הודו, והאלה הפכה לסמל המאבק במשטר הראג’ הבריטי. היום זהו אחד הפסטיבלים הגדולים והמיוחדים בהודו- העיר כולה מתמלאה אלפי מנשאים עליהם יושבת האלה, בשם פאנדלים (Pandals) שמשמעותו מקדש ארעי או נייד. מלבד המשמעות הדתית של החג, עם השנים הפכו הפאנדלים מקושטים ומפוארים יותר, ומכל רחבי הודו באים להנות מהפסטיבל הצבעוני. מאות אלפי עולי רגל ותיירים מגיעים לעיר בתקופה זו, ולכן מומלץ להזמין מראש כרטיסים לרכבת/טיסה וחדרים.

קולקטה- קריקט

ואם כבר בתרבות עסקינן, משחק הקריקט הוא תופעה בהודו; מילדים קטנים שמשחקים יחפים ברחובות ועד אצטדיוני ענק מפוארים ועונת המלפפונים ההודית, אנחנו רואים את המשחק בכל פינה, שומעים את השם “טנדולקאר” ולא מבינים מה העניין. המשחק שהתחיל בבריטניה לפני מאות שנים כבש את תת היבשת, וכיום הוא סוחף אחריו יותר ממיליארד אוהדים מושבעים בהודו ועוד מאות מליונים סביב העולם. בקנה מידה שכזה, משחק של בית”ר ירושלים מול סכנין שקול למשחק דוקים בסלון, בהשוואה לאחת היריבויות הספורטיביות (והמדיניות) הגדולות בעולם- הודו פקיסטן; מפגש מחשמל שמצמיד את אפם של יותר ממיליארד וחצי צופים למסכי הטלוויזיה!

שיגעון הקריקט. צילום: טל גטרייטמן

בפארק מיידן (כמו גם בשבתות בגן סאקר בירושלים), תוכלו לצפות בקבוצות נערים וחובבנים שמשחקים קריקט. אם תביעו מספיק התעניינות אולי תוכלו אפילו להתנסות במשחק של ממש.

אבל דווקא קולקטה היא המקום להצטרף לשיגעון הקריקט ולראות את “הילדים הגדולים” עולים למגרש:

איצטדיון הקריקט Eden Gardens 

יש האומרים כי מי שבהודו חייב ללכת לבית קולנוע לראות סרט בוליווד, כדי לספוג מהאווירה. זה נכון ומומלץ, אך קולקטה מזכירה לנו שיש דברים נוספים שלא כדי לפספס. משחק הקריקט. סממן מובהק (וספורטיבי) לשלטון הבריטי שסוחף אחריו יותר ממיליארד צופים נלהבים. הקריקט נחשב לעניין תרבותי-חברתי חשוב לא פחות מסרט בווליוודי, ושחקני קריקט נערצים (ומרווחים) לא פחות מהכוכבים הגדולים של הסרטים.

אצטדיון הקריקט. צילום מתוך וויקיפדיה

האצטדיון בגני עדן הוא אחד מהאיצטדיוני הקריקט המכובדים, ואם יתמזל מזלכם ויערך משחק חשוב בין נבחרות קריקט גדולות. אז רוצו לקנות כרטיסים.

קולקטה- הקהילה היהודית

בעבר הייתה בקולקטה קהילה היהודית ענפה ותוססת עם בתי כנסת ובית ספר יהודי. מרביתה היגרה מעיראק במאות ה-18-19, והיא מנתה אלפי יהודים (סביבות 30,000). מאז הקמת מדינת ישראל הצטמצמה הקהילה וכיום חיים בה בערך עשרות בודדות של יהודים בלבד, רובם קשישים. בעיר ישנם 3 בתי כנסת, כשברובע העמוס B.B.D Bagh נמצאים שני בתי כנסת חבויים- ‘מגן דוד’ ו’בית אל’. מגן דוד הינו בית הכנסת הגדול במזרח, מהודר ומרהיב ביופיו, ונחשב לאתר מורשת עולמי בהודו. בית הכנסת משמש את הקהילה, והוא פתוח לתפילה בחגים. יש לתאם את הביקור עם השומר בכניסה. כתובת: Synagogue Street.

בית כנסת נוסף באזור הוא בית אל. ניתן להיכנס אליו רק עם אישור מבעל מאפייה יהודי- Nahuom Bakery. לדעת תרמילאים זה קצת מוזר ודורש יותר מידי התארגנות. אתם יכולים לחפש את נחום במאפייה שלו בניו מרקט (Bertram St.). בית הכנסת נמצא ברחוב Pollock St.

בית הכנסת נוסף בעיר הוא נווה שלום- בית כנסת נטוש שמשמש כיום כמחסן, נמצא ב- Brabourne Rd.

קולקטה – בילויים

בעיר קולקטה היצע יחסית גדול של מקומות בילוי, על אף העובדה שרוב הגסטהאוסים נועלים את שעריהם כבר בעשר- אחת עשרה בערב. בגלל עובדה זו רוב המטיילים מעדיפים להישאר בגסט האוסים. אם בכל זאת אתם מחפשים בילוי לשעות הערב המאוחרות, ישנם בעיר פאבים וברים שמציעים מגוון של בירות ואלכוהול, וגם מועדונים. המועדון המפורסם ביותר בעיר הוא Tantra, אשר נמצא במלון פארק שברחוב Park street, שהוא רחוב שוקק חיים בפני עצמו. תמצאו כאן מסעדות רבות, ברים וחנויות. במלון Fairlawn אשר ברחוב סאדר ישנה חצר נעימה ומוקפת צמחייה ובשעות הערב יושבים בה תיירים מערביים על בירה.

בעיר תמצאו גם בתי קולנוע רבים. Nandan הוא הבולט שבין בתי הקולנוע, והוא גם מרכז תרבותי בפני עצמו- מוצגות במקום תערוכות של אומנות במשך כל ימות השנה. במרכז Mani Square תוכלו לראות סרטים בתלת מימד.

קולקטה- המטבח הבנגלי

המטבח הבנגלי עשיר בדגים ובבשר (לא כולל בשר בקר), ומגוון המנות הוא אדיר. מי מכם שמעוניין לאתגר את הטעם והבטן יהנה מהחוויה הקולינרית שהמטבח הבנגלי מציע: אחד מסימני ההיכר של קולקטה- דוכני קאטי רולס (Kati rolls)- מזון בנגלי מהיר ידוע. מדובר ברול מטוגן הממולא בעוף/בשר או גבינת פאניר, עם Hot kati– ירקות (בד”כ בצל) ורטבים. הקאטי נמכר בחנויות קטנות ודוכני רחוב. מאכל רחוב מעניין נוסף הוא ג’אל מורי Jhal Muri– תערובת של כדורי אורז מתובלים-חריפים ופריכים. המלצה מעניינת נוספת היא Fuchka או water balls  שהם כדורי תפוח אדמה מתובלים בתמרינדי. ואל תשכחו את הממתקים הבנגלים המפורסמים, שבניגוד לאזורים אחרים בהודו, עשויים גבינה ממותקת. אל תוותרו, שווה לנסות לפחות אחד מהם!

אל תהססו לנסות. דוכני אוכל רחוב בקולקטה. צילום: דני אברהמי

מרבית ההיצע מבחינת מסעדות תיירים נמצא ברובע צ’ורינגי (Chowringhee) כשרחוב סאדרSudder  הוא הרחוב הראשי-  ה’מיין בזאר’ של קולקטה. מסעדת Zurich היא אחת מהמסעדות הפופולאריות בקרב מטיילים מערביים באזור הרובע. המסעדה מגישה מנות הודיות מגוונות עם הסברים מפורטים באנגלית. סמוך למסעדה נמצא מעין דוכן- מסעדה המבוסס על טהרת היוגורט ההודי ומגיש מנות טעימות של יוגורט סמיך ולאסי. מסעדה פופולארית נוספת באזור היא Blue Sky Cafe אשר מגישה גם מנות הודיות וגם אוכל קונטיננטלי מגוון, בין היתר גם מאכלים ישראלים, באוירה נחמדה. כתובת המסעדה: Chowringhee lane.

מקום נוסף שהינו ותיק ופופולארי בקרב הודים ומערביים הוא Peter cat, שמגיש מנות צמחוניות ובשריות. המלצרים במקום לבושים בתחפושת רג’סטאנית. המחיר בסביבות 100-200 רופי למנה עיקרית. כתובת: Park street 18.

אם מאסתם באוכל מקומי, או שסתם מתחשקת לכם הפסקה, תוכלו למצוא ברחוב פארק רשתות מזון מהיר מערביות כמו מקדונלדס, דומינוס, KFC ורשתות הודיות נוספות.

קולקטה- סיכום

איך נוכל לסכם לכם עיר כמו קולקטה? הזכרנו המון את הבריטים ואפשר לנהל דיון סוער על משמעות דריסת הרגל הבריטית בהודו אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש לה חלק בלתי נפרד בעיצוב המדינה שאנחנו כל כך אוהבים. מי שרוצה (לנסות) להבין יותר, לראות בעיניים איפה הכל התחיל ולחוות עיר הודית “הארד קור”- שלא יוותר על קולקטה. בדרך כלל אחרי הטראומה של הנחיתה, רובנו בוחרים לברוח להרים או לחופים ולהנות מהשקט והסתאלבט. אבל למרות הפחד והרתיעה יש כאן פנינה שאסור לפספס. צריך להגיע למפגש מוכנים.  זוהי ללא ספק אחת הערים המורכבות, המיוחדות והמעניינות בהודו.

רבידרנאת טאגור

“So in the streets of Calcutta I sometimes imagine myself a foreigner, and only then do I discover how much is to be seen, which is lost so long as its full value in attention is not paid. It is the hunger to really see which drives people to travel to strange places”.

Rabindranath Tagore, My Reminiscences.

לפני שנוסעים לטיול ארוך יש נטייה לנסות ולארוז את כל הבית, לארוז בגדים שאנחנו אוהבים ורגילים אליהם ביום יום, חפצים שאנחנו “לא יכולים בלי”. והאמת, שגם אם תנחתו בהודו בלי כלום, תוכלו למצוא את כל מה שתצטרכו ויותר, באיכות כזו או אחרת.

דורות קודמים של תרמילאים יוצאי הודו אפילו יגידו “תביאו תחתונים, והרבה, אין איפה לקנות שם תחתונים נורמליות” אבל גם הימים האלה חלפו ואפשר למצוא אחלה תחתונים, אפילו עם הדפסים ותחרה.

יש כמה דברים שצריך לחשוב עליהם לפני נסיעה להודו ובכלל. מה האופי שלכם? מה האופי של הטיול אליו תצאו? מתים על טרקים ומתכוונים לבלות את החודשים הקרובים של חייכם בהליכה בין הרים ובין סלעים? מתגלגלים בקושי בין בתי קפה ואלרגים לעצים?

לכל תרמילאי יש את השאיפות והחלומות של הטיול שלו, אז תתחילו בלחשוב- איך אני רוצה שהטיול הזה יראה? ובואו נתחיל לארוז מכאן.

ציוד לטיול בהודו-  צ’ק ליסט בסיסי

אז נתחיל ברשימה פשוטה ודי בסיסית, בלי כל הסייגים וההתלבטויות, של מה מומלץ להביא. מי שמעוניין בפירוט והסברים מוזמן להמשיך ולקרוא או לשאול ולהתלבט בפורומים שלנו.

תרמיל גדול

תיק קטן/ תיק צד

נעלים נוחות להליכה

סנדלים

ציפה של שמיכה (תחליף קל לשק שינה)

מעיל קל/ פליז

חולצה ארוכה חמה (תרמית / סווטשירט- תלוי ביעד שלכם)

1-2 זוגות מכנסיים ארוכים טובים

1-2 זוגות מכנסיים קצרים

2 טי-שירט (תמיד אפשר לקנות)

8 זוגות תחתונים

5-6 זוגות גרביים טובות

תיק רחצה- ראו פירוט.

תיק תרופות- ראו פירוט.

מגבת

בגד ים

חבל

מצלמה

מנעול קטן

משקפי שמש/ משקפי ראייה

פנס

חגורת כסף

מסמכים חשובים

ספר

נגן מוזיקה

מטענים לכל מכשיר שלקחתם

ציוד לטיול בהודו- תרמילים ותיקים

קודם בחרו לכם מוצ’ילה- תרמיל (למרות שזה סלנג דרום אמריקאי אנחנו מאמצים את המונח גם עבור הודו). התרמיל הזה הולך להיות הבית שלכם לחודשים הקרובים. אתם צריכים תרמיל שיהיה נוח על הגב (עם או בלי טרקים) אפילו בשביל ההליכות מתחנת הרכבת לגסט האוס במיין בזאר. גם בתוך ערים וכפרים יש לפעמים הליכות ארוכות. עבור רוב התרמילאים תרמיל בנפח 60 ליטר הוא די והותר (ואם אתם חוששים לשופינג, תמיד אפשר לקנות ולשלוח חבילות לארץ או לקנות תיקי יד קטנים/בינוניים לפני הטיסה חזרה לארץ ולא כדאי להשתרך עם תרמיל ענק על הגב כל הטיול בשביל הקניות של הסוף). כדאי שיהיה לו כיסוי גשם, גם כשבאמת יש גשם וגם כדי שיהיה יותר מסורבל להתעסק לכם עם התיק.

תרמילים שמיועדים לטרקים (ציוד לטרקים בהמשך) מגיעים לרוב בפורמט של “שק”. זה לא בדיוק הסידור הכי נוח אם אתם לא מתכוונים לטרק מרחקים ארוכים שמצריכים תרמיל איכותי גדול יחסית. אם זה המצב יותר כדאי לכוון לתרמיל שנפתח בצורה נגישה יותר (תאים, ריצ’רצ’ים) שיהיה לכם קל להוציא ולמצוא ציוד בגסט האוס. תחשבו על תרמיל שתצרכו לפרוק ולארוז כל כמה ימים.

כמובן שנפח התיק תלוי בכם, כמה ציוד אתם חושבים שתקחו מהארץ ותצטרכו בהודו? בהמשך המאמר תמצאו רשימה מומלצת שגובשה על ידי צוות האתר, משם תוכלו לקבל מושג על כמות הציוד.

תיק גב קטן נוסף למטוס ולשאר הנסיעות בתוך הודו הוא הכרחי (משהו שמתאים לספר, מחברת, מים, נשנושים, מצלמה וכו’). איכותו של תיק הגב תלויה בכם- אם אתם בעניין של טרקים קצרים מידי פעם, בלי הרבה ציוד, כדאי להביא תיק עם מערכת גב סבירה לפחות. האמת שזה תופס גם עבור טיולי יום של הליכה בין אתרים; תיק שלא יהיה נוח על הגב או בעל רצועות שלוחצות על הכתפיים פשוט יגרום לסבל ומצב רוח.

אנחנו ממש לא קוראים לכם לצאת ולקנות תרמילים חדשים לפני הנסיעה, זה בכלל לא הכרחי, אבל שווה להשקיע קצת מחשבה קדימה בעניין. זה נכון כמעט עבור כל פריט אחר, אבל דווקא תרמילי גב באיכות טובה לא תמצאו בקלות בהודו, אם בכלל (ואם אתם מחפשים איכות אז המחירים לא יותר זולים כפי שאולי תטעו לחשוב).

תיק צד קטן לחפצים שיהיו עליכם רוב הזמן (ספר קטן/מחברת/פנקס, עט, פלאפון?, ארנק, טישו, שפתון, מוצרי הגיינה וכו’). אולי זהו סעיף שמופנה יותר לקהל הקוראים הנשי, ובכל מקרה, לא נורא אם לא הבאתן. יש מבחר אדיר בהודו. ההמלצה שלנו היא תיק צד עם ריצ’רץ- מזמין פחות ידיים חטטניות באתרים הצפופים…

טיפ חשוב לגבי כל סוגי התיקים- בדקו את הריצ’רצ’ים והסוגרים השונים לפני הנסיעה. אמנם ניתן לתקן ריצ’רצ’ים כמעט בכל פינת רחוב בהודו (ואפילו ברכבת!) אבל עדיף להימנע מסיטואציה שהתרמיל שלכם מטלטל פתוח היכן שלא תהיו. כדאי גם לודא אפשרות לנעילה של התרמילים והתיקים בעיקר עבור הנסיעות הארוכות באוטובוס/הרכבת.

ציוד לטיול בהודו- נעליים

נעלי הליכה/ ספורט. נעלי הליכה נוחות הם שוב גורם משמעותי שיכול להשפיע על החויה שלכם ממקום מסוים, בטח ובטח אם מדובר בטרק אבל גם בטיולי יום כשעומדים על הרגליים והולכים רוב היום. הנוחות חשובה. פירוט על נעלי הליכה (נעלי הרים) תמצאו בסעיף טרקרים.

סנדלי שורש וכו’.

כפכפים למקלחת או סתם ליום יום. לא חייבים להביא מהבית, יש שפע כפכפי “מייד אין אינדיה/צ’יינה” שתוכלו לקנות עד 100 רופי.

ציוד לטיול בהודו- ביגוד

מעיל קל. פליז או סופט-של (Soft shell). החבר הכי טוב בימים קרירים ורוח. אפשר להשיג סופט-של גם בהודו אבל כנראה שזה יהיה זיוף, אולי זיוף שנראה טוב אבל מעיל כזה לא יהיה איכותי כמו מעיל מקורי.

חולצה תרמית. כדאי ביותר אם אתם מתכננים טרקים, ואפילו אם אתם מתכוונים להגיע לאזורי ההרים בצפון הודו בעיקר. היתרון שלה הוא חימום אפקטיבי מול נפח- היא לא תתפוס הרבה מקום בתיק כמו מעיל עבה שהיה עושה את אותה עבודה.

געטקס / טייטס תרמי. שוב, אם אתם נוסעים לטרק בהרים זה פריט חשוב.

2- מכנסים ארוכים. כדאי שמבין המכנסיים שתביאו יהיה מכנס טיולים אחד. היתרונות שלהם רבים: הם מתייבשים מהר, רובם מודולרים (מתפרקים לקצרים), עמידים ויש בהם כיסים. בנות אולי ירצו לקחת טייטס.

2- מכנסיים קצרים. הערה לבנות: דווקא חשיפת הרגליים בהודו נחשבת נועזת, למרות שתראו פופיקים של נשים מבצבצים תחת הסארי בכל מקום. אבל זה עניין תרבותי. נכון שבדלהי יש 40 מעלות עם 99% לחות, אבל עדיין נהוג להסתובב במרחב הציבורי בבגדים צנועים; מכנסיים עד הברך וצעיך שמכסה מחשוף וקצת כתפיים יעשו את העבודה ברוב המקומות ויחסכו מכן, בנות יקרות, הרבה חוסר נעימות. ובכל זאת אם אתן נוסעות לדרום, מדינות מסוימות כמו קרלה, טאמיל נאדו, וגואה נחשבות מתקדמות יותר כשהאטרקציה המרכזית היא החוף- במקומות כאלה מקובל יותר ללכת עם מכנסיים קצרים.

2-3 טישירטים/גופיות– יש כל כך הרבה סוגים, צבעים, הדפסים ודוגמאות בחנויות בבזארים השונים שלא צריך להסחף. אפשר לארוז חולצה/גופייה או שתיים באיכות טובה שתלווה אתכם משך כל הטיול.

מבחינת הביגוד שאתם מביאים- אם אתם בקטע של שרוואלים ודיויות (ראה ערך השטן לובשת בררה), אל תתאמצו לסחוב מלא. תמיד אפשר להביא פחות בגדים ומי שמחבר לאופנה הישראלית המקומית יכול לקנות פה בגדים בשפע.

8 זוגות תחתונים עם הדפס. כדי שיהיה מצחיק כשאתם תולים כביסה בחוץ. אולי פחות רלוונטי לבנים, אבל אם יותר נוח לכם בבוקסרים, תביאו כמה זוגות איכותיים מהבית.

5-6  זוגות גרביים

ציוד לטיול בהודו- הגיינה

היגיינה. הכי חשוב שיהיה תיק רחצה טוב וחזק, את כל השאר תוכלו לקנות בהודו כבר. אבל בכל זאת הנה רשימה כללית: מברשת שיניים (כי שווה לקחת גם לטיסה), דאודורנט (אם אתם אוהבים דאודורנט סטיק, קשה להשיג כאלה בהודו), קרם הגנה, קוצץ/ מספריים לציפורניים, מראה קטנה, פינצטה. אפשר להביא בקבוק שמפו קטן ובקבוק סבון לגוף קטן בהודו תוכלו לקנות אחלה מוצרים.

מגבת מטיילים– כזו שמתייבשת מהר אבל עדיין שתהיה גדולה מספיק, מגבת קטנה זה מבאס.

ציפה. של שמיכה, כזאת שאפשר להיכנס לתוכה לישון. כן, זה נכנס בקטגוריית הגיינה כי אין לנו קטגוריית מצעים. אבל זאת עיקר המטרה של הציפה, לתת לכם הרגשה (קצת) יותר טובה כשאתם נכנסים למיטה זרה בגסט האוסים השונים ולפעמים זה חוצץ הכרחי בינכם ובין שמיכות ומזרונים מפוקפקים.

ציוד לטיול בהודו- ציוד חשוב נוסף

בגד ים. שוב סוגייה נשית. בדרום הודו מקובל להיות בחוף בבגד ים אבל ברוב המקומות האחרים כדאי לנשים להכנס למים עם חולצה ומכנסיים, שאפשר למצוא בקלות בהודו.

חבל דק חזק. בעיקר לכביסה אבל גם לאילתורים וחיזוקים בנסיעות וכו’. (אפשר גם כמה אטבים)

מצלמה

נגן מוזיקה (שווה להביא גם רמקול קטן, נחמד לשים מוזיקה בחדר).

משקפי שמש

משקפי ראייה – אם אתם באמת מסתמכים עליהם ביום יום אולי שווה לשקול להביא זוג נוסף ספייר. אם אבדו המשקפיים או נגרם נזק בעודכם בעיר, הסירו חשש! בלי בעיה תוכלו לעשות זוג משקפי ראייה חדשים, בררו היכן הקניון הקרוב ותמצאו חנויות משקפיים עם אופטמטריסט כמו בבית.

פנס

חגורת כסף

אולר

מטענים (לכל מכשיר שלקחתם: פלאפון, מצלמה, נגן מוזיקה וכו’).

מנעולים שיהיה לכם גם לתיק וגם לדלת הגסטהאוס במידה ותרגישו יותר בטוח במנעול מהבית. אפשר גם להביא כבל מתכת לנעילה, יש כיסויים גדולים כמו שקים שאפשר לנעול וגם בשביל לנעול את התיק לספסל בנסיעת רכבת.

מסמכים חשובים. צילום/סריקה למייל של הדרכון, ויזה, כרטיס טיסה, ביטוח ומספרי טלפון.

ספר טוב שבא לכם לקרוא, בהמשך תוכלו להחליף/ לקנות (גם בעברית!).

ציוד לטיול בהודו- ציוד לטרקים

מתכננים טרקים? תרמיל איכותי יכול להיות ההבדל בין חוויה נהדרת של טרק ולבין הזיכרון “כן, נו, זה הטרק שדפק לי את הגב” או “זוכר שנקרעה לי הרצועה של התיק בירידה מהמצוק?? איזה פחד!”. מערכת גב טובה ותומכת היא הכרחית. לא שאנחנו באים לתמוך באיזושהי חברה, אבל במקרה של תרמילים מקצועיים/חצי מקצועיים שווה להשקיע בתרמיל שילווה אתכם עוד שנים רבות, למדוד בחנויות ולנסות דגמים שונים, עד שבאמת מרגישים נוח.

שק שינה. שוב מופנה לטרקרים בעיקר. ברוב המקומות המוכרים שיוצאים לטרקים ניתן להשכיר שקי שינה סבירים וטובים. אם יש לכם שק שינה שאתם סומכים עליו ומתכננים אולי גם לרדת מהשביל, שק שינה יוכל לעזור גם כשלנים אצל משפחות וכו’; לא תמיד יש להן מספיק שמיכות ויכול להיות קר. שק”ש גם יכול להחליף את השימוש של הציפה בכל גסט האוס. החיסרון הגדול הוא הנפח והמשקל שהשק”ש תופס בתרמיל.

נעלי הליכה– נעלי ההליכה ילוו אתכם בין הרים ובין סלעים, יחזיקו אתכם וישאו אתכם בעליות ובמורדות ההימלאיה. אם אתם חובבי טיולים בוודאי כבר יש לכם נעלי הליכה טובות שאתם רגילים אליהן- מצויין. אם בכוונתכם להתחדש בזוג דנדש, כדאי לקנות נעל גבוהה שתומכת בקרסול. טוב שתהיה נעל שתתמוך ביציבה שלכם ובגב, ותקטין את הזעזועים שסופגות הברכיים בירידות. נעליים איכותיות (אם יודעים לשמור עליהן) יכולות ללוות אתכם שנים רבות, וכדאי להשקיע בהן. לא צריך להביא וקס וכאלה, בכל מקום תמצאו סנדלרים ברחוב שיעשו תיקונים קטנים ווקס. הימנעו מלהגיע עם נעליים חדשות לחלוטין שעוד לא עברו את החוויה של כף הרגל שלכם, מבאס להסתובב בהודו עם כאב רגליים, שפשופים ושלפוחיות עוד לפני שיצאתם לטרק אחד.

הכי חשוב- הקפה השחור שלכם!

ציוד לטיול בהודו- רפואה

הרבה נלחצים מנושא הרפואה בהודו. יש הרבה הכנה מקדימה, חיסונים ומחשבות על כל מחלה שיכולה לפגוע בכם ובטיול שלכם, מה שמוביל הרבה פעמים לקניה של כמויות הזויות של תרופות. נתחיל בהרגעה – גם בהודו יש בתי מרקחת מצויידם היטב. יש רופאים בכל הרמות ובמקרה ואתם חולים במשהו יותר רציני, יש מרפאות מטיילים בבתי החולים באזורים התיירותיים. תזכרו שהרבה תחלואים שנראים לנו מוזרים ואקזוטים הם עניין יום-יומי עבור ההודים אז אין מה לחשוש מהתייעצות עם רוקח או רופא הודים. מידע נוסף תוכלו למצוא במאמר חיסונים להודו.

כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה ורופא טיולים האם יש תרופה מיוחדת שעליכם לקחת בגלל מצב רפואי רגיש וכו’. הרכב התיק תלוי באופי הטיול שלכם, יוצאים לטרק? כדאי להערך בהתאם למרות שאת רוב הדברים, אם תצטרכו, תמצאו בבתי המרקחת בהודו. בטרקים בין כפרים לפעמים יגיעו אליכם ילדים שתחבשו אותם (אני באופן אישי הצטערתי כשלא היה עליי מספיק ציוד בסיסי לעזור).

כדורים למחלת גבהים ומלריה אפשר גם לקנות “יד שנייה”. רוב התרמילאים שחוזרים מהודו לא עשו בהם שימוש וכנראה שגם לא יעשו. תוכלו לקנות כדורים במחיר זול יותר ולעזור קצת לסביבה עם שימוש חוזר. תוכלו להתקשר עם מטיילים חוזרים שישמחו למכור לכם את התרופות בלוח הודו ובפורום תרופות.

שאלת השאלות של תרמילאים שמגיעים להודו היא איך מתמודדים עם הבטן בהודו? אם אתם חוששים להסתגלות של הבטן תבררו באגף תוספי התזונה בבית המרקחת על תמצית זרעי אשכוליות ופרוביוטיקה, אלו תוספי תזונה שיכולים לעזור בהפחתת תופעות הבטן השונות ויכולים לעזור במניעה. כדורי פחם פעיל (נשמע מוזר אבל ממש עוזר) עוזרים במצבים של מחושי בטן וגזים. מומלץ לקחת תרופות סימפטיות יותר לטיפול בתופעות של שלשול וכאבי בטן כמו קלבטן. תרופות לעצירת שילשולים כמו אימודיום הן מאוד חריפות, ויעצרו לכם את כל המערכת. אם מדובר בקלקול קיבה או במשהו יותר רציני, הגוף שלכם מנסה להיפתר ממשהו אז עדיף שתתנו לו לעשות זאת בלי לעצור את כל המערכת ותנוחו יום-יומיים. שתו הרבה נוזלים ו- ORS (Oral Rehydration Salts) –  מלחים שמגבירים את ספיגת הנוזלים בגוף. אם אין שיפור ואתם ממשיכים בשילשול חריף ושלפו תותחים כבדים יותר (אנטיביוטיקות). אימודיום שווה ערך לפקק במעי, השתמשו בו רק אם אין ברירה.

תיק תרופות בסיסי. בגדול כדאי לקחת קצת מוצרי חבישה/יוד לחיטוי/פלסטרים, אנטיביוטיקות לשלשולים וזיהומים (אם אתם בעניין), כאבי בטן וכאבי ראש (אדוויל, אקמול וכו’), כדורי נגד בחילה, כדורים לטיהור מים (אם אתם מטרקים בעיקר).

“פצע בהודו לא מחלים“. זה די נכון, קשה להם עם כל הזיהומים מסביב, ולכן כדאי להביא משחה אנטיביוטית לשריטות ופצעים בידיים וברגליים, ולהשתדל לשמור על פצע נקי.

לבעלי תרופות מרשם קבועות. קחו איתכם מרשם להודו. זה יציל אתכם במצבים שתתקעו בלי הכדורים שלכם. כדאי אולי גם לצלם את המרשם ולשמור עותק במייל.

לנועזים. קונדומים תקנו בארץ למרות שבמקומות מתויירים מספיק כן תוכלו למצוא מותגים שאפשר לסמוך עליהם.

המלצות נוספות שלנו, אם אתם סובלים מאלרגיות, לא לשכוח אנטי היסטמינים.

יש הרבה משחות טובות בהודו (אייורוודיות- מהרפואה ההודית המסורתית, או מקובלות) לכל מיני כאבי שרירים ומפרקים, פטריות, פריחות וכו’ אם תרגישו צורך.

ציוד לטיול בהודו- לא חייבים

פלאפון. סוגיית הפלאפון. להתנתק או לא להתנתק? זו השאלה. ולחלוטין החלטה שלכם. אנחנו רק נגיד שכבר במקומות רבים בהודו, גם גסט האוסים ובתי קפה פופולרים, נהנים מחיבור לווי-פיי (Wifi) כך שאם יש לכם מכשיר חכם באמת יהיה לו שימוש. אם אתם סתם רוצים סים מקומי, מכשיר זול ופשוט (עד 2000 רופי) תוכלו לקנות בכל מקום. מתלבטים ורוצים לדעת עוד? תוכלו להמשיך לקרוא במאמר

כילה למי שנוסע לאזורים היותר דרומיים בהודו. לא חובה, בהרבה גסט האוסים בדרום החדרים מגיעים עם כילה, ויש גם איפה לקנות, אבל לא משהו קומפקטי כל-כך.

אלכוג’ל. ניתן לקנות בכל בית מרקחת וכמעט בכל חנות.

מגבונים לחים/אינטימיים לנשים. כן יש מגבונים בהודו ואפשר גם לקנות שם. נחמד לנסיעות אבל מזהם.

מחברת. קחו אם אתם מתחילים לכתוב בטיסה, אבל בהודו תמצאו מגוון שעושה חשק לכתוב.

כרית מתנפחת לצוואר. גדג’ט שיכול לעזור בשעות נסיעה קשות. דרגת נוחות גבוהה מכתף של הודי או מחולצה מקופלת, לגמרי תלוי בכם.

מיותר. תחסכו מעצמכם מוצרים נגד יתושים- מה שיש בארץ ממש לא מזיז ליתושים ההודים אבל התכשיר המופלא אודומוס (Odumus) ( שמככב גם בכתבה מתנות שהיינו רוצים לקבל מהודו) עושה את העבודה היטב.

ציוד להודו- סיכום

כל אדם אחר, לכולנו סטנדרטים שונים וכך כל טיול הוא שונה. רשימת הציוד שעברתם עליה עכשיו היא לא מוחלטת, עם סייגים והתלבטויות שיש גם לנו. בסופו של דבר אתם יודעים מה נוח לכם ומה הכרחי מבחינתכם ואני רק מקווים שעזרנו לכם לקבל קצת מושג וכיוון בנושא. יש שאלות שנותרו פתוחות מבחינתכם או סעיף ציוד שאי אפשר לוותר עליו? כתבו לנו.

• הן הכתבה הן רשימת הציוד וסעיף הרפואה בפרט מוגדרים כהמלצת צוות האתר בלבד ונכתבו מתוך נסיון אישי. הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ מקצועי.

אז החלטתם שאתם נוסעים להודו? התחדשתם בברית נישואין? עברתם גירושים? אתם במשבר גיל ה-40? 21? סיימתם צבא? תואר ראשון? תואר שני? פטרו אתכם מהעבודה? התקבלתם לעבודה?

מה תעשו? תסגרו כרטיס להודו, ברור!

אבל איך בכלל ניגשים לדבר הגדול והמאיים הזה שנקרא הודו? ההחלטה לנסוע היא רק השלב הראשון…

הרבה פעמים אנו נתקלים בפורומים ובהרצאות בשאלות כמו “הצילו! אני נוסע להודו לחצי שנה ולא יודע מה לעשות!” אם גם אתם במצב הזה, אל תדאגו זה נורמאלי לחלוטין. את השאלות שאתם שואלים עכשיו הרבה מטיילים וגולשים שאלו כבר קודם, והרבה מהם גם חזרו וענו עליהן. כדי לעזור לכם להגיע לכל החומר החלטנו לכתוב את המדריך הזה, שירכז בתוכו בצורה מאורגנת את כל מה שצריך “הנוסע המתחיל”.

אפשר להתייחס אל המדריך כאל מעיין צ’קליסט שכדאי לעבור עליו בהכנה למסע להודו. הסדר של הנושאים אינו מחייב אך כדאי בכל זאת לכסות את כולם.
המדריך הפרקטי הוא מעיין גלולת הרגעה לחרדת הודו המלווה כל נוסע בפעמים הראשונות. זו אחת הדרכים להירגע ולדעת שעשית כל שביכולתך, והשאר בידי שיווה, אגני וקרישנה 🙂

 לרשותכם קיצורים לניווט מהיר:

כרטיס טיסה – קודם כל סוגרים כרטיס. הדרך שלנו להודו, אין מה לעשות, עוברת באוויר- דרך הכיס שלנו… כולם רוצים לטוס הכי בזול. בשוק קיימות טיסות רבות להודו. מעט מהן ישירות כמו אל-על (למומבאי), ורובן עם קונקשין או שניים. תחליטו מה השיקול המוביל אתכם- האם הרצון לקנות כרטיס זול על חשבון קונקשין מייגע? כמה שפחות טלטלות אבל לשלם קצת יותר? הטיסות עוברות לרוב דרך טורקיה, אוזבקיסטן, רוסיה, אוקראינה, ירדן או הנסיכויות בחצי האי ערב- לא צריך להבהל מקונקשנים במדינות המפרץ, זה עניין שבשגרה ודווקא החברות של מדינות המפרץ ידועות במתן שירות מפנק. ולפעמים יש פול לארוחת בוקר במטוס. מידע נוסף ומפורט על טיסות להודו תוכלו לקרוא במאמר המקיף שלנו טיסה להודו.

רוצים לקבל הצעות עם המחירים הטובים ביותר להודו? ריכזנו בשבילכם את מיטב הסוכנים בשוק, רק השאירו פרטים ויחזרו אליכם.

שימו לב- רוב, אם לא כל הכרטיסים בימינו הם כרטיסי טיסה אלקטרוניים “E-Ticket“שמקבלים במייל ולכן במדינות מתקדמות לא צריך להציג אותם בדלפק הצ’ק-אין ומספיק להציג דרכון. בהודו לעומת זאת ייתכן ולא תורשו להיכנס כלל לשדה התעופה ללא כרטיס, זאת פשוט הדרך שלהם למנוע מכל מיני קבצנים ועסקנים להיכנס לשדה ולהציק לתיירים. לכן הקפידו להדפיס את הכרטיס (על נייר ממוחזר) ולקחת אותו אתכם לטיול. מה גם שאולי תשכחו את תאריכי ושעות החזרה לארץ וכדאי שזה יהיה כתוב איפה-שהוא 🙂

טיפ- קחו עימכם תמונות פספורט, את הדרכון הישן ותבואו למשרד הפנים מוקדם.

ויזה – כדי להיכנס להודו צריך להוציא ויזה מראש, זה לא חדש 🙂 בעבר היינו יכולים לטייל בהודו כאוות נפשנו, הויזה הייתה לשנה, ניתנה בקלות ואפילו הוארכה למי שרצה. כיוון שהנושא כאוב ומורכב ריכזנו אותו עבורכם במאמר מיוחד שגם ממשיך להתעדכן על ידי צוות האתר מידי כמה חודשים, כל עוד ההודים משנים את הנהלים וגם ע”פ מידע שזורם אלינו ממטיילים בזמן אמת. קראו בעיון את המאמר והתגובות. ויזה להודו – כל מה שרציתם לדעת ואפילו קצת יותר.

בקיצור נמרץ נסכם כי כיום יש שתי אפשרויות לויזה: ויזת תייר המוגבלת לחצי שנה, וויזת VOA (Visa On Arrival) המוגבלת ל-30 יום. ויזת תייר מוציאים דרך חברת ש.מ אשרות שעובדת בלעדית מול שגרירות הודו, וויזת VOA מוציאים עצמאית דרך האינטרנט, ותוקפה ל-30 יום מרגע הנחיתה בהודו.

נכון שאנחנו לא אובייקטיבים אבל יש בנושא המון שאלות ומומלץ להעזר במאמר המקיף שלנו על ויזה להודו. סיכמנו בו עבורכם מהן הויזות המוצעות, למי מתאימה ויזת תייר ולמי מתאימה ויזת VOA, איך מפיקים אותן ועוד.

חשוב- לא לשכוח להביא 2 תמונות פספורט וכסף מזומן- התשלום על הויזה במזומן בלבד.

טיפ- אם אתם לא למטרת נסיעת עבודה/צבא/תקשורת אל תציינו בטופס ויזה שאתם עובדים בעולם התקשורת/פרסום וכו’ (גם אם תפקידם מסתכם בללחוץ על כפתור המעלית). זה גורם לשאלות ותהיות רבות מצד השגרירות ויש סיכוי שתאלצו להידרש לעשות ויזה שונה מויזת תייר ולהוסיף כסף. במידה ואתם סה”כ רוצים לטייל ולא לעבוד- תכתבו שאתם סטודנטים. גם בגיל 60.

---

 חיסונים – בהודו ישנן מחלות שאינן נפוצות באזור שלנו או במדינות המערב ,ולכן משרד הבריאות ממליץ להתחסן בפני אי אלו מחלות טרם הנסיעה. כיוון שאנו צוות של אתר אינטרנט ולא צוות רפואי, אין בסמכותנו לייעץ מקצועית בנושא, למרות שאנו מנוסים בו. בכל זאת ריכזנו כמה כללים חשובים בנוגע לחיסונים. במיוחד אם זו הפעם הראשונה שלכם, עדיף להגיע למרפאה לפחות חודש לפני הנסיעה. יש חיסונים שמקבלים במנות בהפרש של שבוע או יותר בין חיסון לחיסון, וחבל שתהיו בלחץ מהדברים האלה בשבוע לפני הנסיעה. מנגד, גם אם החלטתם לנסוע ‘בספונטני’ תוך שבוע, הצוות הרפואי במרפאות המטיילים ימצא עבורכם פתרון אידאלי וכדאי לכם ללכת להתייעץ עם מומחים. למאמר המקיף שלנו בנושא חיסונים להודו כנסו לכאן.

ישנם בארץ כמה מרפאות מטיילים מוכרות בקופות החולים. המוכרת באזור המרכז היא מרפאת חיסונים כללית בדיזנגוף סנטר- יחס של צוות מקסים שאפילו יתקשר יום לפני להזכיר לכם. כשתגיעו למרפאה תתבקשו למלא טופס ואחריו תקבלו מספר לשיחת ייעוץ עם הרופא שקובע אלו חיסונים רלוונטים לכם ואלו לא. אל תבהלו משמות מפוצצים כמו קדחת המוח היפני 1 וכדומה. תשאלו את הרופא על תופעות הלוואי של כל חיסון, מדוע צריך לקחת כל חיסון ואל תחששו לדון לעומק בנושא כדורי המלריה שמעוררים שיח בקרב התרמילאים התוהים אם יש לקחת אותם או לא.

טיפ- בדקו את העבר הרפואי שלכם. האם יש לכם רגישות מסויימת למשהו מסויים. הביאו איתכם פנקס חיסונים קודם במידה ויש. תוכלו להוציא מהקופת חולים שלכם תיעוד של כל החיסונים שקיבלתם ולבוא עם הטופס לרופא. חבל שתתחסנו על דברים שאין צורך. זה סתם מוסיף לכם עוד זריקה כואבת ותשלום מיותר.

---

 ביטוח – נושא שאי אפשר להגזים בחשיבותו, כמו כל יעד שאנו נוסעים אליו לחו”ל, באם חס וחלילה נזדקק לשירותי רפואה, חילוץ, או אפילו אם יאבד לנו התיק אנו זקוקים לביטוח נסיעות לחו”ל. לטיולי תרמילאים לרוב לא מספיק הביטוח הרגיל שעושים כשנוסעים לאירופה, ולמגזר שלנו הותאמו ביטוחים מיוחדים. הביטוחים הללו כוללים לרוב בנוסף לכיסוי הוצאות רפואיות והטסה רפואית לארץ גם איתור-חילוץ-והצלה, ספורט אתגרי ועוד. חשוב לבדוק מה הביטוח כולל, למשל, רוב הביטוחים לא כוללים ביטוח על ציוד אלקטרוני יקר כמו לפ-טופ, מצלמה או אייפוד. כדאי להתחיל את הביטוח כבר מיום הטיסה ולהכילו עד ליום אחרי החזרה (במקרה ויהיו עיכובים בטיסות). מחירי הביטוח נמדדים לרוב בדולרים ומחושבים פר יום. אם חזרתם מוקדם יותר ועוד לא נגמרה תקופת הביטוח, רוב החברות יחזירו לכם את יתרת התקופה בהצגת הדרכון ובו חותמת כניסה חזרה לארץ. אם החלטתם להאריך את הטיול, הקפידו להאריך את הפוליסה (אם ע”י טלפון להורים או למישהו בארץ או ישירות לחברת הביטוח, וקבלו על כך אישור בכתב מחברת הביטוח), אתם לא רוצים לשהות אפילו רגע אחד בחו”ל ללא ביטוח, ורבים מדי הסיפורים העצובים בנושא הזה…

את הפוליסה כדאי להדפיס ולקחת אתכם לטיול, במקרה ותזדקקו לשירותים רפואיים יתכן ותדרשו להציג אותה בבית החולים, בנוסף בפוליסה לרוב מופיעים מספרי החירום של חברת הביטוח לכל מקרה שלא יבוא.

חברות רבות מציעות ביטוחי מטיילים. להודו סי או איי אל יש סוכן ביטוח מיוחד שנמצא רוב הזמן בהודו, אז אם תתפסו אותו הוא ישמח לייעץ לכם איך את הביטוח המתאים ביותר עבור הטיול שלכם. בנוסף תמצאו במאמר הבא את כל מה שרציתם לדעת על ביטוח נסיעות להודו.

---

 כסף – אז איך מתכננים כמה כסף לקחת לטיול ארוך? בחיים הרגילים שלנו אנחנו רגילים שיש בנק ואשראי והכל נוח ונגיש. איך זה יהיה בהודו? מה מומלץ לקחת – מזומן או המחאות נוסעים “טראוול צ’ק” ? כמה כסף לקחת וכמה תעלה מחיה לחודש?

בשלב הזה אתם כבר נדרשים לחשוב מה יהיה סדר הגודל של ההוצאות שלכם בחודשים (או השבועות) של הטיול, ולתכנן הלאה. צריך לשים לב שיש מספיק כסף בחשבון בנק אם אתם מתכננים למשוך בכספומטים או שיש מישהו בבית שעוקב מה העניינים- לא נעים לגלות שנכנסתם למינוס והבנק נוגס לכם בכיס כשאתם לא שמים לב.

המטבע הנהוג בהודו הוא הרופי ההודי ונוח להחליף יורו או דולר. הערך של המטבע בשנים האחרונות נמוך יחסית כך שדולר אחד שווה היום כ-65 רופי. המחירים בהודו נוחים לנו, עם ארוחות דשנות במחיר של 100-200 רופי ולינה בממוצע ב-400-500 רופי ללילה. רוב המטיילים מכוונים להוצאות של בערך 500-600 דולר לחודש. אפשר להשתמש במזומן, באשראי ובהמחאות נוסעים.

את המידע של צוות האתר ריכזנו עבורכם במאמר כסף בהודו, בו ננסה לענות על שאלות בסיסיות בהתנהלות הכלכלית של המטייל הממוצע בהודו.

---

 תרופות, מחלות ועזרה ראשונה – אחד הפחדים המלווים כל מי שנוסע לראשונה ל”מדינת עולם שלישי” הוא נושא הרפואה. נתחיל במסר הרגעה- בהודו ניתן להשיג בקלות יחסית כל תרופה מערבית; גם בכפרים ועיירות לרוב יש בית מרקחת שיהיה בו כל מה שתצטרכו. לא מכל מחוש בטן צריך להתרגש. הגוף שלכם מורגל לתנאים מסויימים ולטפילים מסויימים, ובנוסף למחלות שאורבות בכל פינה נדרשת גם הסתגלות של הגוף (הידעתם כי תיירים זרים המגיעים לארץ לרוב לא ישתו בישראל מי ברז?). כמובן שבכל מקרה המנעו משתיית מי ברז ואכילת מזון לא טרי. יש הממליצים לא לאכול ירקות לא מבושלים או פירות שאינם קלופים, אבל הדעות חלוקות.

למערכת הרפואה ההודית רמות שונות ובמקרים רציניים כדאי להתייעץ עם רופאים המטפלים במטיילים, אליהם תגיעו דרך בתי החולים, בעלי גסטהאוסים או חברת הביטוח. כיוון שחלק בלתי מבוטל מהטיול נעשה באזורים כפריים נידחים, כדאי בכל זאת להצטייד בערכת עזרה ראשונה בסיסית. טיפים נוספים לציוד רפואי מומלץ תוכלו לקרוא כאן.

בנושא מחלת גבהים מומלץ לקרוא את המאמר המקיף בנושא ואת התגובות אליו.

---

 תכנון מסלול, זמן ומזג אויר – כשמדובר בתת יבשת גדלה כל כך ובפרק זמן ארו, תכנון המסלול אינה מלאכה פשוטה כלל. גם טיול של חודש, שנחשב במונחי הודו ל”גיחה קצרה”, הוא ארוך יחסית מהטיולים הנפוצים לאירופה. חשוב לא לתכנן יותר מידי, אחד הקסמים של הודו הוא מגוון האפשרויות הרחב שנמצא בכל עת ובכל זמן, והאפשרות של “לזרום” עם ההרפתקה שנותנת הרגשת חופש מדהימה. אך על זה בפירוט בחלק השני של המדריך…

כדי לתכנן מסלול “בגדול” ובאופן סכמתי כדי להבין מול מה עומדים. כדאי להתחיל מהגדרה כללית של לוח זמנים- מתי רוצים לטוס ולכמה זמן. כך תדעו באיזה חודשים מדובר ותוכלו להתאים את איזור הטיול לעונה המתאימה (בין אם אתם רוצים לטייל “בעונה” או לטייל מחוץ לעונה מה שנקרא “אוף סיזן”). הדבר הבא שמומלץ לעשות הוא לקרוא היטב את המאמר על ויזה להודו זאת כיוון שהויזה מגבילה אותנו הן בזמן השהיה בהודו והן בכניסות והיציאות ממנה, דבר שישפיע על מי שרוצה לשלב את הטיול להודו עם עוד מדינות כמו נפאל לדוגמא.
לאחר שעשיתם זאת, עיינו מעט במפה של הודו והבינו מי נגד מי, איפה היא נמצאת, מי השכנות שלה, למה מתכוונים כשאומרים “צפון הודו” או “הדרום” ובכלל נחמד למצוא על המפה את כל המקומות האלה ששמעתם את חברים מספרים עליהם כל כך הרבה פעמים – ממש לשייך שמות לפנים 🙂
כל שנותר לכם כעת הוא לעיין במאמר מזג אויר ועונות כדי להבין את מערכת האקלים- שהיא שונה לחלוטין מזו שאנו מורגלים אליה. הרי לא מדובר במערכת ארבע העונות המוכרת לנו, והמונסון שבא דווקא באוגוסט לא כל כך מתחשב בעובדה שזו התקופה בה רובינו מקבלים חופשה מהעבודה והלימודים…
זהו זה, אתם מוכנים להתחיל לתכנן את המסלול שלכם, אבל אל תתכננו יותר מידי, תשאירו לעצמכם קצת מקום לשינויים וזרימה… כמובן שאם אתם רוצים להתייעץ עם גולשים ומטיילים נוספים ולקבל המלצות חמות מהשטח, אתם מוזמנים לשאול ולחפש בפורום מטיילים בהודו וגם לקרוא המלצות קודמות בנושא תכנון מסלול.

---

 ציוד וציוד לטרקים – אחת השאלות היותר נשאלות היא- מה לקחת? מה לשים בתיק? איך אורזים לטיול כל כך ארוך ובמה שווה להשקיע כסף? את המידע המפורט תוכלו כמובן לקרוא במאמר המפורט של צוות האתר: ציוד לטיול בהודו. הדעות והגישות בנוגע לציוד בקרב מטיילים הן מגוונות כמו בשאר הנושאים, יש תרמילאים מנוסים שנוסעים להודו רק עם הבגדים שלגופם והארנק, ויש טיילים ותיקים שלא זזים בלי המוצ’ילה המקצועית שלהם ונעלי ההרים היקרות ביותר שיכלו למצוא.

ישנם למרות זאת שלושה פרטים ששווה שיהיו באיכות גבוהה (ויכולים לשמש אתכם גם בטיולים בעתיד). הפריטים הם: תיק – הבית שלך. תיק טיולים טוב שמתאם לגודל המטייל ובעל מערכת גב\נשיאה טובה הוא מצרך חשוב. לפעמים יש צורך לשאת את התיק למרחקים ארוכים גם בתוך ערים, וכשמדובר בטרקים אז יש לאיכות התרמיל משמעות גבוהה. נעליים – האוטו שלך. מומלץ לקחת נעליים נוחות להליכה ממושכת וגם סנדלים טובות לאזורים וזמנים חמים יותר. למי שמתכנן טרקים וגם רק טיולי יום, נעליים טובות שהלכתם בהם קצת יכולות לעשות את ההבדל בין טיול טוב לטיול שסובלים בו משלפוחיות, שפשופים, ושלא לדבר על נקעים. פליז – השריון שלך. כל אביר צריך שריון, מעיל פליז או בגרסתו העדכנית “סופט-של” הוא קל לנסיעה ולדחיסה אך מחמם מאוד ויעיל לתנאי מזג אויר שונים. בהודו ובנפאל המעילים האלה נמכרים אך אין להשוות באיכות הבידוד והמשקל שלהם למול אלה שניתן לרכוש בארץ.
מעבר לפריטים הבסיסיים הנ”ל ישנן עוד רשימות ציוד רבות מומלצות אך את שאר הפריטים במידה ויחסרו תמיד ניתן להשיג בהודו, מג’ל לחיטוי ידיים ומגבונים ועד מנעול, שעון מעורר ומקלות הליכה. בערים מהן יוצרים לטרקים ניתן להשלים את מרבית אם לא כל הציוד הנחוץ ואפשר גם להתייעץ עם מטיילים שזה עתה שבו מהטרק על מה כדאי לקחת.

---

 הודו עם ילדים והודו למבוגרים – מתכננים טיול עם כל המשפחה? הרבה שאלות ותהיות עולות כשרוצים לנסוע להודו לא בתור תרמילאים צעירים או עם הילדים (בוודאי אם מדובר בילדים קטנים). בהודו תמצאו הכל מהכל, ולמרות שתמונה המצטיירת בתקשורת, הודו היא לא רק ‘סטלה’ לצעירים אחרי צבא. בין אם אתם יוצאים עם כל המשפחה או יוצאים לתקופה קצרה לבד, הודו תקבל אתכם בידיים פתוחות. לרשותכם מאמר מקיף על טיול בהודו עם ילדים ועל טיול להודו למבוגרים. אם אתם כבר הורים מנוסים בהודו, נשמח אם ספרו לנו איך היה בפורום הודו עם ילדים.

---

 דת ושמירת כשרות – אתם דתיים ומתכננים לנסוע להודו ולא יודעים איך תשמרו שם על כשרות ושבת? בקרוב מידע רק בנושא, כרגע שאלו את שאלותיכם בפורום דתיים מטיילים בהודו.

---

 תקשורת – גם אם אתם תרמילאים אחרי צבא שיוצאים ל”טיול הגדול”, וגם אם אתם כבר לא זוכרים את המספר האישי שלכם ויוצאים להודו רק לשלושה שבועות, אתם בודאי כמו כולם רוצים לשמור על קשר עם הבית. היום בעידן האינטרנט והסמארטפונים אין קל מזה. סקייפ, וויבר, וואטסאפ… הקושי כיום הוא דווקא להתנתק מהקשר הדביק עם הארץ.

מידע מפורט בנושא תקשורת ופלאפונים בהודו תמצאו במאמר של צוות האתר.

באזורים המתויירים תוכלו למצוא אינטרנט בכל פינה במחירים מצחיקים ובהרבה מקומות כבר יש ווי פיי. מרבית המטיילים כבר מעדיפים לעשות סים הודי מקומי, עם חבילות גלישה, כדי להיות בקשר גם בינם ובין עצמם וגם עם הבית. באזורים הנידחים ביותר, לרוב תהיה קליטה לשיחות ברשתות הודיות מסויימות וכמעט תמיד תוכלו למצוא קו טלפון בינלאומי שמאפשר שיחות לארץ אך במחירים קצת גבוהים יותר.

לא מומלץ להגדיר זמן קבוע לשיחה עם הבית, כיוון שאם תאחרו לשיחה המשפחה בבית תתחיל לדאוג, ויכול להיות שסתם זרמתם בפיטפוטים עם מישהו במסעדה או שהאוטובוס שהייתם עליו איחר בשלוש שעות את יעדו (דבר נפוץ מאוד ב”זמן הודו”).
כמובן שישנן אפשרויות תקשורת מגוונות מאוד כמו לרכוש סים הודי ואפילו להביא מחשב נייד ולרכוש מודם סלולארי “נט-סטיק” הודי וכך להיות מחובר כל הזמן, כל אחד והצרכים שלו.

הכינו מראש רשימת טלפונים חשובים שתהיה איתכם. גם אם באתם להתנתק, שוב פעם, על כל מקרה טוב שיהיה. כמעט בכל מקום תמצאו חנות עם טלפון. וגם אלו מכם שהיו בהודו בטח תוהים למשמעות השמות. אז ככה:

כשאתם רואים STD לא מתכוונים למחלות שכאלה, אלא ל Subscriber Toll/Trunk Dialling- – טלפון לשיחות מקומיות בתוך הודו.

יש גם ISD– International Subscriber Dialling– שיחות בינלאומיות, כשהמחיר הסטנדרטי הוא 5 רופי לדקת שיחה.

ולא נשכח את PCO– Public Call Office– בעצם זה שם אחר לטלפון ציבורי.

למי שמעוניין לשמור על קשר גם בתוך הודו נון-סטופ או להיות מחובר לאינטרנט אפשר להביא סמארטפון מהארץ ולקנות סים מקומי. לא שאנחנו משוויצים אבל הודו סי או איי אל היא המשווק היחיד של כרטיס סים של חברת איירטל ההודית, שעשתה במיוחד בשביל גולשי האתר חבילת שיחה והודעות לישראל.

---

אם כבר הגעתם להודו או מעוניינים להיות עוד יותר מוכנים קראו עוד בתגיות, ובקטגוריות המאמרים על: טיפים, תחבורה, הודו על אופנוע, אוכל הודי, ועוד ועוד ועוד. מידע רב וטיילי הודו מומחים עומדים לרשותכם ברחבי האתר והפורומים! נמסטה ולהתראות בחלקו הבא של המדריך…

מצוות hodu.co.il

סופרים באצבעות. מטבעות רופי.

כסף בהודו- רקע

המטבע הנהוג בהודו הוא הרופי, רופיה, רופה… השם יתגלגל על לשונכם בצורות שונות ומשונות ככל שהטיול שלכם יתארך. נכון לחורף 2013, מצב הרופי לא משהו (מטייל סביב 62 רופי לדולר אחד), שזה נחמד לנו בתור מטיילים מהמערב אבל די מבאס להודים. מי שמתכנן להגיע לנפאל לפני או אחרי ישמח ודאי לדעת שבהרבה מקומות בנפאל מקבלים רופי הודי ובאורח פלא יש בינהם יחס קבוע של 1:1.6 (נפאלי:הודי). אה, וכשתקבלו עודף עם מטבע מוזר של 5 רופי, זה בסדר, לא רימו אתכם. הוא פשוט נראה כמו סנדוויץ’ של 3 מטבעות.

כסף בהודו- כמה צריך?

נהוג לחשב את כמות הכסף הדרוש לטיול סביב הערכה גסה של ההוצאות החודשיות, שיכולות להיות שונות מאד ממטייל למטייל- כל אחד מטייל בסוף לפי הסטנדרטים שלו (“אין מצב שאני ישנה פה! אין אפילו אסלה!” או “ארבע קירות וקרש מיטה? לקחתי!”) ולפי הסיבולת של חשבון הבנק שלו.

בממוצע אפשר להגיד שכ-500-600 דולר יספיקו לכם לחודש לא רע בכלל בהודו, כולל קניות וגסט האוסים ברמה טובה. ההוצאות המשמעותיות יותר יבואו עם טיסות פנים, במידה ותזמינו כאלה, פסטיבלים ואירועים שהתפוסה מלאה (נגיד שנה חדשה בגואה) ומלונות ברמת המהרג’ה (כי באמת מפנק להרגיש כמו מלך בהודו מידי פעם).

אנחנו לא פולנים או משהו כזה, אבל שווה לחשב קצת יותר (נו.. שיהיה! ליתר ביטחון!).

כסך בהודו- איפה ואיך מחליפים?

אפשר להחליף בהודו מטבעות שונים כשהמקובלים בשביל הישראלים הם יורו ודולר שיתקבלו אצל כל חלפן. אם נשאר לכם קצת פאונד מהטיול בר מצווה ללונדון יהיו חלפנים בהודו שיחליפו לכם גם אותו אבל יורו ודולר הם המטבעות המוכרים והנוחים לשימוש בהודו. רוב הסוכנויות מחליפות כסף ובמקומות מסויימים מחליפים גם בחנויות, גסט האוסים ופעם ב.. יש מישהו שהוא רק חלפן. במקומות כאלה אתם יכולים להסתובב לבדוק אצל מי השער הכי טוב אבל הפערים, אם תמצאו, הם של רופי או שניים אז זה לא כל כך משמעותי.

כסף בהודו- אמצעים ומזומנים

הכסף בימינו מופיע בכל מיני צורות, משקלים ומרקמים, ונברך על כך שלפחות הפסיקו לשלם לנו משכורות במלח. על כן אנחנו מביאים לפניכם את הדרכים המומלצות להביא כסף להודו:

1. המחאות נוסעים (Traveler’s Check)- אמצעי תשלום שהופך פחות ופחות נפוץ, ואינו נמכר יותר בדואר ישראל אבל עדיין חשוב להכיר. זוהי המחאה מיוחדת למטיילים שלרוב קונים אותה בבנקים, בדולרים או יורו. היתרון הגדול של המחאה הנוסעים על פני אמצעי תשלום אחרים הוא הביטוח! לכל המחאת נוסעים יש מספר, כאשר ברשותכם רשימה של כל המספרים של ההמחאות (כמובן שלא עם ההמחאות עצמן). במידה ואבד או נגנב לכם צ’ק תוכלו לדווח על כך, לבטלו מול הבנק ולקבל צ’ק חלופי ככה שלא באמת איבדתם את הכסף. בנוסף אתם צריכים לחתום על ההמחאה מול עיני המחליף כל פעם שאתם באים להחליף המחאת נוסעים, לפעמים הם מבקשים גם צילום דרכון לשם כך. הכל טוב ויפה, אבל המחאות נוסעים כוללות עמלה גבוהה יותר בחליפין ובד”כ תקבלו עליהם קצת פחות מאשר בהחלפת מזומן (אבל כמה הבדל כבר יש בין 63 רופי לדולר ל62 רופי לדולר בהמחאת נוסעים?).

טיפ- תחזיקו ברשותכם רשימה של כל המספרים של ההמחאות (כמובן שלא עם ההמחאות עצמן) ותמחקו ממנה כל המחאה שהשתמשתם, כך שיהיה לכם מעקב אחרי כמה נותר וכמה החלפתם.

2.  כרטיס אשראי– בניגוד לשנים עברו, כמעט בכל מקום בהודו כבר תוכלו למצוא כספומטים (בד”כ הם מגיעים עם מאבטח צמוד ומזגן!) ולהוציא כסף. כרטיסי ויזה ומאסטר כארד מתקבלים ברוב הכספומטים אם לא בכולם. אם יש לכם כרטיס אשראי כמו אמריקן אקספרס או משהו מוזר אחר, יהיה לכם יותר קשה למצוא כספומטים שיקבלו אתכם. כמובן שלפני הנסיעה ודאו שיש לכם כרטיס אשראי בין-לאומי כדי שלא יהיו פאשלות. בעיקר אם הוצאתם כרטיס חדש, אל תשכחו לשנן את המספר או לרשום אותו באיזו צורה שתדעו מה הוא בלי שזה יהיה שקוף לאחרים, תתפלאו כמה מהר זה מתאדה מהראש ברגע שנחתתם בהודו.

טיפ- כל משיכת כספים בחו”ל מלווה בעמלה לכן כדאי להוציא פעם בכמה זמן כמה אלפי רופי (המקסימום האפשרי בד”כ זה 10,000 ולפעמים אפילו 20,000. זה נשמע הרבה אבל זה מסתכם בערך ב600 שקל) ולשמור עליהם היטב מאשר להוציא כמה מאות רופי או אלפיים רופי כל פעם ולשלם עמלה.

3. ויזה נטען- כרטיס ויזה נטען של בנק הדואר גם בא לעזור במקרה של גניבה והכסף בו מוגבל לכמות שהטענתם. אמהמה… העמלה עליו נחשבת גבוהה יחסית ויש טענות שהוא לא תמיד עובד בכל הכספומטים.

4. מזומן-  השיטה הותיקה והטובה, להחליף דולרים בבנק ולהרגיש כמו ברון עם סטפה של דולרים בכיס האחורי של הג’ינס. כמובן שזו השיטה המקובלת ביותר עם הכי פחות עמלות וכאבי ראש מחלפנים, אבל תשמרו טוב טוב על המכנסיים.

טיפ- כתבו לעצמכם כמה דולרים (או יורו) אתם מביאים ובאיזה שטרות, ותמחקו כל פעם מה החלפתם-זה עוזר לעקוב אחרי ההוצאות ולהיות בשליטה, ואולי ככה תשימו לב אם איבדתם משהו.

פנתיאון השטרות ההודי (חסר לנו 1000 אבל נגלה לכם שגם עליו מככב גנדהי-ג’י).

כסף בהודו- התנהלות

ארנקים/חגורות כסף– בעיקר עבור אלו המגיעים להודו עם דולרים או יורו במזומן, או המחאות נוסעים- נמליץ לכם להיות מאד זהירים וכשאתם מטיילים בדרכים בהודו תשמרו על הכסף והדרכונים קרוב לגוף בחגורות כסף, כיסים חבויים וכו’ (שוד לא נפוץ בהודו כמו שאולי חברים שמטיילים בדרום אמריקה סיפרו לכם, אבל זה לא אומר שלא ינסו לעבוד עליכם או לכייס אתכם במקום צפוף). אם פרקתם את כל הדברים שלכם באיזה גסט האוס ואתם לא מתכוונים להתסובב עם כל הכסף עליכם לפחות תשתדלו לפזר את השטרות בכמה מוקדים בתיק ככה שאם מישהו מתעסק לכם בדברים הוא לא ימצא הכל בקלות. כדאי גם לשים את השטרות באיזה שקית אטימה למקרה של גשם או הצפה (לא נפוץ אבל קורה…).

טיפ- הזהרו במיוחד במקומות הומי אדם וצפופים כמו כשיורדים מהרכבת בתחנה וכולם דוחסים לכיוון היציאה או בתורים של המטרו של דלהי, יש חברות שגם מנסות לעשות הסחות דעת בזמן שמישהו משחיל את היד לתיק.

טיפ נוסף- כדאי לארגן ארנק קטן ומצ’וקמק (עם ריצ’רץ!) שאותו אתם לוקחים בתיק צד או בכיס עבור הוצאות יום-יומיות ומטבעות, לכל פעם שאתם מוציאים את הארנק לקנות משהו ברחוב וכו’. גם כדי שלא יפול איזה שטר רציני וגם כי אם כבר יכייסו אתכם, האבדה לא תהיה כזאת נוראית. עם ארנק כזה אפשר גם לשלוף תרומה זריזה ברכבת או ברחוב.

מקומות נידחים בהודו- בכפרים קטנים ואזורים יותר שוממים ממטיילים כנראה שלא תמצאו לא כספומט ולא חלפן כספים. אם אתם מתכננים מראש לנסוע למקומות שכאלה תחשבו בערך מה יהיו ההוצאות שלכם ליום (נסיעות, הום סטיי – בסביבות ה-600 רופי בממוצע, אם אתם במקומות ממש נידחים יש סיכוי שנציגים מהמשפחה המארחת או מדריכים מקומיים יבקשו גם טיפ). תזכרו להוציא או להחליף כסף לפני הנסיעה ושמרו עליו טוב.

כסף בהודו- לסיכום

בין אם אתם מבוססים ומתנהלים כלכלית כבר שנים ובין אם אתם בשוק מכך שצריך לשלם ביטוח לאומי והרגע התשחררתם, נסיעה להודו, במיוחד אם היא ארוכה, דורשת מכם קצת מחשבה קדימה ותכנון. תשמרו טוב טוב על הכסף שלכם ואל תפלו לידיהם של סחטנים במיין בזאר או למזימות נוספות. כמו שכבר הזכרתי קודם, תופעה של שוד בהודו היא לא מאד נפוצה אבל אם אתם נותנים למישהו את האפשרות, הוא בטוח יקח. כל אמצעי תשלום שתבחרו להתשתמש בו, תמיד תבטחו את עצמכם עם אמצעי אחר. והכי חשוב- תהנו!

יש לכם עוד טיפ על ההתנהלות הכלכלית בהודו? כמה מזבזים ועל מה? כתבו לנו בתגובות!